פרק ב': במאה ה-18 הגאון רבי יעקב ריישר ואחריו הנודע ביהודה פסקו שאסור לשתות קפה ביום חול אף ללא חלב - בבתי קפה של נכרים.
פסק זה, לדאבון לב, לא התקבל אצל יהודי העיר פראג. הראיה היא שכמה שנים אח"כ, פסק בית דין בפראג באופן ברור והחלטי שכל שתית קפה בבתי הקפה הגויים של העיר ביום השבת אסורה, ומכך שהפסק החריף היה על איסור שתיית קפה ביום השבת, מוכח שביום חול הנוהג כן היה להיכנס לבתי הקפה, והרבנים ראו שלא ניתן לאסור לשתות קפה נכרי ביום חול, מדין 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה'.
פרופ' מעוז כהנא במאמרו "שבת בבית הקפה של קהילת קודש פראג" מביא תיעודיים מפנקס הקהילה בפראג, שבחלקם לא התנזרו מכניסה לבתי קפה הנכרים, למרות הוראת הרבנים.
אנו למדים זאת גם מדרשתו של הנודע ביהודה בליל הסליחות הראשון של שנת תקכ"ה (1765) בה בִּיקֵּר את מנהגם הפסול של חלק ממתפללי בית הכנסת שבשבת קודש לאחר ביקור בבית הקפה בפראג, הם נכנסים להתפלל בבית הכנסת, ובכך הם מבלבלים את שאר המתפללים, וכך לשונו:
"ואגב נכנס בקאפ"ע הוי"ז ושותה הנעשה בשביל ישראל[1]... ואחר זה בא לבית הכנסת, מספר מה שראה ושמע, וקול נתנו בבית ה', לבלבל אחרים מתפילה...".[2]
מעיון במגוון רב של מקורות בני אותה תקופה, שכוללות בין היתר דרשות של הנודע ביהודה, וכן פנקסי הקהילה, מוכח שלדאבוננו יהודי פראג היו במצב רוחני ירוד, ומסתבר, כך מצטט פרופ' מעוז כהנא מפנקסי הקהילה כי בפני יהודי קהילת פראג, עמדו בבוקר השבת לא פחות מששה בתי קפה יהודים, אליהם יכול לבקר בעצם יום השבת רח"ל.
ברם, בעליהם הנזכרים של בתי הקפה לא היו 'פורצי גדר' ולא באו בעימות עם הנהגת הקהילה הרבנית. להיפך, המקורות מראים כי לרבני פראג היה עניין עמוק ומתמשך בקיומם ובשגשוגם של בתי הקפה הללו, ובפעילותם בשבת, בשל שפעילותם תמנע את יציאת בני הקהילה לבתי הקפה ברחוב הגויים, שם יוכלו להיכשל באיסורים חמורים יותר.
בפנקס בית הדין של קהילת פראג מובאים בפירוט רב חמשה דיונים מתועדים שכללו החתמה של בעלי בתי הקפה על חלק מן התקנות. החוזה עליו חתמו בעלי הקפה היהודים היה לקבוע את שעות פעילותו, את תפריט המאכלים המוגשים עם כוס המשקה, ואפילו את הוספת החלב או אי הוספתו אל כוסות הקפה הנמזגות בבית הקפה בשבת קודש בשעות הצהריים, שאז נאסר להוסיף חלב, בשל שיהודי העיר היו בשריים לאחר אכילת הטשולנט.
בהיתר זה של פתיחת בית קפה בשבת קודש, פרופ' מעוז כהנא סבור שבית הדין בפראג רצה פתרון אלטרנטיבי כשר למהדרין כתגובה לפיתוייו של בית הקפה העירוני הנכרי.
בבית הקפה היהודי, בכשרותו המהודרת של הנודע ביהודה, נקבע שיגישו קפה חם וטרי גם בשבת קודש, וכן מיני מאפה, אולם בניגוד לבית הקפה הנכרי, בבית הקפה היהודי יגישו קפה כשר למהדרין, שלא נעשו בו איסורי שבת.
בפנקסי הקהילה, אותם חשף פרופ' מעוז כהנא, אף הובאו בפירוט רב "תקנון צניעות" בין גברים ונשים, וכן הפרדה בין בשרי וחלבי, והוסכם עם בעלי בית הקפה, שלאחר זמן סעודת השבת הבשרית, יאסר למכור קפה עם חלב. עוד הוסכם עם בעלי בתי הקפה, ששעות הפתיחה יותאמו לשעות שלאחר התפילה, שבהם יהיה סגור.
בנוסף לכל התקנות, הנודע ביהודה מכוח תקיפותו כרב העיר, החתים את בעלי הבית קפה שבערב פסח הם יכשירו את ה'קעסליך' (דודי החלב המסוימים שבהם הם משתמשים) לקראת החג הקרב. (מקורות ראה: דרושי הצל"ח לו, עמ' רמה).
האישור להפעלת בית קפה בשבת קודש, כפי שמתואר בפנקס בית הדין של פראג כפי שחשף פרופ' מעוז כהנא, היא לא יוצאת דופן. בפרקים הבאים נצטט עוד מגדולי הפוסקים כולל גאוני הונגריה הקנאים שדנו הלכתית בנושא זה. בימינו כשרויות המהדרין במדינת ישראל מעניקים כשרות לבתי מלון שפתוחים בשבת קודש. דינם של המסעדות ובתי הקפה, שונה.
לעיון נוסף ובהרחבה מלאה, ראו: מעוז כהנא "שבת בבית הקפה של קהילת קודש פראג", כתב העת "ציון"
• • •
[1] מן הביטוי הזה ברור שהכוונה לבית קפה שבעליו אינו יהודי, וראה להלן.
[2] דרשת א סליחות תקכ"ה (1765), נדפסה בפעם הראשונה מכתב יד: עץ חיים (בובוב) ד (תשרי תשס"ח), עמ' כז.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com