"כשהיא יוצאת מהבית, היא מתוקתקת לגמרי, מקסימה ונעימה, אבל בבית אני בכלל לא קיים בשבילה. יש לה דימוי מאוד ספציפי של בעל בראש, סופר-בעל אפילו. סטנדרטים דמיוניים שאין סיכוי שאצליח להגיע אליהם" פתח יהודה את הפגישה שלנו, ושירה אשתו ענתה מיד: "לבקש בעל שירגיש אותי, יבין את הצרכים שלי ויעניק לי זה דמיוני?". יהודה לא נשאר חייב: "את אפילו לא מצפה שאני אהיה הבעל הזה, אני בכלל לא פונקציה פה, אלא דמות שרקמת לעצמך בדמיון".
כבר משיח ההיכרות הראשוני עם הזוג שישב מולי זיהיתי את השימוש במנגנוני ההגנה שאין דרך אחרת להגדיר אותם מלבד "הרוצחים השקטים" של הזוגיות. מנגנונים אלה נוצרים כתוצאה מחוסר הבנה מה צריך להיות היחס בין האיש לאישה בקשר. כשהמהות הפנימית של כל האיש והאישה אינה מתבטאת בקשר, נשלפים המנגנונים.
לדוגמה, מקומו של האיש הוא השפעה. דרך נתינה המהות שלו מתבטאת בקשר. כשהאיש נכנע לנטייה הטבעית להיות במקום המקבל, המושפע, הוא אינו נבנה נכון בקשר. במקרה של יהודה, ניכר שההתנהלות שלו נוטה לכוחניות ואלימות - אך לא פיזית. התעלמות מצרכיה של האישה וזלזול בכעסים ובכאבים שלה כי נראה לו שהיא מגזימה, זו אלימות.
מצד שני, לא רק האיש אשם. כאשר האישה רק משתפת בקשייה, אך אינה מוכנה להיות במקום של קבלת עצה כתגובה לשיתוף, היא למעשה חוסמת אותו מלבטא את הצד שלו בקשר, את המהות שלו כמשפיע. בעצם נוצר לופ שבו גם האיש וגם האישה אינם מבטאים את המהות הפנימית שלהם, מה שמייצר חסימה בזרימה הטבעית בקשר, כל הקלילות והכיף נעלמים ושניהם נעשים כבויים וסגורים, גם אם הם מאוד אוהבים זה את זה.
כשהאישה לא פתוחה, הבעל נחסם
התנהלות בעייתית נוספת שאני מזהה אצל השניים מייצרת אף היא מעגל בלתי פתור. מצד אחד יהודה מצהיר שיעשה הכל בשביל בית יציב, זוגיות טובה ומשפחה מאושרת ובאותה נשימה, הוא לא עושה דבר כדי להבין באמת את שירה. מהצד השני, שירה בוחרת לספוג את אוזלת היד שלו, להכיל את היחס כלפיה עד שהיא מגיעה לנקודת רתיחה והיא מטיחה ביהודה ערימת תלונות טעונות בהמון כעס וכאב. יהודה אינו מוכן למתקפה האמוציונלית הזו, ההתמודדות איתה גדולה עליו והתגובה שלה אמוציונלית אפילו יותר.
הכלת היתר של שירה מרחיקה ונועלת את המקום הנשי שלה. היא צריכה להעמיד את יהודה במקום, אך בצורה נכונה. כשהיא לא פתוחה אליו, היא חוסמת אותו. לאורך זמן, שירה צוברת כעסים והאשמות נגד יהודה. יש לה נגדו כתב אישום ארוך וצפוף - שליהודה אין מושג ממנו (עד, כמובן, להתפרצות).
אחת הסיבות ששירה אינה מצליחה להיפתח ליהודה בו במקום ולחלוק איתו את מה שהיא מרגישה בכנות, היא הציפייה הקבועה שלה שיהודה יהפוך להיות אדם אחר. בניגוד לאותו כתב אישום, את הציפייה הזו שרוחשת תחת פני השטח יהודה דווקא מרגיש היטב והתגובות שלו הופכות להיות הישרדותיות וכוחניות כי הוא לא יודע איך להגיע לשירה, איך לפייס אותה, וזה מתסכל אותו.
למרבה הצער, שירה מעדיפה לחפש מענה לצרכים הרגשיים שלה מחוץ לקשר הזוגי, אצל חברות או בני משפחה אחרים, מה שרק מגביר את התסכול של יהודה שאינו יודע איך לסובב את הגלגל לאחור.
להכניס את הקב"ה לקשר
הצעד הראשון לשבירת מנגנוני ההגנה ההרסניים האלה, זה להאמין באופן מוחלט שהקב"ה הוא זה שמונע מהאיש להעניק לאישה את צריכה. זו רמה מאוד גבוהה של הכנעה, להבין שאין לה כאן עניין מול בעלה, אלא מול ריבונו של עולם. קל מאוד לומר "אין מי שיעניק לי" או "אין לו מה להעניק לי", אך עבודת התיקון מתמקדת בדיוק במקום הזה.
מאותו מקום של הכנעה גמורה, מתחיל תהליך של עבודה בו האיש והאישה לומדים להפסיק לראות זה את זו בעיניים גשמיות, ולראות את הפנימיות אחד של השנייה.
אני ממליצה להתחיל מזיהוי נקודות בהן היא מעריכה אותו ולהימנע כמה שאפשר מביקורת וזלזול, כי על מנת שהאיש יבטא את מהות הנתינה שלו בקשר, הוא צריך שהאישה תעניק לו את האפשרות לתת לה.
חנה דיין היא בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש, בעלת MA בטיפול זוגי ופרטני, מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר.
קליניקה פרטית באזור המרכז | טלפון: 054-4480705 | מייל: hanna.tipul@gmail.com
נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הפסיכולוגית והמרצה אורלי טוויטו.