פתיחה
בפרשת השבוע מספרת התורה על שבע מתוך עשר המכות, שהכה הקב''ה את המצרים עד ליציאת בני ישראל. אחת מהמכות בפרשתנו היא מכת הברד, כשהמיוחד בה היה שבתוך הברד דלקה אש. בעוד שרבים מסבירים את התופעה כתופעה יוצאת מגדר הטבע, יש המסבירים אותה כחלק מתופעה טבעית - ברד וולקני.
כאשר מתפרץ הר געש, עפים אל השמים רסיסים רבים של אפר לוהט. אך כיוון שיש באזורים אלו גם לחות רבה, היא עוטפת את ענן האפר, ונוצרים חלקיקים של ברד וולקני, ברד שיש בתוכו חלקים לוהטים של אפר וולקני. לפי פירוש זה עולה, שהנס במכת ברד לא היה עצם התופעה, אלא התזמון שלה על ידי הקב''ה, ובלשון אנציקלופדית אאורקה שם תיארו את התופעה:
''יתכן שמדובר בתופעה אפילו יותר נדירה, שבה יורדים מהשמיים גם ברד וגם אש, תופעה הנקראת ברד וולקני. ענן האפר מהר הגעש, שהתפרץ באותן שנים שבהן התרחשה יציאת מצרים, עלה גבוה אל הסטרטוספרה. הלחות הרבה שיש שם מתעבה על ענן האפר ויוצרת חלקיקים של אפר וגבישי ברד. נוצרת סערת ברד שמטילה אש וקרח.''
על בסיס אותה תופעה של התפרצות הר הגעש וירידת הקרח והגשם מהשמיים (שאף מוזכרת בפפירוסים של אותה העת), יש הרוצים גם להסביר את מכת החושך. כיוון שמדובר בכמות רבה של אפר געשי, חלק ממנו ירד במכת הברד, אך חלק נכבד ממנו כיסה את ארץ מצרים וגרם לחשכה מוחלטת.
בעקבות הברד והקרח שירדו מהשמים על מצרים, נעסוק השבוע בשאלה האם כאשר קפא בקבוק מים בשבת, מותר לשים אותו בשמש בשביל להפשירו, וכן האם מותר לשים קוביות קרח במשקה. בנוסף נעסוק בשאלה ההפוכה, האם לאחר שנגמרו קוביות הקרח, מותר להכניס מים למקפיא על מנת שייוצרו קוביות קרח חדשות.
ריסוק קרח
האם מותר לשים קוביות קרח בקנקן בשבת? הגמרא במסכת שבת (נא ע''א) כחלק ממספר מימרות המסיימות את הפרק כותבת, שאסור לרסק את השלג או את הקרח בשבת בשביל להופכם למים, אבל ניתן ללא כל חשש לשים אותם בקערה או בכוס, כדי שיופשרו מאליהם. נחלקו הראשונים, איזה איסור יש בריסוק הקרח:
א. ספר התרומה (סי' רלה) חידש, שאסור לעשות כך משום נולד. הגמרא במסכת ביצה כותבת, שביצה שנולדה בשבת אסורה משום נולד, עד כה אותה ביצה לא הייתה בעולם, וכעת היא ישנה ונוצרה כאן בריאה חדשה האסורה בשימוש בשבת. הוא הדין במקרה שלנו עד עכשיו היו כאן קוביות קרח, וכעת בזכות הריסוק נהפך הקרח למים שהם תוצר חדש.
על בסיס אותו עיקרון המשיך וכתב ספר התרומה (שם), שאסור לשים פשטידה ('אינפנאדה' בלשון הראשונים והשולחן ערוך) המורכבת מבשר ורוטב קרוש על יד האש, כיוון שהאש גורמת לכך שהרוטב שהיה עד כה קרוש, יהפוך לנוזלי בגלל החום, ויש בכך איסור נולד בשבת, ובלשונו של ספר התרומה:
''אסור לרחוץ ידיו בשבת משלג וממים שמעורב בהן ברד, לפי שממעך ונמס בין ידיו ונעשים מים והוה ליה נולד, כדתניא אין מרזקין את השלג והברד אבל נותן לתוך הכוס או לתוך הקערה. והני פשטיידא בימות החורף צריך לשמור ביום השבת שלא ייתן סמוך לאש לחמם מפני כי השמנונית הנקרש עתה נמחה על ידו.''
