בחודש חשון האחרון יצא ספר 'ביצי נעמיות בבתי כנסיות'. הספר, בא לחזק ולעודד להחזיר את מנהג הקדמון של תליית ביצי יענים בבתי הכנסיות, כפי שיטתו של הגאון רבי יצחק רצאבי, מגדולי פוסקי יהדות תימן.
על גב הכריכה נכתב: "אוצר בלום ומקיף, כולל ששים וששה טעמים נפלאים וראיות חזקות לתליית ביצי יענים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בזמנינו, כנהוג בדורות שלפינו, לתועלת חיזוק הציבור וקדושתם של בתי מקדש מעט וכו'".
ברם, הגאון רבי אורן צדוק, ראש בית ההוראה נזר ההוראה, ומרבני בית ההוראה 'המאורות'[1], כתב במענה לשואל בשאלה פרטית, שלדעתו הענייה נראה הדבר כמיותר, כיוון שכיום לצערנו אין איש שם על לב להחריש מלדבר בבית הכנסת, ולכוון בתפילה, ולא תועיל הימצאותה של ביצה זו בבית הכנסת לרעות חולות אלו כפי שהיה בימים קדמונים, שאם בשלטים המכריזים על כך במפורש אין מי שחושש, קל וחומר בן בנו של קל וחומר הימצאות ביצה זו, ומה גם שלמנוע זאת הצורך תחילה להודיע פשר הימצאותה.
והוסיף שאומנם נהגו בהרבה מקומות בתימן לתלות ביצת נעמית בתקרת בית הכנסת לפני ארון הקודש מלמעלה, אולם היו גם הרבה מקומות שלא נהגו כן. הג"ר אורן צדוק מעריך בזהירות שמנהג זה נהוג לא יותר ממאתיים שנה בתימן ולא בכל המקומות.
מסקנת תשובתו היא שאם הדבר נעשה בהסכמת רוב ככל הקהל ואין עוררים על כך, - יעשו כן, "אולם לדידי העני נחשב הדבר כמיותר".
באתר 'יד מהרי"ץ' פורטל תורני למורשת יהדות תימן המזוהה עם הגאון רבי יצחק רצאבי כתבו מאמר בו דחו את דבריו של הג"ר אורן צדוק כנגד מנהג תלית ביצי יענה בבתי כנסת. עוד נטען שהגאון רבי יצחק רצאבי גידל את הג"ר רבי אורן צדוק מבחרותו ועד השנים האחרונות.
הרב פרופ' אברהם אופיר שמש במאמרו "שנה בשנה" תשס"ג, (זמין ב'אתר דעת' מבית 'מכללת הרצוג'), שנושא אופי אקדמאי מבית 'מכללת הרצוג', כתב בארוכה על מנהג זה. לדבריו, המקורות הראשוניים ביותר המצויים ברשותנו מוסרים על קיום המנהג לפני 350 שנים בלבד, אולם יתכן שהוא קדום יותר.
זה ודאי שבעיר המקובלים צפת נהגו כך, על פי עדותו של ר' מנחם מקמיניץ המתאר את מנהגי העיר במסעו בשנת תרצ"ג (1833) שמזכיר שכבר היעב"ץ כתב על מנהג זה בספרו.
הראשון שמזכיר מנהג זה, הוא המקובל מחכמי איזמיר רבי אליהו הכהן האיתמרי (נפטר לפני כמעט 300 שנים) בספרו 'מדרש תלפיות'.
הגאון רבי יצחק רצאבי טוען כי הטעם העיקרי הוא "בכדי לעורר את הציבור לכוונה בתפילה. על כן אני אומר, לא לתלות רק ביצה אחת, צריך לתלות בכל בית כנסת חמש ביצים. האשכנזים לא עשו זאת, מכיוון שבארצות אירופה היא לא גודלת, בת היענה נמצאת רק בארצות המזרח, בהודו וכו' כך כתוב בספר הברית. הם לא השיגו, כי אצלם זה לא היה. יקר־ המציאות. כמו כן בארץ ישראל בזמנינו בעבר, לא עשו זאת מכיוון שאי אפשר היה להשיג. אולם בשנים האחרונות, כיום אפשר להשיג זאת ביתר קלות".
מעניין שבחיפוש קצר בתוכנת 'אוצר החכמה' שמאגדת בתוכה מעל מאה אלף ספרים בכל מכמני התורה, נמצא ספר שטוען שמנהג תלית ביצי בת יענה בבתי הכנסת, הוא מנהג קראי. ואף הקראים טענו טענה דומה.
וכך הובא בספר 'משא קרים': "הקראים אשר ישבו בסלע היהודים הניחו תמיד למשמרת שתי ביתי יענה בארון הקודש, ולפי דעת הקראים [אם יש להם דעת] הוא רמז לכוון לבם לשמים בעת התפילה, וכבר העיר בעל המאמר צבי לצדיק, כי הטעם הזה תפל מאד, ולי נראה כי עשו זאת זכר לנביא הישמעאלים אשר נשא את היונה בחיקו תמיד".
נדגיש שבנושאים אלו ישנם דעות לכאן ולכאן ושבעים פנים לתורה. הטעמים על מנהג זה של הנחת ביצי יענה בבתי כנסת הינם כפי שהובא בשמו של המקובל רבי מרדכי הכהן, מחכמי צפת במאה ה-17, שכמו שבת היענה שמטלת ביציה ומביטה בהם ללא הסחת דעת, והיא שומרת עליהם, כך אנו מראים שהתפילה אין בה דבר מפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים.
יש לציין שהמקובל רבי אליהו הכהן האיתמרי מביא עוד כמה טעמים נפלאים למנהג זה, ומוסיף ומזהיר ש"אין ללגלג על שום מנהג של ישראל כי לכולם יש להם שורש על מה שיסמוכו".
נשלח את הקורא הישר לעיין ישירות במקורות רבותינו זצלה"ה במנהג נשגב זה. ראה אתר דעת בענין, אתר דרשו, וכמובן ספרו החדש של הגאון רבי יצחק רצאבי 'ביצי נעמיות' בהו הובאו 66 טעמים למנהג זה.
את תגובתו של הג"ר רבי אורן צדוק למאמר זה לא הצלחנו לקבל.
מקורב לגאון רבי יצחק רצאבי הגיב בשמו למאמר זה, שגם מרן הרב שליט"א מודע לכך שהקראים, המוסלמים ונוצרים העתיקו את מנהג זה מהיהדות.
מדור 'היסטוריה ואקטואליה' ימשיך ויעקוב אחרי פולמוס זה.
- לקריאה נוספת: "אתר המאורות" - אתר התוכן וההלכה ליהדות תימן
[1] הובא באתר המאורות אתר התוכן והלכה ליהדות תימן, שם נטען שבעתיד יובא יותר בארוכה בהבאת מקורות וראיות בשו"ת 'אורן של חכמים'
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com