השקר הכי גדול שהורס לכם את הזוגיות

"אתם בוחרים להיות 'לא יכולים' וזה קורה לכם מסיבה אחת" הצלחתי להשחיל משפט אחד בשטף האמוציונלי שהם הנחיתו עליי, וכמו ששיערתי, תפסתי את תשומת לבם. "הבחירה הזו נובעת מתוך חרדה אחת. חרדה לאבד את עצמכם. ואני אסביר:

התודעה העיקרית שמלווה אותנו מול ההתמודדויות שלנו, מתבססת על תפיסה פנימית לפיה אנחנו בוחרים ברע כי בצד הרע קיים תענוג שאנו חושקים בו. כתוצאה מכך, אנחנו מסיקים שכדי להימנע מבחירה ברע, עלינו לאסור אותו עלינו. אך למעשה, זו תפיסה מוטעית. ברע אין תענוג כלל והטיית הדעת היא זו שגורמת לנו לחשוב שיש בו".

התניא מכנה אותו "רוח שטות", רבי נחמן קורא לו "יישוב הדעת" - וכולם מסכימים שמדובר בשקר אחד גדול שאיכשהו כולנו מצליחים לפספס שוב ושוב.

המשמעות של בחירה בטוב היא ללכת על אחרי האמת האלוקית, וויתור על מה שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים. לעומת זאת, בחירה ברע היא בחירה במה שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים. אותה רוח שטות, אותו שקר, מייצרת בנו תחושה שאם אנחנו לא הולכים אחרי הרצונות שלנו, אנחנו "מוחקים" את עצמנו, מאבדים את הקיום שלנו - ואת זה אנחנו לא יכולים לסבול. זוהי רוח שטות מאתגרת במיוחד, כי היא משכנעת, נשמעת ומרגישה נכונה.

כשאנחנו ניצבים בפני בחירה ועולה בנו הרגשה שאם לא נבחר במשהו מסוים, נאבד את עצמנו, יש להבין שמה שמנהל אותנו באותו הרגע זו חרדה, וחרדה היא שורש הבחירות הרעות. כשאנו חרדים לאבד את הקיום שלנו, אנחנו בוחרים ברע, ובחירה היא אפילו לא המילה הנכונה כאן, אלא כניעה - לחרדה. בחירה בטוב מגלה בנו נקודה אלוקית בה אנו לא משועבדים לחרדות שלנו. זיהוי הדעת הנוטה הוא זיהוי החרדה שכופה עלינו את התענוג השקרי שטמון ברע.

שלב שני: איזון מחודש של הדעת

לאחר זיהוי החרדה, אנחנו עובדים על הבנה עמוקה שבידינו לבחור היכן אנו רואים תענוג. ואם עד כה בחרנו שהתענוג יימצא בצד "הרע", אנחנו יכולים לבחור לראות את אותו תענוג במקום אחר, ברצון האמיתי שלנו.

שלב שלישי: זיהוי מקור החרדה

זיהינו את החרדה והבנו שתחושת העונג נמצאת בידינו, אך כאן מגיע השלב החשוב ביותר שעליו נופל וקם התהליך כולו: ברגע שאנו מגלים שזה הבחירה שלנו ואנחנו כבר לא רוצים לבחור ברע, מיד החרדה מתגברת ואנחנו נכנסים ללופ אינסופי: אני עומד לאבד את הקיום שלי? למה אני בוחר ברע? יש לי חרדות?

נפש האדם אינה מסתפקת בתובנות ומסקנות מופשטות. היא רוצה לחוש, לחוות ולהרגיש, ולכן היא מובילה אותנו שוב ושוב לאותם מקומות. תהיתם פעם מדוע אתם נופלים לאותו בור בכל פעם מחדש, למרות שאתם יודעים שהבור מחכה לכם באותו פינה? הסיבה היא שהרגשתם חזק שעומדים להעלים את הבור הזה - שמבחינתכם הקיום שלכם מושתת עליו - ולכן אתם חוזרים לשם שוב, כדי להרגיש את הבור הזה חזק יותר.

המקום הטבעי השקרי אומר: נפלת? סימן שזו לא בחירה שלך, אבל אם תתבוננו בזה טוב, תבינו שזה הכל משחק של חרדה וקיום. חרדה לוקחת את יכולת הבחירה וקיום מעניק את הבחירה.

שלב רביעי: שחרור

ישנן מגוון דרכים להתמודד עם אותה חרדה. במקרה שלכם, זה מתבטא בכעס עצום ומפעפע שמשתלט על כל חלקה טובה בקשר שלכם.

איך מפסיקים את הכעס? בעזרת כוח האמונה שמאפשר לנו להיות ב"חלל הפנוי", נקודה בנפש שבדרך כלל נחשפת כשאנחנו במקום הכי נמוך שלנו. בנקודה זו אנו מצליחים לשחרר כל אחיזה בתגובות הישרדותיות ולצלול לחלל שכולו "אני כלום. מה שיהיה, יהיה". באותם רגעי שחרור עלינו לבחון עם עצמנו: האם אני רוצה להתקיים מכעס או שאני רוצה להתקיים מהקב"ה?

הבחירה בקיום דרך הקב"ה הופכת את הבחירה בין רע לטוב למיותרת. מכאן והלאה הבחירה היחידה היא איפה אנו רוצים לבטא את האמונה המוחלטת הזו.

על כל אחד מבני הזוג לעשות עבודה עם עצמו של חיבור לאמונה שהקב"ה מקיים אותי, ומשם תוכלו לפתח הכרעה מחודשת, להטות את הדעת בעצמכם ולבחור בקשר הזה למרות ועל אף הקשיים והחסרונות. וכשאנו ממקדים את הדעת שלנו בקשר הזה ובוחרים בו באמת, ממילא הקשר מתמלא בהמון תענוג שאותה הדעת יוצרת. כפי שהסברנו בהתחלה - תענוג אינו קיים, הדעת יוצרת אותו כרצונה.

אם תחליט שזו אשתך, אם תחליטי שזה בעלי ואתם רוצים זה את זו, תמצאו אחד בשני תענוג אינסופי.