"עקביא ומחלק התה": הלפגוט עם היצירה

ישראל אלתר נחשב לאחד מגדולי "תור הזהב" של עולם החזנות, ונודע באינטרפרטציה המיוחדת שלו, ובקשר ההדוק שבין הלחן למילים. הוא נהג להקדיש שעות ארוכות, לבדו או עם עמיתים, כמו לייב גלאנץ ומשה גנטשוף, ללימוד מעמיק של קטע התפילה בטרם הלחין אותו. אלתר התאפיין בהלחנת יצירות, שאף נכנסו לקאנון של המוזיקה הליטורגית יהודית. המפורסמת שבהן היא יצירתו "עקביא בן מהללאל".

את "עקביא" הלחין אלתר ב 1923 (הסיפור בהמשך), ומאז נתבקש לבצעה באופן קבוע. כבוד ופרסום רב הביאה לו היצירה, שהייתה מזוהה כל-כך איתו. עד שבשנת 1930 החליט משה קוסביצקי להוציא גרסה משלו ליצירה וכל השאר - היסטוריה. קוסביצקי גרף אליו את כל התהילה. אלתר אף התרעם לא אחת, כששמו נשכח בהקשר ליצירה, אך התנחם כשאמרו לו שהיצירה היא פשוט: "כדת משה וישראל" - משה קוסביצקי וישראל אלתר.

בקונצרט פתיחת העונה ה-30 שלנו - "אז ישיר משה", שנקיים בעוד שבועיים בהיכל, לא נפסח על יצירה חשובה ומרכזית זו בקריירה האדירה של משה קוסביצקי.

את "עקביא" ביצע החזן יצחק מאיר הלפגוט, לראשונה בקונצרט "עיר מלוכה" שקיימנו בשנת 2003, ובשנה לאחר מכן גם בקונצרט הגאלה "הלפגוט שר קוסביצקי". בקונצרט הגאלה "הלפגוט עם קול הנשמה" שקיימנו בשנת 2016, בחרנו לנסות לשחזר שוב את ההצלחה האדירה מאז. על פי תגובת הקהל באולם, נראה שדי הצלחנו.

בחודש אלול 1923, נזדמן אלתר למלון בווינה - עיר מגוריו. לפתע פנה אליו בעל המלון היהודי ושאלו: "רצונך ליהנות מזיו השכינה? לך בעקבות מחלק התה!". אלתר הלך בחשד, בעקבות מחלק התה ונכנס לחדר גדול. הוא הסתכל סביבו ונעמד נפעם, כאשר מולו ישובים כמעט כל גדולי ישראל, שבאו לרגל ״הכנסייה הגדולה״ - הכינוס העולמי הראשון של "אגודת ישראל". אחד מן האדמו"רים, שזיהה אותו ניגש אליו וביקש שישיר דבר מה לפניהם. לאלתר המבולבל לא עלה שום קטע בראשו, ולכן החליט פשוט לומר בניגון את המשנה: "עקביא בן מהללאל". יושבי החדר הריעו לו בסיום, ואחד מן הרבנים אף פרץ בבכי ואמר: "כל ימיי אני לומד משנה זו, ומעולם לא באו בי הרהורי תשובה, כפי שאתה הכנסת בנעימתך". עטוף מחמאות, הלך אלתר לחדרו, שם העלה מיד את היצירה על הכתב - לפני שתישכח, אך גם שתיזכר לעד!

יהי זכרו ברוך!