אחרי מות: הכומר היהודי מיפו שלא שכח את העבר שלו

"ברוך שובך לעם ישראל", הדהד קולו של הרב שלום מלול ברחבי בית העלמין היהודי של העיירה איזביצה במזרח פולין. "נולדת יהודי, חיית כנוצרי אבל הנה כעת אתה נקבר כיהודי".

"גם בהמשך, אמרנו להם שאנחנו אלו שחייבים להרים את הארון עד הקבורה ולא הם. הסברנו להם את ההלכה היהודית והם הבינו ונתנו לנו להרים. כך היה גם בעת הקבורה וכיסוי הקבר. לנזירים הייתה תכנית משלהם לקבורה, אבל בשיח נעים הם הבינו ונעתרו קיים את רצון המת".

מזוזה בבית הכומר

סיפורו של "הכומר היהודי" מטלטל. הרב מלול הכיר אותו לראשונה לפני מעט יותר מ-4 שנים, אחרי שנחשף לסיפורו שהסתובב מפה לאוזן בין מדריכי המסעות לפולין. "החלטתי ליצור אתו קשר וללמוד עליו מקרוב, הסיפור שלו סיקרן אותי", מספר מלול ל'כיכר השבת'. "הבנתי שזה סיפור מטורף, שיש בו אומץ וגאווה יהודית בצורה בלתי רגילה".

הם נפגשו בביתו של הכומר ביפו והתיידדו. "נוצר בינינו קשר מצוין", מספר מלול. לא אחת הציע הרב מלול לכומר, שגילו כבר נשק לתשעים, כי יחזור לחיק היהדות לפני מותו.

"דרבנתי אותו שיניח תפילין, ישמור שבת, אך הוא אמר שלא יעשה זאת כי מכיר טובה לכנסייה שהצילה אותו".

באחת ההזדמנויות הציע לו מלול לפחות לקבוע מזוזה במשקוף דלת הבית. לזה נעתר הכומר היהודי. "מזוזה זה הסממן היהודי הבולט, סימן ההיכר. קניתי לו מזוזה והצעתי לו לברך עליה בעצמו. הוא שמח לעשות זאת. שמתי לו את הכיפה על ראשו והוא בירך, מאוד התרגש".

הרב מלול לא אמר בכך די, ניסה בכל דרך להחזיר אותו אל היהדות לפני מותו.

לפני שבועיים, בגיל 91, הוא נפטר. זה היה השלב שבו נדרש מקורבו הדתי של הכומר לקיים את צוואתו ולדאוג לכך שיקבר בקבורה יהודית, בקבר ישראל, ושיאמרו עליו קדיש. טקס ההלוויה הראשון נערך ביפו, בכנסייה. משם הוטס ארונו של הכומר היהודי לפולין.

"חיפשתי מניין יהודים בפולין, אך לא הצלחנו לארגן", משתף הרב מלול. "החלטתי לטוס כדי להבטיח שיהיה מניין. יהודי יקר נחשף לסיפור והחליט לממן את הנסיעה. לקחתי איתי שישה בוגרים שלנו, ששמעו מהכומר ישירות את סיפורו, ויחד עם אחיינו, בן אחיו מחיפה ועוד כמה בני משפחה, הגענו לבית העלמין, וכאמור הצלחנו לארגן את ההלוויה והקבורה כך שתהיה בצורה יהודית".

ילדות בגרמניה

אז מה הוביל את יעקב צבי הירש גרינר ז"ל, שנולד בבית יהודי שומר תורה ומצוות להפוך במרוצת השנים לכומר? ומה גרם לו להתעקש להיקבר בקבורה יהודית, דווקא בפולין מולדתו?

תשעים ואחת שנים לאחור. בבית משפחת גרינר החרדית בעיירה זמושץ', שבדרום מזרח פולין, נולד יעקב צבי. הוא למד בחיידר, גדל על ברכי התורה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה בגיל 9. העיירה שבו גדל הפכה לגטו. אביו ככל הנראה נרצח בגטו. בני המשפחה לא ידעו מה על בגורלו.

בהמשך עברו בני העיירה היהודים לאיזביצה. רבים מהם נלקחו למחנות ההשמדה, חלק מהם נטבחו באכזריות בבית העלמין המקומי ונקברו בקבר אחים בשתי בורות. גם יעקב צבי, שגילו כבר עמד על 11, היה שם. אימו ושתי אחיותיו נרצחו בקבר האחים. הוא הצליח לברוח בלי שאיש ישים לב. אח נוסף שלו נעלם.

בשנים שעברו מאז נד גרינר בדרכים. במשך שלוש שנים עבר מכפר לכפר, חיפש עבודה וחי מהיד לפה. לבסוף חזר לזמושץ' עיירת מולדתו והשיג תעודת זהות מזויפת. מעתה נקרא שמו גרגור פבלינסקי. הוא נכנס לבית היתומים של הכנסייה והשתלם בלימודי כמורה. לאיש לא גילה את עברו היהודי. על שתי מצוות בכל זאת הקפיד: צום ביום כיפור ואי אכילת חמץ בפסח. את שתי המצוות הללו עשה בסתר.

בשנת 1964 מונה לכומר. בשלב הזה גילה לראשי הכנסייה כי הוא יהודי. הפרט הזה לא הפריע להם והוא הפך להנהיג את הקהילה הנוצרית בעיר. שמו התחיל להתפרסם. באותה תקופה מאמר שפרסם בעיתון מקומי נחשב, ובו תיאר את תולדות חייו ואת עברו היהודי, מתגלגל לאחיו האבוד, שהסתבר כי ניצל מהשואה ועבר לגור בחיפה, שממהר ליצור עמו קשר.

הפגישה בין האחים הייתה מרגשת. השניים החליטו לבנות מצבה על קבר האחים שבו נקברו אימם ושתי אחיותיהם. גרינר, שזיכרונות ילדותו שבו והציפו אותו, החליט לעבור לישראל. הוא קיבל אישור והפך לכומר של יפו.

בכך לא אמר די. לפני מעט יותר מעשרים שנה טס גרינר לפולין ורכש לעצמו חלקת קבר בבית העלמין באיזביצה, סמוך לקבר האחים, 20 מטרים מקברו של בעל "מי השילוח".

כך כתב על המצבה שלו: "האב גרגור פבלובסקי, יעקב צבי גרינר, בן מנדל ומרים ז"ל. עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את אחיי בשואה. באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלתי הקדשתי לשירות אלוקים ואדם. שבתי אליהם למקום שבו נרצחו על קידוש השם. תנצב"ה".

הוא הוסיף וביקש להיקבר בקבורה יהודית ושיאמרו עליו קדיש. רצונו, כאמור, בוצע בחודש האחרון. "בפרשת השבוע בדיוק קראנו על יעקב ועשיו, ואני חושב שהמאבק הפנימי שלהם מתקשר לסיפורו של גרינר. אנחנו עומדים גם בתחילת חודש כסלו, המאבק של היוונים מול המכבים, מאבק שמדבר על זהות יהודית. ואפרופו חנוכה, מעמד ההלוויה בפולין הוכיח שמעט אור דוחה הרבה מן החושך. היינו שם קבוצה קטנה של יהודים, אם לא היינו שם היו קוברים אותו בהלוויה נוצרית".

ומילותיו של הרב מלול, "ברוך שובך לעם ישראל", עוד מהדהדות.