לא רק התוכן של מה שאנו אומרים חשוב אלא גם האופן בו אנחנו מביעים את דברינו וכיצד זה מצטייר באוזני השומע!
"וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו', ט).
מדוע לא שמעו בני ישראל אל משה, הלא משה אמר להם דברי עידוד, דברי נחמה וגאולה?
דברי משה נאמרו בשמו של הקב"ה, דברים נשגבים, ואמורים לכאורה להיות בעלי השפעה מרובה על העם, במיוחד לעם שמשווע לגאולה וקיום הבטחת הגאולה: "... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (שמות ו', ו)? אע"פ כן, דבריו אינם נכנסים לאזניהם ואינם משפיעים והעם נשאר אדיש.
התורה מתארת את הסיבה, שבגינה לא שמעו אל משה: "מקצר רוח ומעבודה קשה". אך עדיין תמוה הדבר, אמנם העם נמצא במצב קשה - בשעבוד המצרים שאינם מרפים מהם, אך עדיין צריך היה דבר מה להיקלט אצלם הייתה צריכה להיות בדברים אלו לפחות השפעה כלשהי על העם?
יש הרבה פרשנויות שונות על הפסוק 'ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה', במיוחד לגבי מה זה קוצר רוח. כמעט כל המפרשים מניחים שהקוצר רוח של האנשים הוא שמנע מהם להקשיב.
לרבינו לוי ב"ר גרשום (בר"ת: רלב"ג )יש פרשנות ייחודית. הוא אומר שהקוצר רוח הוא מוסב דווקא על משה והוא שמנע מהם להקשיב. הוא כותב :"ולא האמינו בני ישראל בדברי משה מפני קוצר רוח משה להתבונן בסדור דבריו כראוי כדי שייפה להם זה המאמר, באופן כללי שיכנסו דבריו באזניהם והיה זה כן מפני רוב התבודדו' משה בהשגות האלקיות כמו שקדם."(כלומר לא ירד אל העם) משה לא ירד לעם, היה מרום מעל.
ככל שמעלת המסר שיש לנו להעביר גדולה יותר כך נדרשת הכנה לאופן שבה יעובר המסר. לא רק מה שאנחנו אומרים חשוב, אלא האופן שבו הדברים נאמרים כך שיתקבל ויועבר המסר!
לעתים קרובות יש לנו מסר שאנחנו רוצים להעביר ואנחנו יודעים שאנחנו צודקים, אבל אין לנו מספיק סבלנות או יכולת להעביר אותו בצורה משכנעת. אם אנחנו רוצים שאחרים יקשיבו לנו, אנחנו צריכים ללמוד איך לדבר אליהם לפי רמתם וללמד אותם בסבלנות.
משה רבנו היה מודע לאי הצלחתו בהעברת המסר ויש לו חלק בזה,
גם אנו כמורים, מחנכים וכמשפיעים צריכים להבין שאי הצלחתנו בהעברת מסר איננה רק באשמת השומעים אולי היא בעצם באשמתנו.