ב. הרשב''א (שם ד''ה ולי) בעקבות הרמב''ן (ד''ה והא) חלק על ספר התרומה, וכתב שהאיסור לרסק קרח בשבת הוא משום איסור סוחט. כיוון שאסור מדאורייתא לסחוט פירות בשבת בגלל איסור סוחט (כפי שראינו בפרשת וישב שנה ב'), גזרו חכמים שאסור לרסק קרח בשבת לתוך קערה ריקה כדי להוציא את מימיו, כיוון שפעולה זו דומה לפעולת סחיטה.
בטעם הדבר שלא קיבל את טענתו של ספר התרומה שמדובר באיסור נולד נימק, שאם אכן כך היה, מדוע הגמרא מתירה לשים קרח בתוך כוס ריקה בשביל שיזובו מימיו?! והרי גם כך נולדים מים חדשים ויהיה אסור להשתמש בהם! לעומת זאת, אם מבינים שמדובר בגזירה משום איסור סוחט, ברור מדוע אין בכך איסור, שהרי האדם אינו עושה כלל פעולת סחיטה, ובלשונו:
''ואינו מחוור, דאם כן למה התירו לתת לתוך הכוס?! דמכל מקום הרי הוא נפשר בתוך הכוס והרי הוא נולד בשבת ואסור, ולי נראה דמשום גזירת סחיטה דפירות העומדין למשקין נגעו בה, מפני שהברד והשלג למימיהן הן עומדין, ולפיכך לתת לתוך הכוס מותר שאינו נראה כסוחט.''
ג. רש''י (ד''ה כדי) בגישה שלישית (שהרא''ש סבר שגם ספר התרומה למעשה צועד בה) סבר, שהאיסור הוא לא משום נולד כפי שסבר ספר התרומה, אלא משום מוליד. כאשר מרסקים את הקרח מולידים משהו חדש, ופעולה זו דומה למלאכה. לפי דבריו מובן מדוע מותר לשים קרח בכוס ריקה, כיוון שעל אף שכך נולדים המים, מכל מקום האדם לא גורם בפועל להולדתם.
להלכה
בפסק ההלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ''א:
א. השולחן ערוך (שכ, ט) פסק כדעת ראשוני ספרד הרמב''ן והרשב''א, שהאיסור לרסק קרח הוא משום סוחט ולא משום נולד, ומשום כך פסק שעל אף שאסור לרסק את הקרח בידיים בשבת, מכל מקום מותר לשים אותו בתוך קנקן ריק כדי שיימס מאליו, ואף להניח את קוביות הקרח (או הבקבוק הקפוא) בשמש לצורך כך.
כמו כן על בסיס אותו פסק כתב (שיח, טז) שאין איסור לשים מאכל עם רוטב קרוש על הפלטה בשבת, כיוון שבאופן זה האדם אינו מרסק בידיו את השומן, אלא גורם לו להימס מאליו, ובכך אין איסור, וכן פסקו להלכה בעקבותיו הבן איש חי (יתרו שנה ב', אות ט) והרב עובדיה (ילקוט יוסף סי' שכ, כד).
ב. הרמ''א (שם) חלק וסבר, שכדאי לחוש לדעת ספר התרומה שיש בפעולה זו איסור נולד, ומשום כך כתב שלכתחילה אין לשים רוטב קרוש על הפלטה וכן לא להפשיר קרח בקנקן ריק, ורק במקום צורך ניתן להקל. עם כל זאת, גם לשיטתו מותר לכתחילה לשים קרח בקנקן מלא במיץ או מים בשבת, כיוון שבאופן זה לא ניכר שנולד משהו חדש, ואז גם לספר התרומה אין בכך איסור.
