וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ
מה גורם ליעקב להיותר לבדו?
רש״י מסביר, על פי הגמרא, שיעקב שכח פכים (כלים) קטנים מעבר לנהר וחזר להביאם.
מה גורם לעשיר מופלג כיעקב לחזור על עקבותיו עבור ״פכין קטנים״ במצב המסוכן בו הוא נתון? הרי בקלות היה יכול להחליפם מאוחר יותר. ברור שלא מדובר בקמצנות והיקשרות ריקנית לרכוש חומרי - הרי באותה הפרשה עצמה יעקב מראה נדיבות ויכולת נתינה עצומות כאשר הדבר ראוי ונכון.
על פי הגמרא הדבר מלמד: ״מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.“ (חולין צא, א)
כלומר שורש החשיבות שנותן הצדיק לרכושו, את הברכה הגדולה שהוא רואה בו, הוא בכך שקיבל אותו ללא שום מידה של גזל.
כמה שונים הרגלי הייצור והצריכה של ימינו.
מעולם בתולדות האנושות לא היו המחירים של כמעט כל מוצרי הצריכה זולים כל כך, וזאת בזכות ההתקדמות הטכנולוגית המודרנית והיעילות של הייצור התעשייתי. אמנם יש בכך ברכה גדולה, שכן זה מאפשר לנו, ובמיוחד לעניים שבינינו, להשיג מוצרים חשובים וחיונייים ולשפר את איכות חיינו. אבל לשפע החומרי הזה יש גם צד נסתר ואפל בדיוק בגלל ענין הגזל שבו הוא כרוך.
הסיבה היא שתהליך הייצור המודרני, למרות שהוא יעיל מאוד, עושה שימוש עצום במשאבים טבעיים וגורם לזיהום רב. לא היצרנים ולא אנחנו הצרכנים משלמים את המחיר על כך. מדובר לא רק על גזל מהטבע, אלא גם על גזל מבני אדם שכן הזיהום הכרוך בייצורו של כמעט כל מוצר ומוצר גורם לאבדן פרנסה, תחלואה ותמותה. אפילו רק ייצור האנרגיה שבה אנחנו משתמשים בתהליכי הייצור גורם לזיהום אויר קטלני ולמשבר האקלים העולמי, שגורמים לתמותה ונזקים כלכליים כבדים. מה עוד, שבעוד מרבית הצריכה נעשית על ידי העשירים שבינינו, מרבית הנזקים נגרמים לעניים, ולכן המשבר הסביבתי הוא במידה רבה משבר של צדק חברתי. למשל, משבר האקלים נגרם ברובו המכריע מהזיהום המצטבר של מדינות המערב העשירות במהלך 200 השנים האחרונות, אך מרבית הנזקים עד כה נגרמים למדינות העניות בעולם.
כל הנזקים האלה אינם מגולמים במחירים שאנחנו משלמים על הצריכה שלנו. המחירים שאנחנו משלמים הם זולים באופן מלאכותי ממחיר המוצר האמיתי, וזה שורש הגזל.
ובגלל המחירים הזולים האלה, התרגלנו להקל ראש בברכה ובחשיבות שיש בכל דבר ודבר שברשותינו, ולא להסס להשליך ולהחליף ״פכין קטנים״ לעתים קרובות. וזה בתורו מייצר כמויות עתק של פסולת מחד, וגם ייצור נוסף מאידך. למשל, מעריכים שכשליש מהמזון המיוצר בעולם מושלך ומבוזבז. אנחנו מיצרים בעולם שני מילארד טון פסולת בשנה! זה כולל יותר ממחצית מ-350 מליון טונות הפלסטיק שאנחנו מייצרים ומשליכים לסביבה כל שנה, יותר מפי שבעה מאשר לפני 50 שנה. הפלסטיק הזה מצטבר במים, ביבשה ובים (ובסופו של דבר גם בגוף שלנו).
כך שאם באמת היינו נמנעים מגזל, והיינו גם מעריכים יותר ומשמרים גם את ה״פכין הקטנים״ שלנוֿ, היינו מתגברים על חלק גדול מהמשבר הסביבתי.
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ…וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל
מוות בעת הלידה הוא תופעה טרגית מאוד אך עד לאחרונה הוא היה נפוץ מאוד בעולם. עד לפני מאה שנים בערך, כמעט אחת מכל מאה לידות הסתיימה במות האם. כיום, הממוצע העולמי נמוך פי חמש, אכן התקדמות גדולה. למרבה הצער, בניגוד לעבר, הרב המכריע של המקרים שעדיין קורים נגרמים כתוצאה מהסתבכויות שקל מאוד למנוע ולטפל בהן בעזרת רפואה מודרנית. התמותה הזו היא בעיקרה תופעה של עוני. אם כל מדינות העולם היו מצליחות לצמצם את התמותה לרמות של המדינות העשירות, היו מתות כל שנה רק 10,000 אמהות במקום 300,000.
איך התמותה קשורה לרמת פיתוח כלכלי? כיוון שמדובר בתופעות שקל מאוד למנוע ולטפל בעזרת רפואה מודרנית, כל מה שדרוש כדי לצמצם את התמותה הוא מערכת בריאות נגישה לכל אשה ואשה, תזונה נאותה, והיגיינה (מים נקיים וסניטציה). אלו דברים שדורשים משאבים כלכליים. הדבר נכון לא רק לתמותת אמהות במהלך הלידה, אלא גם לתמותת ילדים, ולתוחלת החיים של כולנו וכמעט כל מימד של בריאות הציבור.
רק לפני רגע תלינו את האשמה בזיהום הכבד שיש בעולם בתרבות הצריכה והייצור של הכלכלה והתעשיה המודרניות. זה נכון, אבל לאותן תעשיה וכלכלה מורדניות יש גם חלק עצום בשיפור תוחלת החיים ובריאות הציבור במאה השנים האחרונות. אמנם, ניתן לדמיין תיאורטית תרחיש בו אפשר הן לקיים אורח חיים בריא והן לצמצם את הצריכה של מוצרים לא חיוניים והזיהום שכרוך בה. אבל בפועל, אין דוגמאות של מדינות שהצליחו להשיג שיפור גדול בבריאות ואיכות החיים ללא כל הצריכה והייצור המודרניים והזיהום הכרוך בהם. עד היום, השניים הולכים יד ביד. האתגר של האנושות הוא למצוא בדחיפות דרך לשלב בין איכות חיים גבוהה ובין קיימות סביבתית - וזה מה שנקרא פיתוח בר קיימא.