מאמר מיוחד

לפרנסה: הדרך הנכונה לקריאת פרשת המן?

איך קראת כל שנה את פרשת המן? בלב נשבר וקצת מכווץ, בתחינה שאכן, פרנסתך רק תתרבה, ובטח - שלא תמעט, אבל: יש דרך אחרת - סוד ה' ליראיו! • בפנים: נוסח פרשת המן // מאמר מיוחד (חסידי, אנ"ש)

|
10
| כיכר השבת |
תפילה בכותל. ארכיון (צילום: פלאש 90)

איך תקרא השנה את פרשת המן?

סוד הישועה והשפע!

איך קראת כל שנה את פרשת המן? בלב נשבר וקצת מכווץ, בתחינה שאכן, פרנסתך רק תתרבה, ובטח - שלא תמעט, אבל:

יש דרך אחרת - סוד ה' ליראיו!

רבי לוי יצחק מברדיטש'ב מלמד את: סוד – הישועה והשפע!

להודות מראש על – הפרנסה והישועה העתידית!

עם ישראל "האמינו בה' ובמשה עבדו", אבל, ירידת המן יום ביומו, הייתה:

ניסיון קשה יום יומי של - בטחון בה'.

מי שאומר שהיה קל לעם ישראל להאמין ולבטוח בקב"ה שהמן ירד גם מחר, בשעה שאין בבית פרור אוכל, אולי הוא מלאך, ואולי קצת משקר לעצמו, אבל:

יש דרך לחזק את הבטחון בה', ולזכות לבטחון בה' - ולשפע פרנסה.

פיתוח שריר הבטחון - עבודת חיים!

רבי לוי יצחק מברדיטצ'ב מלמד בפר' בשלח את סוד הפרנסה והישועה:

להודות מראש על הפרנסה - הישועה והשפע העתידיים!

נכון, השפע עדיין לא הגיע! אבל, אתה בטוח בה' שהוא יגיע, אז:

מי שבטוח שהקב"ה ישלח לך את פרנסתו:

הוא מסוגל להודות על כך מראש...

ההודיה, היא תפילה שתוצאותיה – מובטחות!

הזוהר הקדוש אומר, שתפילת הודיה, היא:

תפילה שאין עליה - שום קטרוג, ולכן: לעולם אינה שבה ריקם!

תסמן לך את - היעד והדרך:

להאמין באהבת ה' לבניו, וברצונו להיטיב עם כל בריותיו, להאמין ולבטוח בה' שהוא זן ומפרנס לכל, ולהשקיע בחיזוק הבטחון בה'.

לבטוח בקב"ה, שכמו שהוא פרנס אותך בעבר, הוא יפרנס אותך גם בעתיד!

בדרך שהאדם רוצה לילך - מוליכין אותו!

סימנת את הדרך? הקב"ה כבר יראה לך את השבילים, ויעזור לך ללכת בה, כי:

"בדרך שהאדם רוצה לילך - מוליכין אותו".

בחרת – להודות על הפרנסה? היא אכן תגיע!

הקב"ה ימלא משאלות ליבך - כדי שההודיה לא תשוב ריקם...

ובשכר הבטחון וההודיה, אתה – מקבל ותקבל את פרנסתך!

מכיר את הסיפור: על ילד שברך על התפוח ונגס ממנו, ומה האבא אמר? אמן!

הקב"ה ברא את עולמו – להיטיב לבריותיו

יש משפט: כמה פשוט – ככה אמת!

הקב"ה דואג לך כמו - אבא.

אוהב אותך כמו - אמא, ועוזר לך – כמו מלך!

אבא בשר ודם רוצה לתת – ולא תמיד יכול.

מלך בשר ודם יכול לתת – ולא תמיד רוצה.

הקב"ה – מלך מלכי המלכים - אב רחום וחנון רוצה להיטיב לבריותיו, רק:

מחכה שתבקש, וק"ו אם - אתה בוטח בו, ומודה לו - מראש!

רבי לוי יצחק מברדיטש'ב כותב את הדברים, בהקשר לקריעת ים סוף.

# נחשון בין עמינדב קפץ לים: כי היה בטוח בחסדי ה', והיה ברור לו שיעשו עימו ניסים ונפלאות, ואומר רבי לוי יצחק: "מחמת שבטח בחסדי השם יתברך ובנפלאותיו שיעשה עמנו נס - ולא היה ספק כלל אצלו".

# יוצאים ממצרים עם תופים: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן אתהתוף בידה" אומר רש"י:

"מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא יעשה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים".

לנשים היה ברור שיהיו ניסים ונפלאות, ולכן, הם לקחו תופים מראש...

# "מה תצעק אלי" – אומר רש"י על הפסוק:

"מכיון שהאמינו בי, שבוודאי השם יתברך יעשה להם תשועה, אם כן:

עלתה בליבם, מיד - לומר שירה! קודם התשועה"!