כמו כן לכל השיטות והדעות, במקום בו יורד שלג בשבת ואי אפשר ללכת בחוץ בלי לרסק אותו - אין איסור ללכת עליו, וכפי שפסק השולחן ערוך (שכ, יג). הט''ז (שם, י) נימק בטעם ההיתר, שכיוון שאי אפשר להימנע מכך, לא גזרו חכמים. המשנה ברורה (שם, לט) הוסיף טעם נוסף, שכיוון שאין כוונת האדם לריסוק, אין בכך איסור.
הקפאת מים בשבת
עד כה עסקנו בשאלה האם מותר להפשיר קרח בשבת. שאלה נוספת שדנו בה באותו הקשר היא, האם מותר להקפיא מים בשבת, על מנת לשים מאוחר יותר את קוביות הקרח בתוך המשקה, דבר שכפי שראינו לעיל מותר לכל הדעות. לכאורה גם במקרה זה, ספר התרומה יאסור כיוון שבכך נולד דבר חדש, ואילו לרשב''א יהיה מותר כיוון שאין בכך סחיטה:
א. בניגוד להבנה זו, בשו''ת דובב מישרים (א, נה) סבר שבמקרה זה לכל הדעות יהיה איסור נולד, וגם השולחן ערוך יאסור. בטעם הדבר נימק, שהגמרא במסכת נדה (יז ע''א) כותבת, שמעיקר הדין שלג (או קרח) אינו חשוב לא משקה ולא אוכל, ומשום כך אינו יכול לקבל טומאה. אמנם, במקרה בו חשב להפוך את השלג לנוזל, דינו כמים והוא מקבל טומאה.
לכן הוא ממשיך ואומר, כאשר הרשב''א פסק שאין בכך איסור נולד, זה בגלל שהחושב להפוך שלג למים דינו כבר עכשיו כמים, ואין היווצרות של דבר חדש, אך במקרה בו אדם רוצה לעשות את הפעולה ההפוכה ולהפוך מים לשלג - גם הרשב''א ובעקבותיו השולחן ערוך יודו שיש בכך איסור נולד, ופעולה זו תהיה אסורה, ובלשונו:
''דגם לדעת הרמב"ן חשיב נולד בנדון דידן בעושה ממים כפור, ונהי דדעתו בשלג וברד דגם בעודם קרושים חשיבין משקה, מכל מקום זה הוא רק היכא שעושה מהם משקה אם כן חישב עליה למשקה דמהני כמבואר בש"ס נדה הנ"ל, מה שאין כן להיפוך, אם עושה ממים שהוא משקה כפור, אם כן מחשבתו לאפוקי מידי משקה, שפיר חשיב נולד.''
טעם נוסף לאסור כתב הרב חיים פלאג'י (מובא ביחוה דעת א, ל), שהרמב''ם פסק בעקבות הגמרא שהמגבן גבינה בשבת חייב משום בונה, כיוון שהוא מקבץ את פירורי החלב והופכם לגבינה. הוא הדין למקפיא מים בשבת, שהעושה כך גורם למים שיתקבצו ויהפכו לקוביית קרח.
ב. אמנם, רוב הפוסקים וביניהם המנחת יצחק (ח, כד), הציץ אליעזר (ו, לד)והרב עובדיה (יחוה דעת שם) חלקו וסברו, שמותר להקפיא מים בשבת ולהופכם לקוביית קרח - על כל פנים במקום הצורך. מעבר לעובדה שככל הנראה רוב הראשונים החולקים על ספר התרומה יסברו שאין כאן איסור נולד וכמו במקרה לעיל, במקרה זה גם ספר התרומה יודה שאין בכך איסור.
