בעידן הטכנולוגי, במאה ה-21, קצב הפעילות שלנו גבוה לאין ערוך מקצב הפעילות של דורות קודמים. זו עובדה שמגובה במחקרים רבים, אבל גם בלעדיהם, ורק בעזרת השכל הישר, ניתן להגיע אליה.
לתופעה זו יש השפעות רוחב ועומק רבות, אבל במובן התורני, השפעתה הישירה היא הקושי לקיים סדר יום מתוכנן מבחינת לימוד תורה. קשה לנו לזנוח את כל הפעילות שלנו, לא משנה באיזה תחום אנחנו עוסקים, למידת זמן כלשהי שבה רק לומדים ומתעמקים. בוא תשב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום במשך 10 דקות? - לא, יש עוד שיחת טלפון. אולי נלמד משנה רק ל-5 דקות? - לא, יש איזו כתבה לסיים לקרוא.
הסיבה לאי ההתחייבות הזו היא המחשבה שהיא תגביל אותנו בזמן שלנו, תפריע לנו, תצמצם אותנו. אך האמת היא שדווקא ההיפך הוא הנכון: אדם שיש לו סדר יום קבוע, או לפחות חלק מן היום, בדרך כלל מספיק יותר מאדם שכל היום רץ סביב הזנב של עצמו. למרות שיש לו לכאורה רק כמה שעות "פנויות", היום שלו מתוכנן בצורה יעילה יותר, ולכן הוא מספיק יותר.
לקראת סיום שירותי הצבאי, שהיה עמוס לעייפה, כשמיזם הדף היומי התחיל מחדש, החלטתי לסגל לעצמי מנהג: להקדיש בכל יום 10 דקות ללימוד הדף היומי. בכוונה נטלתי על עצמי רק 10 דקות, בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". כך הגעתי אל הרב נפתלי וסרמן, שמלמד בקצרה ובצורה נהירה את הדף, ומדי יום שמעתי את ההקלטה על הדף היומי, כשאני במקביל עוקב אחרי הדף מתוך הספר (או מכשיר הטלפון).
מעבר לרוחב היריעה שהגמרא נותנת; המתיקות שהייתה בישיבה, נעלמה ופתאום שבה; 10 הדקות הללו היו המצפן שלי. ההבנה שהכל מסביב, כל הריצות, העבודות והפגישות, זה בשביל תחושת חיי העולם הבא בעולם הזה. ההבנה הזו הייתה עבורי מורה דרך טוב יותר מדברים רבים אחרים שהקרבתי עבורם שעות ע"ג שעות.
יש משהו בדף היומי שמיוחד יותר מדברים אחרים: זו ריצה למרחקים ארוכים. זה לא משהו שאתה אומר לעצמך "אוטוטו אני מסיים, אז נלחץ על הדוושה", אלא זה דבר שדורש ממך אורך רוח, התגברות על היצר, התמדה עילאית. מחד: צמת והתפללת ביום הכיפורים? אחרי הסעודה המפסקת שב ללמוד. מאידך: טיילת באחת מבירות מערב אירופה וסיירת במוזיאונים? בערב תשב ותשלים את הדף. הכל נכנס לרזולוציה הנכונה, למשבצת המפקסת של החיים.
שלא תבינו אותי לא נכון: היו ימים רבים שפספסתי את הדף. בין אם בשבתות ששכחתי ללמוד את הדף במוצ"ש או בימים טרופים של מערכת בחירות 2021 שכילו לי את הזמן - אבל מעולם לא ויתרתי. אני יודע שיש לי עוד דפים להשלים אחורה, אבל העיניים תמיד קדימה, אל היעד הנכסף: ללמוד את כל הש"ס. כיום אני משתדל ללמוד מדי יום את הדף היומי שכולם אוחזים בו, ודף נוסף - ממה שנותר לי להשלים. זה בדיוק הדבר המיוחד שהדף היומי נותן לכולנו: אתה תמיד איתנו, גם אם אתה טיפה מסתבך מאחור.
השבוע סיימו אלפי לומדי הדף היומי את מסכת תענית, ואני הייתי אחד מהם. לכבוד הסיום קניתי ש"ס במהדורת כיס, שיוכל לשמש אותי בנסיעות בתחבורה הציבורית ממקום למקום. היו שלמדו את זה עם רש"י ותוספות, אחרים הוסיפו גם את הרא"ש והריטב"א, אבל אני הייתי רק פשט. ובינתיים זה הכי טוב לי בעולם.
אני יכול לכתוב עוד הרבה על מהו הדף היומי, ועל פיתוח האישיות המפעים שאני חש שההתחייבות הקטנטנה הזו הביאה לי, אבל אני יודע שאני רק אחד מאלפים רבים.
אם אתה, שקורא את זה ברגעים אלו, עדיין לא שייך לקבוצה ההולכת וגדלה של לומדי הדף היומי, אני ממליץ לך להצטרף אלינו למסע הזה: הוא מרגש, מסעיר וממלא את הנפש ברוח האלוקית הטובה והנעימה. אל תאמר לעצמך לחכות לסיבוב הבא או למסכת הבאה, אלא תתחיל עכשיו. מבטיח לך שאתה תראה איזה טוב תרגיש.
אנו ב'כיכר השבת' מעלים מדי יום מגוון שיעורים קצרצרים ללימוד הדף היומי, וזה יכול להיות גורם מסייע. אני, כאמור, ממליץ על הרב נפתלי וסרמן.
אם תרצו לשמוע קצת יותר על הדף היומי או שיש לכם סיפור מעניין על הלימוד שלכם, אשמח לשמוע: refaelcohen98@gmail.com