ליארצייט של רבי ישראל דב בער מוולודניק 'בעל הידית' – כ"א טבת
החזקתי בידית ונושעתי - גם אתה יכול!
רבי ישראל דב בער מוולודניק, המכונה 'הצדיק מוולודניק', וקרוי גם על של ספרו ה'שארית ישראל'.
הצדיק מוולודניק היה ידוע כילד מחונן, ונודע כ'העילוי מקאטלענע'. היה מבחירי תלמידיו של רבי מרדכי המגיד מטשרנוביל, והיה מקושר גם לרבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי אהרן מזיטומיר.
ציונו בעיירה וולעדניק שבצפון אוקראינה, ידוע כמקום שפועלים בו ישועות לכלל ולפרט.
הבטחה בצוואתו: הצדיק מוולודניק הבטיח בצוואתו, שכל מי שיפקוד את קברו, תפילותיו לא ישובו ריקם, ונכתב שאמר:
"אפילו אם לא יוכלו לגשת לקבר, יחזיקו בידית הדלת ויזכו להיוושע".
רבים יעידו על הישועות שראו בציונו, בשנים שלא היה ניתן לגשת לציון, כמו בתקופת השלטון הקומוניסטי שאז אטמו את אוהל ציונו, מנגיעה בידית, ומכאן מגיע הכינוי ‘בעל הידית’.
כבר בחייו, התפרסם הצדיק מוולודניק כבעל מופת גדול, שפועל ישועות, וק"ו בימינו שרבים מספרים שנושעו בזכותו.
ראיתי את הישועה בציונו – פלאי פלאים!
והפעם, עם סיפורי האישי: לפני שלוש שנים במסע לציוני הצדיקים באוקרינה, הגעתי לציונו ראשון. כל מי שהגיע לציונו בימי היארצייט, הרגיש את הקור העז ששורר שם בימים אלו, ויודע, מי אמונה ואהבה בצדיקי האמת, והמסירות נפש בהתקשרות אליהם...
לפני נסיעתי חברתי הפאנית בקשה, שאתפלל בציונו עבור שתי נשים שיקרות לה, שלא זכו כמה שנים לפרי בטן. ורצוני היה עז, שאכן הן תזכנה לישועה, והיא שתשמח בשמחתם.
הגעתי לשם, מה נאמר ומה נדבר – חרדת אלוקים, כהינתן תורה מסיני, היה ניתן למשש את הקדושה והיראה השרויה במקום, והלב כמעיין המגבר מתפלל והומה, מתחנן ומבקש, וגם מרגיש שהגיעה זמן - גאולתם!
השארתי את הקוויטל בציון ויצאתי, בלב שמח ומזמור לתודה, לא היה שום ספק שאין צורך בעוד תפילות – ותפילתי נענתה, שהבשורות טובות לא יאחרו לבוא.
לאחר ארבעה חודשיים, קיבלנו את הבשורה על אחת הנשים... והשניה? היה צריך עוד כמה זכויות... לאחר חודשיים מספרת הפאנית:
מעשה שהיה כך היה, אחת הלקוחות הגיעה אלי בשליחות חברתה, ומסרה את דבריה, היא סיפרה שבמהלך כמה שנים היתה מגיעה לחנות, לסרק את פאתה, אך, מפאת ארנקה הריק, היתה יוצאת בלאט, בלי לתת את התמורה...
היום היא מבינה, שלא כך היה צריך לנהוג, והיא שלחה אותי לבקש את סליחתך, ולהחזיר את הגזלה... 'ותידום' הפאנית... היא לא ענתה ובקשה זמן לחשוב על הענין.
כניצוץ הברק האירה בליבה המחשבה – על חברתה שעדיין מצפה לישועה... ונשאה תפילה, שתשלום שכרה יהיה כפרת עוון עבור חברתה. תשעה חודשים לאחר מכן, נשמע בבית חברתה קול פעיית המלאך שבישר את גאולתם שלו ציפו כעשור בבכי ובתחינה...
שום תפילה לא חוזרות ריקם, לפעמים צריך עוד דחיפה קטנה, צדקה...
התגלות הצדיק מוולודניק - כפועל ישועות
האדמו"ר הצמח צדק פרסם את גדולתו, במעשה שהיה עם אשה עגונה, שהגיעה לצמח צדק, וביקשה לדעת היכן בעלה, הצמח צדק שלח אותה לווילדנקער, ואמר לה שתגיד לצדיק בשמו, שיאמר לה היכן נמצא בעלה.