הסיבה לכך היא, שבדרך כלל בטמפרטורת החדר, המצב הנורמאלי של מים הוא נוזל, ובשביל להפוך אותם לקרח צריך לעשות פעולה אקטיבית. משום כך אולי הפיכה של קרח למים היא הולדה מחדש כיוון שמחזירים אותם למצב הקבוע, אך כאשר הופכים מים לקרח אין מדובר בהולדה של דבר חדש, כיוון שיש כאן מצב זמני, ובלשונו של הציץ אליעזר:
''ויש עוד לומר דבכגון להקפיא כולי עלמא יודו דליכא בזה גם לא משום מוליד ולא משום נולד, דעד כאן לא נחלקו אלא בגוונא דהפשרה שהמים הנפשרים הרי המה ברי קיימא, דאזי המה בגדר שיכול לחול עליהם שם נולד, אבל בגוונא דהקפאה איננה בר קיימא, יש לומר דכולי עלמא יודו דאין בהקפאה משום נולד (ועיין הערה[1]).''
גם את הטעם לאסור משום בונה דחה הרב עובדיה, ראשית משום שבמקרה זה האדם אינו בונה ממש בפועל, אלא מכניס למקפיא והמים קופאים מאליהם (ולכל היותר מדובר בגרמא המותרת לפוסקים רבים לכתחילה). כמו כן, כיוון שברגע שמוציאים את המים מהמקפיא הם מתחילים להפשיר - אין זה נחשב בניין ומותר (אם כי עיין בציץ אליעזר שנטה בכל זאת לאסור משום בונה).
שימוש בסבון בשבת
מחלוקת השולחן ערוך והרמ''א בדיני נולד, כשהשולחן ערוך מקל בעקבות ראשוני ספרד שצמצמו את הגדרת נולד, והרמ''א מחמיר בעקבות ספר התרומה שהרחיבה (ומקל רק כאשר יש צורך ואי אפשר אחרת), יצרה פסיקות נוספות מעבר להפשרת קרח בשבת, והפרשת רוטב קרוש על הפלטה. אחת מהן, היא שימוש בסבון בשבת:
א. האוסרים: כאשר הרמ''א (שכו, ט) דן לאסור שימוש סבון בשבת, הוא כתב שיש לאסור משום נולד. כאשר משפשפים את הסבון (כאשר מדובר בסבון קשיח), הוא מעלה בועות סבון ומתהווה דבר חדש. גם הבן איש חי (יתרו שנה ב', טו) פסק כך, אך לא בגלל איסור נולד (שהרי סובר כשולחן ערוך בעניין זה), אלא משום איסור ממרח, דהיינו החלקת הסבון ושיופו.
ב. המתירים: לעומת זאת, השולחן ערוך לא כתב שיש איסור שימוש בסבון בשבת. בטעם הדבר נימק המגן אברהם, שעל אף שהשולחן ערוך אוסר לרסק קרח בשבת (ומעיכת הסבון דומה לעניין זה), גזרו רק בדברי מאכל, אבל בסבון שלא נאכל, אין מקום לגזור משום איסור נולד, גם אם אכן נוצר משהו חדש. כמו כן ניתן להוסיף, שלמעשה בועות הסבון כלל אינן שונות מהסבון עצמו, ולא נולד כאן דבר חדש (ועיין ביחוה דעת ב, נ).
שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...
[1] אמנם על בסיס טיעון זה היה מקום לומר בדיוק הפוך, כיוון שהמצב הטבעי של מים הוא נוזלי, הפיכתם לקרח שהוא שינוי מהותי תהיה אסורה לכולי עלמא, מה שאין כן הפשרתם. נראה שהציץ אליעזר הרגיש בנקודה זו ומשום כך כתב, שהפיכת מים לקרח איננה שינוי מהותי, כיוון שאחרי הכל גם בהקפאה מדובר במים, ולא נשתנה מהותם באופן מהותי כפי שלמשל זה כן משתנה בהכנת גלידה.
[2] מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com