"אני בחסדך בטחתי – יגל ליבי בישועתך"

דוד המלך היה מודה לקב"ה בעת הצרה, עוד - בטרם שהגיעה הישועה, כמו שכתוב:

"אני בחסדך בטחתי" – בעת צרתו, הוא בטח בחסד ה', ולכן:

"יגל ליבי בישועתך" – היה מודה לקב"ה על ישועתו עוד בטרם נושע!

ואת זה ניתן לעשות, רק אם באמת מאמינים כמה הקב"ה הוא אבא אוהב, שרוצה להיטיב לכל אחד בלי קשר למעשיו.

# מסכם ה'ברדיטצו'בר: "וחידוש גדול - השמיענו הכתוב:

שגם קודם התשועה, האמינו בה' - שבוודאי יושיע להם, שליבם היה נכון בטוח בה'".

המסקנה מהדברים: מי שדבוק בה' יתברך ובוטח בו:

שבוודאי הקב"ה יושיע אותו, אומר שירה על התשועה - קודם התשועה!

אם אתה יכול להודות על הישועות שטרם ראית, זה מוכיח שאתה בוטח בקב"ה, ולכן: אתה בטוח תוושע!

שים על ליבך: כשיש לך בטחון – באהבת ה' אליו, יש לך - בטחון בפרנסה!

אתה בטוח שהקב"ה אוהב אותך? אז:

מה הבעיה להודות לו מראש על הישועות שהוא עוד ירעיף עליך?

השנה – התחדשות בקריאת פרשת המן!

השנה, תקרא את פרשת המן, מתוך התבוננות והודיה - ותראה ישועות:

# התבוננות והודיה על הניסים שנעשו לאבותינו: הפנמת גודל הניסים שנעשו לאבותינו, מחזקת את האמונה בלב.

# חיזוק האמונה שמי שעשה ניסים לאבותינו: במדבר ולאורך כל הדורות, הוא יעשה גם לנו ניסים ונפלאות, וישלח לכל אחד ואחד את ישועתו, ופרנסתו ברווח ובשפע, אמן.

# חיזוק ידיעת אהבת ה' לבניו: אהבה תמידית, שאינה - פוסקת לעולם! ואינה תלויה בדבר, ואינה ניתנת לעצירה.

# חיזוק הלב בביטחון בה': ובאמונה – שהקב"ה רוצה להיטיב עימך, בחסד וברחמים - "הבוטח בה' - חסד יסובבנו".

# הנהגת ה' בחסד וברחמים: היא תמידית, ולא תשנה לעולם:

"אהבתי אתכם אמר ה'" והקב"ה הבטיח "אני ה' – לא שיניתי".

# אחרי פרשת המן: תאמר 8 פעמים מזמור לתודה, וידוע שהספרה 8 היא 'מעל' הטבע - ותבקש לזכות לניסים - מעל הטבע, כי:

אצל הקב"ה טבע ומעל הטבע זה – אותו דבר ממש!

# שבח והודיה על הניסים שנעשו לך בעבר ובהווה: תהיה מודע לניסים שנעשו ונעשים איתך, תהלל ותודה לקב"ה עליהם.

# הודיה על הישועות והניסים העתידיים: לאיזה ישועה אתה מחכה? בפרנסה, זיווג ועוד? תודה לקב"ה, כאילו כבר קיבלת את הישועה, כי:

אתה בטוח באהבת ה' אליך, ולכן, בטוח – שתזכה בעתיד לשפע ישועות!

# חיזוק האמונה - לעולם יש מלך אחד וכל העולם שלו: והוא ברא את עולמו – כי הוא חפץ להיטיב לבריותיו.

הקב"ה הוא - עילת העילות וסיבת הסיבות, ורק לו נאה להודות להלל ולשבח, להאמין ולבטוח...

להודות על הישועה העתידית – היא סוד!

ומי שיתחזק בזה – יראה ישועות גדולות!

מלך העולם – זן ומפרנס את כל העולם!

התבוננות פשוטה בברכה הראשונה של ברכת המזון, יכולה לחזק את האמונה ובטחון בה', ואולי רק טעימה קטנה מפרוש 'יסוד מלכות'.

חידה: כמה פעמים מוזכר בברכה המילה – כולו, או הכל? ומדוע זה חשוב?

ברוך אתה ה' – הקב"ה הוא מקור הברכה, ועל כן, אנו מברכים ומודים לו.

האל הזן אותנו – ואת העולם כולו, כולל הכל – מקרני ראמים עד מלכים...

איך הקב"ה זן את הכל? הפרוט הזה, יכול לחזק ולהחדיר את האמונה ללב:

בטובו – רוב טובו, בחן – בנעימות, בחסד – בנדיבות, ברווח – בשפע!

וברחמים רבים – בחמלה רבה, ואין שום קשר למעשינו, לזכות או חובות.

נותן לחם לכל בשר – הוא נותן אוכל לכל חי, מכינה עד... ומדוע?

כי לעולם חסדו – כי לנצח! הוא עושה וחסדיו חסדו עם כל בריותיו! ומדוע?

ובטובו הגדול - תמיד! בגלל שהקב"ה טוב ומיטיב לכל, מעולם, לא חסר לך מזונך!