הגיעה האשה לצדיק מוולודניק, וכאשר שמע את הדבר, אמר לה: אם כן, בואי ואראך היכן בעלך, וקם מכיסאו לחלון ואמר לה: ראי! בעלך עומד על התורן שבספינה בעיר ליבוי שבקורלאנד, ועובד שם!
העגונה נגשה אל החלון והביטה, אבל, לא ראתה מאומה והתחילה לבכות. ואמר לה, סעי לליבוי ושם תמצאי את בעלך, וכך עשתה: נסעה לשם ומצאה את בעלה בין העובדים בספינה וקיבלה ממנו גט פיטורין.
מאז התפרסם הצדיק מוולודניק ל'בעל מופת', ורבים התדפקו על דלתותיו.
איך ניתן השנה לגעת 'בידית' ציונו מהבית?
לימוד תורתו – כהשתטחות בציונו!
הלוואי והיינו יכולים להגיע השנה לציונו, אבל, איך ניתן לזכות לישועה גם אם לא מגיעים לציונו?
אומר ה'מאור עיניים': "משמיה דרבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שע"י העסק בתורת הצדיק נעשה 'התדבקות רוחא ברוחא', ממש כבשעת השתטחות על הציון הקדוש" (ישמח לב, בריש ביאוריו לגמ' שבת).
'התדבקות רוחא ברוחא' - כיצד?
כשאתה לומד את תורת הצדיק, אתה מחיה אותו ש"שפתותיו דובבות בקבר"! כי אתה מחבר ומכניס את החיות והמוחין שלך, עם החיות והמוחין של הצדיק, וע"י זה אתה:
מחיה את המוחין של הצדיק! וזה נקרא: "התדבקות רוחא ברוחא".
עד שפתותיו של הצדיק דובבות בקבר (ממש), וזה ממש בחינת 'השתטחות' על קברי הצדיקים.
היכן קבורה ה'חיות' של הצדיק? בתורתו!
מה שהחיה את הצדיק בעולם הזה, הוא: הדבקות בקב"ה ותורתו הקדושה! ומה שהחייה אותו בעולם הזה, הוא - שמחייה אותו בעולם העליון.
וידועים דברי הזוהר הקדוש אודות קבורת משה רבנו: "קבורתא דילי' משנה" – מכיון ש"צדיקים דומין לבוראן".
כשם שאצל הקב"ה כתוב שהכניס עצמותו בתורתו:
ש"אנוכי" הוא - ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית".
כך גם גדולי ישראל - שחיותם נמצאת בתורתם, ולכן:
לימוד תורת הצדיק הוא כמו - השתטחות על קברו! כי, חיות הצדיק 'קבורה' בתורתו! והוא ימליץ טוב בעדו, ונראה ישועות!
רבי עקיבא – מרמז על הגאולה ומעלה איתו את כולם
בספרו 'שארית ישראל' הוא נותן הרבה חיזוק ותקווה למי שרוצה להתקדם בעבודת ה', ואף אם נמצא במקום נמוך, הוא מוכיח שדרך התשובה סלולה עבורו.
ה'שארית ישראל' מביא ראיה לדבריו, ואומר:
אותיות שמו של רבי עקיבא הם: 'עקב' ואותיות – יוד ואלף, מרמז:
שגם מי שבימות 'עיקבא דמשיחא' – מלשון 'עקב', נמצא במקום הכי נמוך, גם משם הוא - יוכל לעלות.
הוכחה לכך: גם רבי עקיבא היה בתחילה עם הארץ, ואף היה אומר: "מי יתן לי תלמיד חכם, ואנשכהו כחמור" והגיע לדרגות עצומות שלא ניתן לתאר.
ויותר מזה, רבי עקיבא רצה לנשוך את ה'תלמידי' חכמים כחמור, רמז לכך, שיש בכוחו לעשות:
בבחינת - 'נשיכה' גם לתלמידי חכמים, שיכירו בחסרונם.
ויוכלו להתחזק לעלות ולהתעלות בתורה בתשוקה נפלאה, ודבר נוסף:
"ואנשכנו כחמור" – רומז על מצוות שנראות כ'קלות' אך הם – חמורות, ואין מקפידים עליהם.
דבר נוסף, כ'חמור' – שבזמן שיתגלה המשיח, הוא יהיה בבחינת: עני רוכב על חמור.
לע"נ רבי ישראל דב בער מוולודניק ה'שארית ישראל' בן רבי יוסף, ואימו הצדקת פערל גוטא, זכות הצדיקים תגן על כל ישראל, אמן!