על כוחה של מצוות 'ביקור חולים' אנו למדים מפרשת השבוע "וַיְחִי", החותמת את ספר בראשית. בתחילת הפרשה מסופר על ביקורו של יוסף אצל אביו יעקב שהיה חולה על ערש דווי. וביקורו של יוסף הביא להקלת המחלה, כפי שנאמר: "וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה". אחת המצוות החשובות היא – "ביקור חולים". כאשר מבקרים חולה, יש לשים דגש על תמיכה נפשית – לשמח, לעודד ולהעניק הרגשה נעימה לחולה, ובכך להקל אפילו במעט את סבלו.
בתלמוד נאמר: "כל המבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו". זאת אומרת - שכאשר מבקרים חולה, הביקור מזרז את הריפוי, ולכן זוהי מצווה גדולה, עד כדי כך שבמשנה היא מוגדרת כמצווה ש'אין לה שיעור', כמצוות כיבוד הורים והשכנת שלום בין איש לאישתו ובין אדם לחבירו.
מסופר על בנו של הצדיק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, שחלה בילדותו ומצבו היה אנוש. בני הקהילה הרעישו עולמות ואמרו תהילים לרפואתו, ואילו אביו רבי דוד מלעלוב הסתגר בבית המדרש והתפלל לרפואת בנו.
כשהוטב לילד, הלכו בני הקהילה לבשר על כך לצדיק, רבי דוד מלעלוב פרץ בבכי מר, ובני הקהילה תמהו על כך: "מדוע בוכה הרבי? כעת הרי הילד הבריא..." ענה להם הצדיק: "כשבני בסכנה מרעישים עולמות, וכשאדם פשוט חולה ונופל למשכב, מי מרחם עליו ומי מתעניין בו...?"