לא חסר לנו, ואל יחסר לנו מזון תמיד לעולם ועד – כמו שלא חסר לנו עד היום, אנו מקוים ומתפללים שלא יחסר לנו מזון – בתמידות בכל עת וזמן.

כי הוא אל זן ומפרנס לכל – הוא ה' היחיד לבדו בעל הכח, לספק מחיה ומזון לכל העולם! ברחמיו, בחמלתו ובנדיבותו...

"פותח את ידיך, ומשביע לכל חי רצון" – הקב"ה מידו הרחבה ממלא שפע לכל חי עלי אדמות.

"משביע לכל חי רצון" – אתה צריך לדעת מה אתה רוצה, ולבקש, כי הקב"ה נותן לכל אחד די סיפוקו, וכל אחד מה שמספק אותו...

הקב"ה מספק את הרצון של כל אחד בגשמיות, וגם ברוחניות, רק צריך לרצות...

יהי רצון שכל עם ישראל יזכו לפרנסה ברווח ובשפע, מידו הרחבה המלאה.

סוד פרשת המן – בסוד הישועה, שנזכה, אמן!

נוסח פרשת המן – שניים מקרא ואחד תרגום

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה.

ד:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.

אונקלוס: וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַּם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסִּנּוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא.

ה:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.

אונקלוס: וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם.

ו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְּעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

ז:

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ.
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ.

אונקלוס: וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ [קֳדָמוֹהִי] יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָה אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא.

ח:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה בִּדְיִתַּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִּי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָּהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ.

ט:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן.

י:

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן.
וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן.

אונקלוס: וַהֲוָה כַּד מַלִּיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל וְאִתְפְּנִיּוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא.

יא:

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

אונקלוס: וּמַלִּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר.

יב:

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.
שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.

אונקלוס: שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן.

יג:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.
וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.

אונקלוס: וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא.

יד:

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.

אונקלוס: וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַּעְדַּק מְקַלַּף דַּעְדַּק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא.

טו:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה.
וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה.

אונקלוס: וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכָל.

טז:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

אונקלוס: דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּיהּ גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַּלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְּבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְּבוּן.

יז:

וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.

אונקלוס: וַעֲבַדוּ כֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַטוּ דְּאַסְגִּי וּדְאַזְעַר.

יח:

וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.
וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.

אונקלוס: וּכְלוֹ בְעֻמְרָא וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִּיר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לְקָטוּ.

יט:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא.

כ:

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

אונקלוס: וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגֵז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה.

כא:

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.
וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

אונקלוס: וּלְקָטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ וּמָה דְמִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר.

כב:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.

אונקלוס: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיאָתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחַד וְאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה.

כג:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.

אונקלוס: וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִּי מַלִּיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֱפוֹ וְיָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָּׁלָא בַּשִּׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא.

כד:

וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.

אונקלוס: וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דִּפַקִּיד מֹשֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵיהּ.

כה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵּיהּ בְּחַקְלָא.

כו:

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.
שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

אונקלוס: שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵּיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ.

כז:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.

אונקלוס: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָט וְלָא אַשְׁכָּחוּ.

כח:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

אונקלוס: וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתִי.

כט:

רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.
רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

אונקלוס: חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.

ל:

וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.
וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

אונקלוס: וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.

לא:

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.

אונקלוס: וּקְרוֹ בֵית יִשְרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גַּדָּא חִוָּר וְטַעֲמֵיהּ כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ.

לב:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן יָת לַחְמָא דִּי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

לג:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

אונקלוס: וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן.

לד:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.

אונקלוס: כְּמָא דִי פַקִּיד יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרָא.

לה:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.

אונקלוס: וּבְנֵי יִשְרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְּמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָּא אֲכָלוּ עַד דְּאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן.

לו:

וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

אונקלוס: וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא.

  • לאחר קריאת פרשת המן יש אומרים נוסח זה:

אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם.

כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ, וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים:

בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ, דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם

הכתבה הייתה מעניינת?

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
תוכן שאסור לפספס

10 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

6
תודה רבה, מחזק מאוד, חשוב מאוד
יהודי
5
יש סגולה לפרנסה --- בלי לעבוד ..... ?????????
***
הקושי הגדול בפרנסה זה לעבוד, ולהאמין ולבטוח, שהפרנסה הגיעה בגזרת עליון, ולא בגלל ההשתדלות, ז"א, חייב לעבוד, ועדיין להאמין שמה שיכנס לבנק, תלוי בקדוש ברוך הוא, וזה קושי - זה הניסיון
הקושי בגדול בפרנסה זה - לעבוד ולבטוח
4
הסגולות לפרנסה הן למי שעובד קשה ומבקש לראות ברכה בעמלו. היושב בטל ומשחית את זמנו בסגולות לפרנסה דומה בעיני למי שמדמיין כאילו חלילה הקב"ה עובד אצלו.
רפאל
לא מדומין מסכן גדול ביוטר
שמעון
תוכן שאסור לפספס

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
עכשיו בכותרות