עשרה צעדים לעזור לבחור הישיבה שלכם ב"זמן חורף"

עשרה צעדים שיסייעו לבן שלכם ב'שטייגען':

לגיטימציה לקושי

לפני שמחפשים את הפתרון חשוב להכיר בבעיה: האם הבן שלכם מרגיש בנח לשתף אתכם בקשיים, או שהוא מרגיש חייב 'למכור לכם לכם סיפורים' על ה'שטייגען האדיר שהוא דפק היום'? האם הבן שלכם מרגיש בנח להסתכל לעצמו במראה ולומר: "כן, קשה לי ללמוד וזה לגיטימי והגיוני", או שהוא משוכנע שהוא חייב לראות במראה את מרן הרב שך שלא נרדם בלילה כי הקושיה מציקה לו?

האם כשהבן שלכם מתקשר ומספר שמאד קשה לו ללמוד, הוא שומע חרדה בקול שלכם, או שהוא שומע אתכם רגועים - מספרים לו בחיוך ש"ככה זה, החיים מציבים אתגרים לא פשוטים וזה הגיוני שיהיה קשה לך ללמוד"? והכי חשוב - האם הבן שלכם מרגיש שמותר לו לאכזב אתכם?

פצלו עבורו את הזמן

בחורים מפחדים מהאורך של זמן חורף, וכשהשנה מעוברת החורף מבעית אותם שבעתיים. שוחחו עם הבן שלכם על כך, והציעו לו לפצל את הזמן ל-2 חלקים (כמובן שאפשר גם ליותר...). לדוגמה: שאלו אותו מתי לדעתו כדאי לפצל את הזמן, וסעו אתו לשבת מיוחדת שתהווה מעין נופש. גם אם אין לכם יכולת להשקיע סכומים גדולים, זאת יכולה להיות שבת רגילה בבית עם אוכל שהוא אוהב ועם לגיטימציה לנוח, לקרוא ספרים, ואפילו לשחק משחקים.

כך הוא יחוש שאתם קשובים לקשיים שלו, ושאתם נותנים לגיטימציה להתמודדות שלו. אך בעיקר, הוא יחוש שהזמן המלחיץ מחולק ל-2 חלקים שעם כל חלק בנפרד יש לו יכולת להתמודד. בחורים רבים מעידים כי הם לומדים טוב יותר דווקא לקראת סוף זמן חורף, בשל העובדה שהם רואים את קו האופק.

היו בצד שלו

רוצים שהבן שלכם ישתף אתכם בתהליכים שהוא עובר? היו בצד שלו. הבן שלכם מספר לכם על המשגיח שנזף בו? אל תצדיקו את המשגיח אלא הביעו אמפתיה לכאב שהוא חווה. כמובן שזה לא אומר שאתם צריכים להצדיק את המעשים שלו, אך בהחלט עליכם להתחבר לרגשות שלו.

הבן שלכם מביע כעס על המשגיח שהחליט להקדים את פתיחת 'זמן חורף' בחצי יממה? הבינו אותו, הבינו את הכעס שלו ואל תתווכחו עם הרגשות שלו. "אדם קרוב אצל עצמו", והבן שלכם הוא עצמכם ובשרכם - אתם לא אמורים להישאר ניטרליים.

הציעו לו להגדיר דרישות

אחד הגורמים שמונעים בחורים מלהשקיע מאמצים לטווח הארוך הוא היעדר דרישות ברורות. כנסו לראשו של בחור ישיבה ותבינו עד כמה קשה לו להיות מרוצה מעצמו: לרוב, הדרישות של צוות הישיבה כלפיו מעורפלות ובלתי מדידות. עליו להיות מתמיד, עמל בתורה, להתחזק, להתעלות, למצוא טעם בלימוד, להתחבר לקב"ה ולקבל דרך בלימוד. האם ניתן להעניק ציון של הצלחה או כישלון בפרמטרים הללו בסוף הזמן?

אם תלמדו אותו להגדיר מטרות מדידות, הוא ידע בתחילת הזמן שיש סיכוי שב-א' ניסן הוא יוכל לטפוח לעצמו על השכם ולחוות תחושת הצלחה. למדו אותו להציב מטרות אפשרויות ולא מטרות שבהן מירב הסיכויים שהוא יכשל. סיום המסכת, לימוד איכותי של כמה פרקים נבחרים, או סיכום של מספר מדיד של סוגיות - יגרמו לו להרגיש שהוא דורך על קרקע בטוחה גם בימות החורף..

