סרן גיל פוגל, טייס מטוס ה'פנטום', שנפל בשבי הסורי במלחמת שלום הגליל, שפשף את עיניו כלא-מאמין. שמונה גפרורים היו פזורים תחת רגליו. מייד נזכר בימי החנוכה הקרבים, וספר שוב את שמונת הגפרורים. הוא ניצל רגע שבו החוקרים הסורים היו עסוקים בדבר אחר. בתנועה זריזה אסף את הגפרורים ותחב אותם בגרב שעל רגלו.
פוגל יצא לגיחה אחרי הפסקת האש הראשונה, לתקוף סוללות טילי SA-8, שהסורים החדירו יום קודם לכן לבקעת הלבנון. כשיצא מתמרון התקיפה נפגע מטיל סורי. הוא והנווט, רס"ן אהרון כ"ץ הי"ד, נטשו את המטוס. לכ"ץ הייתה בעיה עם המצנח והוא נהרג. פוגל הגיע בשלום לקרקע ונשבה. שנתיים הוחזק בידי האויב, ועבר עינויים אכזריים, עד ששב לארץ, ושימש בכמה תפקידים במטה חיל האוויר.
תנ"ך בחבילה מהבית
"הזיכרונות תמיד איתי, אם כי לא בכולם אני מתאמץ להיזכר", אומר פוגל ל'שיחת השבוע'. "דווקא הזיכרון מנס החנוכה שלי עולה בזיכרוני פעמים רבות".
שלושה שבועות אחרי נפילתו בשבי פגש נציג של 'הצלב האדום'. הפגישות הללו נערכו אחת לשבועיים. באחד המפגשים האלה קיבל חבילה מהבית, ובה ספר תנ"ך. "הרביתי לקרוא בו", מספר פוגל. "למשל, לקראת פסח חיפשתי בו אזכורים הקשורים לחג. בט"ו בשבט חיפשתי בתנ"ך אזכורים לצמחים. התנ"ך נתן לי אפשרות להתעניין במקורות שלנו".
כוסית ממשחת שיניים
זמן ממושך הוחזק בצינוק טחוב. החורף עמד בפתח. פוגל העריך שימי החנוכה מתקרבים, והחל לדמיין איך מתכוננים בביתו לחגוג את החג המאיר.
הגעגועים הציפו אותו. הוא לקח שפופרת של משחת שיניים שקיבל מהבית ויצר ממנה מעין כוסית. מדי בוקר היה מקבל מנה עלובה ובה לַבַּנֶה עם שמן זית. את השמן אסף, טיפה אחר טיפה, וכך צבר בכוסית כמות נאה.
הוא הצליח לפרום חוטים מהשמיכה ושזר מהם פתילה. אותה הניח בכוסית שמן הזית, וכך יצר נר. אבל איך ידליק אותו? כמה ימים אחר-כך התרחש הנס: "העלו אותי מהצינוק לשיחה עם דיפלומט אוסטרי. המתנתי לו בחדר סמוך, ופתאום הבחנתי שממש תחתיי, על הרצפה, זרוקים שמונה גפרורים. אני מאמין שזה היה נס החנוכה הפרטי שלי. התפללתי שאף אחד לא יראה אותי, ואספתי אותם במהירות".
חנוכייה בהר הגבוה
כשהגיעו ימי חנוכה ביקש פוגל בכל ערב מסוהר שעבר במסדרון שיצית לו סיגריה. בעזרת הסיגריה הצית בסתר את אחד הגפרורים, הדליק את הפתילה, ושר בלחש את שירי החנוכה שזכר. "זה היה הניצחון הקטן שלי על הסורים", נזכר פוגל בגאווה.
פוגל משמש כיום טייס באל-על, והוא רוחש חיבה מיוחדת לחנוכה. "טיילתי עם בני בחודש כסלו, לפני כמה שנים, בקילימנג'רו (ההר הגבוה ביותר באפריקה, המתנשא לגובה של 5895 מטרים). לא שכחנו לקחת איתנו את החנוכייה. טיפסנו לגבהים מאַתגרים מאוד, שבהם החמצן דליל והתנאים לא פשוטים, אבל הדלקנו בכל יום את נר החנוכה".
(תודתנו נתונה למערכת הגיליון 'שיחת השבוע)