בפרשתנו - פרשת ויצא - יעקב מקים מצבה (מעין מזבח), יוצק עליה שמן, ומכריז: "אם יהיה אלקים עמדי, ושמרני . . ונתן לי לחם לאכול . . ושבתי בשלום אל בית אבי (אז) והיה הוי' לי לאלקים, והאבן הזאת . . יהיה בית אלוקים, וכל אשרתתן לי עשר אעשרנו לך".
שואלים המפרשים:
מה זה הדבר הזה? יעקב עושה תנאים להקב"ה, אם תעשה לי ואם תתן לי "ואם ואם ואם", אז גם אני… זה מרגיש כאילו יעקב עושה טובה להקב"ה, וגם זה רק לאחר שימלא כמה תנאים… מה זה צריך להיות?
הפרשנים הולכים בדרכם הם (וכמה דרכים ותשובות בדבר), בשורות דלהלן נלך בדרך רבותינו בעלי החסידות.
השבת ט' בכסלו, הוא יום ההולדת ויום ההילולא של הרבי ר' דוב-בער שניאורי (בנו הגדול וממשיך דרכו של בעל התניא, מוכר בכינוי האדמו"ר האמצעי). וביום ראשון י' כסלו הוא חג הגאולה, בו יצא אדמו"ר האמצעי ממאסר בשנת תקפ"ז.
חז"ל אומרים (סוטה יג: קידושין לח.) "צדיקים הקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום", ומכיון שכך מסיקה הגמרא שמשה רבינו נולד בז' אדר. דכיון שע"פ החישוב העולה מן הנ"ך משה הסתלק בז' אדר, מכך מובן שבהיותו צדיק הוא גם נולד בז' אדר, כי ה' ממלא שנותיהם של צדיקים כפי שכתוב "את מספר ימיך אמלא". ומכך נוצרה לנו המשוואה "כשם שהם תמימים כך שנותם (שנותיהם) תמימים".
שואל הרבי מליובאוויטש:
הרי תאריך יום ההולדת ותאריך יום ההילולא הוא לכאורה פרט מאוד שולי וטכני, עכ"פ לעומת מעשיו הטובים ולימוד תורתו של האיש היהודי הצדיק. ולפי זה צריך להבין מה הענין הגדול בכך שיום ההולדת ויום ההילולא - של הצדיק - חל באותו יום?
באותה מידה אפשר לשאול, הרי מצינו הרבה צדיקים שלא מלאו ימיהם ושותיהם מיום אל יום, וכמובן שזה לא פועל - חלילה - פחיתות ערך בעבודתם ומעלתם…
מכך עלינו להסיק שמעלה זו (שיום הפטירה חל ביום הלידה) באה לבטא מעלה ספציפית המיוחדת לצדיקים מסויימים.
וכל שעלינו לברר מהי אותה מעלה?
להבין זאת נקדים סיפור נפלא:
חתונה מפורסמת התרחשה בעיר ז'לובין, המחותנים הלא הם הצדיקים הגדולים "בעל התניא" רבי שניאור זלמן מליאדי (סב הכלה) וה"קדושת לוי" רבי לוי יצחק מבארדיטשוב (סב החתן). רבות סופר על חתונה זו בה התוועדו גדולי עולם אלו ותלמידיהם.
באחת הסעודות הרים בעל התניא כוסית ואמר למחותנו: "לחיים, שה' יעזור לנו בגשמיות וברוחניות".
נענה ר' לוי יצחק: כבוד המחותן, גשמיות לפני רוחניות?
נענה בעל התניא: זאת למדתי מאבינו יעקב, שאמר "אם יהיה אלקים עמדי . . (גשמיות) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.. (ואז רוחניות) והיה ה' לי לאלקים".
הגיב רבי לוי יצחק: מחותן, וכי אתם משווים את הגשמיות שלגם לגשמיות של יעקב???
ענה בעל התניא בחזרה: וכי אתם משווים את הרוחניות שלנו לרוחניות של יעקב אבינו???
ללמדך שאצל יעקב למרות רום מעלתו הרוחנית, הגשמיות קודמת לה. ואף אנו בערכינו, גשמיותנו קודמת לרוחניותנו.
ומכאן נבין את התנאים שהציב יעקב להקב"ה, זה לא שהוא אומר - חלילה - אם לא תתן לי לא אאמין בך או לא אעבוד אותך, ח"ו. אלא רצונו לומר: אם תתן לי גשמיות יהיה לי האפשרות לייצר רוחניות, זו משימתי עלי אדמות להפוך גשמיות ולייצר ממנה רוחניות.
משימת חייו של היהודי היא היא משימת התורה כולה, לחבר רוחניות וגשמיות, לעשותם חטיבה אחת. צדיקים רבים ישנם שהתמקדו בעולם רוחני של לימוד התורה, צדיקים אחרים לעומתם התמקדו בעשיית מצוות גשמיות.
ישנם סוג מיוחד של צדיקים שהצליחו לחבר ולשלב את שני סוגי המצוות בתכלית השלימות. מעלה גדולה היא זו, והיא באה לידי ביטוי ב"שנותם תמימים" (יום ההילולא חל ביום ההולדת). ימי חייו הגשמיים של האדם נשלמים מיום אל יום וזה מורה ששלימותם הרוחנית באה לידי שלימות בעולם הגשמי.
(ואמנם ישנם צדיקים שהצטיינו בשני המעלות ולא הסתלקו באותו יום שנולדו, לזה ישנם ביאורים נוספים. ואכמ"ל).
שילוב הגשמיות עם רוחניות תפס תאוצה עם התגלות שיטת החסידות ע"י הבעש"ט הקדוש, הרעיון קיבל הסבר חבד"י ע"י "בעל התניא", והוא הלך והתרחב במאוד מאוד בימי בנו הרבי האמצעי. לשם השוואה: אם בעל התניא כתב מאמר ע"ג דף אחד, הלך בנו - הרבי האמצעי - וביאר את המאמר ע"ג שמונים דפים…
מתקרבים אנו ליט' כסלו "ראש השנה לחסידות", תורת החסידות היא זו שהחלה לשלב את הגשמיות ברוחניות ולשזור את הרוחניות בגשמיות.
כמה מתאים לאחל בסגנונו של הרבי הריי"ץ מליובאוויטש: "הצלחה בגו"ר וברו"ג ובשניהם יחד".
שבת שלום
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com