דאגו לגשמיות שלו

קשר איכותי בין בחור ישיבה להוריו, מבוסס על מעין 'ברית משותפת' - צעידה משותפת לעבר המטרות מתוך אמון, אכפתיות וכבוד. דאגו לגשמיות שלו לא פחות מהרוחניות שלו: דאגה לרוחניות בלבד מייצרת תחושה של 'החפצה', ולא תחושה של אכפתיות; דאגה לרוחניות ללא דאגה לגשמיות כמוה כאמירה מפורשת ש"בזכותך יהיה לי עולם הבא גדול יותר. אתה לא מעניין אותי כאדם, ולא אכפת לי כיצד תרגיש. המטרה שלי היא להשיג באמצעותך מקום טוב בעולם הבא". כשאתם מביעים אכפתיות לגשמיות שלו, הוא מבין שאכפת לכם ממנו, ושאתם לא רואים בו אמצעי אלא מטרה.

פתחו בפניו את הבית בכל זמן

הבן שלכם הגיע הביתה באמצע הזמן? אל תשאלו אותו בטון מודאג וחמור סבר מדוע הוא הגיע, אלא הדגישו בפניו שהבית פתוח לפניו תמיד, ומתי שהוא יבוא תקבלו אותו בזרועות פתוחות ותשמחו לראותו. הכוחות שתתנו לו יעניקו לו משנה כח לשוב וללמוד בישיבה כשהוא חווה תמיכה רגשית מספקת. אם לא תקבלו אותו בחום, תטלטלו את תחושת היציבות שלו ותחלישו את תעצומות הנפש שלו ללמוד בשמחה ובשלווה.

הפכו את החרדה לחשש ממוקד

בחורים רבים חווים תחושה של חרדה מזמן חורף. הם לא מפחדים מתחושות ספציפיות, אלא חרדים מהדבר הגדול והמאיים שנקרא 'זמן חורף ארוך'. אם תצליחו למקד אותם בתחושות, בפחדים ובחששות ותקראו להן בשמות, תהפכו את החרדה שלהם מחרדה - לפחד ממוקד. כשאדם עומד מול פחד והוא יודע לזהות אותו בשמו, הוא הרבה פחות מאוים ממנו ויש לו כלים טובים בהרבה להתמודד מולו. לדוגמה: הבן שלכם מספר לכם שהוא 'מאד חושש מהזמן הארוך הזה'? אל תסתפקו בהגדרה הזאת, והרגילו אותו לקרוא לפחד בשמו: חשש משעמום, קושי ללמוד זמן רב מדיי, פחד באיבוד החלק האישי ואפילו סתם קושי לאמץ את הראש.

שדרו לו תחושת הצלחה

בחור ישיבה עלול לחוות לא מעט ביקורת: הוא משווה את עצמו לגדולי ישראל, הוא משווה את עצמו לדרישות שהמשגיח מציג בשיחה, והוא אף מתחרה עם ה'שיעור כללי' שלרוב הוא בקושי מבין. השאירו לו פינה חמה שבה הוא מרגיש טוב כפי שהוא ושבה הוא בפוזיציה של הבן ה'מוצלח'.

והאמת - שיש לכם לא מעט סיבות להעריץ אותו. בעוד רבים מבני גילו עסוקים בבילויים והנאות, בחור הישיבה שלכם הולך לישיבה במטרה ללמוד זמן חורף שלם, והוא בהחלט זכאי לכל הכבוד והערצה!

עזרו לו למצוא המקום שלו

אחד מהקשיים שפוגש בחור ישיבה בתחילת הזמן, הוא ההיטמעות בקרב קבוצה גדולה של בחורים, ואיבוד המקום האישי שהיה לו בחברת בני משפחתו בבין הזמנים. הדגישו בפניו את המיוחדות שבו וסייעו לו לראות את החלקים הזוהרים בנשמתו, ואת הכישרונות הייחודיים שרק הוא התברך בהם.

הרימו ידיים, והתפללו

לא משנה אם תקבלו אותו או לא תקבלו אותו, תכעסו או תחייכו, תבקרו או תעודדו: המצב שלו לא באמת בשליטתכם. תפנימו את העובדה שאין לכם באמת מושג מה עושה בחור כשהוא בישיבה, ואין לכם דרך לגרום לו להשתנות או להשתפר. קחו את הדברים ברוגע, ותבינו שאתם לא יכולים לקחת אחריות על בחור הישיבה שלכם. במקום זאת אתם מוזמנים להתפלל עליו. התפללו שהוא יצליח, שיהיה לו טוב, שיהיה לו כייף בישיבה (כן, תפרגנו לו!), שימצא חברים אוהבים, ושייהנה מהלימוד ויראה ברכה בעמלו!

ועוד משהו: התחברו לרגש ההורי החם שקיים בתוככם: אכפת לכם ממנו. אתם אוהבים אותו, אתם שמחים בהצלחתו וכואבים את כאבו - תתחברו לתחושה הזאת, תלבו אותה, וכשתפעלו ממנה תהיו הגרסה ההורית הטובה ביותר שאתם יכולים להיות!