האילן מהווה חלק משמעותי מנופו התרבותי של האדם. לאורך כל הדורות הסתופפו תלמידי חכמים בצילם של עצים ובעיקר אילנות מאכל ועסקו בתורה.
במשנה במסכת ראש השנה קבעו בית הלל שט"ו בשבט הינו ראש השנה לאילנות. אחד ההסברים שניתנו לקביעה זו הוא מזלו של חודש שבט - דלי. לא לחינם נבחר סמל זה לחודש שבט. הדלי המלא והגדוש מבטא יותר מכל את השפע ואת הברכה של המים שהינם נוזל יסוד החיים, המאפשרים את קיומם של בני האדם.
החכמים הראשונים, הסבירו שבמהלך חודש שבט כבר יורדים מרבית הגשמים, כפי שזכינו לראות השנה את השפע שהגיע במתנת שמיים. המים, ״נוזל החיים״, משמשים לצרכים שונים לאדם: לשתייה, לבישול, לניקיון, לטיפול ולהשקיית בעלי חיים, לשמירה על היגיינה, לפיתוח ולתעשייה. גם התורה רוויית הערכים והאידיאלים הנעלים נמשלה למים, כפי שדרשו חכמים את הפסוק בספר ישעיהו ' "הוי כל צמא לכו למים"- אין מים אלא תורה...'
המים אף משמשים להשקיית הצומח ובכללם העצים. כבר בתורה, בספר דברים, נצטווה האדם לטפח את גידול העצים לא רק בתקופת שלום ושלווה אלא גם בשעת חירום ובימי מלחמה, הוזהר האדם שלא להשחית ולהכרית עצים.
הנימוק שהתורה נותנת לאיסור הפגיעה בעצים היא "כי האדם עץ השדה" = כריתת העץ כמוה ככריתת חיי אדם.
נזכיר, כי המצווה הראשונה אשר בה נצטוו ישראל בכניסתם לארץ הייתה לטעת עצי פרי "כי תבואו אל הארץ- ונטעתם כל עץ מאכל".
הנה כי כן, הפגישה הראשונה של האדם עם הארץ צריכה להיות משמעותית ושורשית (תרתי משמע) והיא נעשית דווקא דרך עץ הפרי.
בתוך אי של אי-יציבות וימי נגיף, אנו מהווים את הגזע, את השורשים ואת היציבות, את המצפן, החוסן ואת הרוח לקראת צמיחה והתחדשות. מובטח כי לאחר קושי - תמיד מגיעה צמיחה. בחודש שבט, זכרו להודות על ה'מים' ועל שפע הערכים הנעלים שיש לעמנו ושאותם עלינו להנחיל גם לדורות הבאים. אך גם אל תשכחו 'להשקות' מתוך המחויבות שיש לנו לעשייה, לטיפוח ולהשקעה בנטיעה של עצים אך גם 'נטיעה' של חינוך לערכים נעלים ברוח מסורת ישראל.
בכך נהיה ראויים לקשר מיוחד והייחודי שיש לנו לארצנו הטובה שאותה אנו כל כך אוהבים ועליה ועל בניה אנו מגנים.
ש'יהיו ב'שורות ט'ובות (=שבט).