המצווה הראשונה שמקבלים בני ישראל כפי שמופיע בפרשת השבוע 'בוא' הוא מצוות 'קידוש החודש', כפי שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים".
בכל ערב ראש חודש, הלבנה מסתתרת ונעלמת מענינו לגמרי, זאת לאחר שבועיים מאמצע החודש שהלבנה הולכת ומתמעטת, עד שהיא נעלמת כליל. אולם, אנחנו יודעים שההיעלמות הזאת היא זמנית, ובימים הבאים הירח יחזור ויתמלא שוב, עד לאמצע החודש שהוא יהיה במילואו.
כך גם בחיים, כל התמעטות והצטמצמות, היא רגעית וזמנית. עלינו לדעת שכמו שאחרי חושך הליל האור מפציע, כך גם בחיינו לאחר כל ירידה ישנה עליה, והירידה לעתים היא בשביל העליה.
בני ישראל ירדו למצרים לגלות קשה וממושכת, אך יצאו משם בניסים גדולים וברכוש רב. לכן, אין מקום לייאוש. ראש חודש הוא יום חג. יום שמסמל תקווה והתחדשות, לכן עם ישראל דומים ללבנה, כמו שהלבנה נראית שלמה ולפעמים נעלמת, כך גם עם ישראל, לפעמים נמצאים בשיאם ולפעמים לדאבוננו, בשפל. ז
את ועוד, אומות העולם מונים את ימיהם לפי השמש. ואילו בני ישראל קובעים את לוח השנה העברי לפי הירח, ועם הופעתה המחודשת של הלבנה מתחיל חודש עברי חדש. מחזוריות הירח היא גם פלא, וגם טומנת בחובה מוסר השכל לחיים.