משה רבינו מעיר לשני יהודים ניצים ואומר ליהודי המכה "רשע למה תכה רעך?" בתגובה לכך, שניהם מטיחים בו (מעניין למה שניהם עונים...) "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו?" על כך מגיב משה רבינו בחשש: "אכן נודע הדבר" - ופירשו חז"ל שמשה רבינו הבין מתגובתם השחצנית, שבגלל סוג תגובות שכאלו עם ישראל יוצא לגלות.
לכאורה לא מובן, מה נורא כל כך בתגובה שכזו, הרי השניים מעלים טיעון הגיוני לכאורה, בדבר סמכותו של משה - שעדיין לא הוכתר למנהיגם של ישראל - להתערב בעניינם הפרטי?
אכן, תגובתם מראה על השפל הגדול וחוסר ההבנה הבסיסי שהיה להם - במהותו ותפקידו של היהודי בעולם. לכל אחד מהעם היהודי יש מעמד של שר ושופט, ומתפקידו של כל יהודי להיות מנהיג ומתקן עולם - לא פחות! יהודי אמיתי לא נותן לעוולה מוסרית ולחוסר צדק שקורה סביבו לעבור בלי 'תגובה יהודית' לתיקון המצב.
ראו את תגובתו של משה בפרשתנו למראה עוולת הרועים המגרשים את בנות יתרו - הבאות להשקות את צאן אביהן: "ויקם משה ויושיען וישק את צאנם". רק יהודי המבין את תפקידו ההיסטורי בעולם - פועל לתיקון עוולות העולם שמסביב מבלי שיתבקש ומבלי שיקבל על כך מינוי רשמי מאיש. אם יהודי עסוק רק בעצמו, לא מוכן שיעירו לו על עוולות, ולא מכיר במעמדו המחייב להתנהג בנורמות התנהגות של שר ושופט, אז "אכן נודע הדבר" – למה מגיעה לו גלות...
כשיהודי מתגלגל בגלות, ללא מקום בטוח וסביבה מוגנת, והוא חווה על בשרו את חוסר הצדק והעדר המוסריות בעולם הגויי שסביבו, עולם שבו 'הקנאה, התאווה והכבוד' שולטים, רק אז הוא מבין עד כמה היהודי הוא אחר - צודק יותר, מוסרי יותר, אצילי יותר, יהודי יותר! או אז הוא מבטיח לעצמו: 'לכשאצא מהגלות הזו, אמלא את תפקידי כיהודי שוחר צדק ומוסר, ואהיה שר ושופט על עצמי, על משפחתי, על סביבתי...'
האמת מדברת
משה רבינו היה כבד פה וסירב לקבל את התפקיד שהטיל עליו ה' באומרו: "לא איש דברים אנוכי". תגובת ה' לטענה זו הייתה: "מי שם פה לאדם... הלא אנוכי ה'".
אך למרות המתבקש שמשה יתרפא מגמגומו - נשאר משה רבינו מגמגם, והוא גם לא ביקש להתרפא. מדוע? וכי לא היה מתאים יותר שמנהיג עמנו יהיה אמן הדיבור?
ללמדנו על שלושה דברים חשובים במנהיגות אמיתית.
א. ה' בוחר למנהיגים אנשי מעש ולא אנשי מלל...
ב. כוחם של דיבורי אמת שהם אינם צריכים להיעזר בדמגוגיה מבריקה...
ג. האמת לאמיתה נמצאת במהות ולא בעטיפה, בתוכן ולא באריזה...
חלקי – בקהילתי
אנו מאמינים לגמרי שלכל אחד מאתנו יש 'תפקיד יהודי' לפעול, לשנות דברים ולעשות את עולמנו טוב יותר. אצל רבים מאתנו - בוגרי הישיבות שיצאו אל עמל החיים – קיימים רצונות ורעיונות איך לעשות את חברתנו טובה יותר ומתוקנת יותר. רבים וטובים חושבים לעצמם ועל עצמם: 'מי אנחנו ומה אנחנו...'
אסור לתת ל'רצונות היהודיים' הטבעיים הללו המקננים בנו, רצונות השואפים לתיקון עולם - להישאר בגדר רצונות בלבד.
על כל אחד לשאול את עצמו 'מה חלקי בקהילתי?' 'איך אני תורם מעצמי לחברה שמסביב?' מה 'הרעיון שלי' לביסוסה של הקהילה התורנית שסביבי? ואם יש מי שעדיין אין לו קהילה שבה הוא יכול להביא את עצמו לידי ביטוי - כנראה שתפקידו לפתוח לעצמו קהילה שכזו, עם הכוחות שלו, עם הרעיונות שלו. אפילו אם הוא מגמגם – הוא בטוח יצליח...