"הוואטסאפ קרס!..." גילו בבת אחת מיליארדי אנשים ברחבי העולם במהלך השבוע, כאשר טעות אנוש או כשל טכנולוגי גרם למספר אפליקציות ורשתות חברתיות מבית פייסבוק לעצור מפעולתן למשך כמה שעות ארוכות.
התחושה המעקצצת בידיים שבודקת כמה פעמים בדקה האם כבר נשלחה או התקבלה הודעה חדשה, הנסיון לסגור ולפתוח שוב ושוב את המכשיר מחדש כדי לסדר את הקליטה במכשיר והאכזבה לגלות שזה עדיין לא הסתדר, הרגיעה כאשר הבשורה הגיעה שזו לא בעיה במכשיר שלנו אלא בעיה כללית והחוסר סבלנות עד שזה כבר יחזור סוף סוף לשגרה היו נחלת רובנו. יש שיקראו לזה בשם הפשוט והקליט יותר- התמכרות.
שאלו יהיו הצרות שלנו.
מסתבר שמה שלנו היה רק אי נוחות זמנית ומעצבנת עלה בהרבה יותר נזק לפחות לאדם אחד, מארק צוקרברג שמו. כמייסד ומנכ"ל הרשת הוא הפסיד מהונו האישי לא פחות מ 7 מליארד דולר בשל התקלה העולמית הזו, מה שדרדר אותו במחי טעות קטנה להיות מדורג 'בסך הכל' במקום החמישי ברשימת האנשים העשירים בעולם.
אולי זה יעזור לנו קצת "להתנחם". טוב שאנחנו לא צוקרברג, אה?...
יש שראו בכך נחמה נוספת וקצת מנוחה ורגיעה משטף ההודעות. יש שיספרו שבזכות זה הם אפילו הלכו לישון קצת יותר מוקדם, ללא הטקס המסורתי של מריחת שעה נוספת במיטה בצפייה בסטטוסים של אנשי הקשר ובגלגול ואיפוס הודעות רבות שהצטברו להם בקבוצות.
גם זו נחמה. טוב שאנחנו יכולים לפחות לפרגן לעצמנו לנוח מידי פעם בלי להפסיד 7 מליארד ב5 שעות. צוקרברג מן הסתם יכול להרשות לעצמו כאחרונת הפולניות- לנוח רק בקבר...
להניח להם
בשבת שעברה שמתי לב לפתע כי בתפילת "מעין שבע" שאנו מתפללים בליל שבת חוזרת לה מילה אחת שוב ושוב.
"המניח לעמו ביום שבת קדשו...", "כי בם רצה להניח להם...", "ומניח בקדושה לעם מדושני עונג...", "וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך".
שורש המילה מנוחה ביחס לשבת ברור לנו, אך מדוע החזרתיות הזו וגם מה הכוונה "להניח להם"? ממה הקב"ה מניח לנו ביום שבת?
שורש המילה תופס אותנו גם בפרשת השבוע כאשר הדמות הראשית שבה נקראת בשם הפחות פופולארי אפעס: "נח".
הנימוק לשמו מבואר בתורה כתפיסת עולם שלמך אביו בחר להאמין ולהנציח בשם בנו: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'..."
לאחר תיאור הולדתו ממשיכה פרשת בראשית ומסתיימת בתיאור העולם ש'מאבד את זה' ונוטה לרוע קיומי ואז "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו". הקב"ה מצטער על העולם שברא במתכונת הזו ומתחרט על כך כביכול. אך רגע, מה הלשון? לא כתוב "ויתחרט ה'" כתוב "וינחם ה'"... 'נחמה' הרי זה כוונה הפוכה בדיוק מהמשמעות המבוארת?
רש"י מבאר על אתר שישנה כאן משמעות כפולה.
הקב"ה התעצב והתחרט על בריאה זו, אך בה במידה הוא "התנחם" בכך שהם נבראו בעולמות התחתונים ולא נבראו העולמות עליונים, שהיו ממרידים שם גם כן.
האם זו צורת הסתכלות פסימית או אופטימית?
מצד אחד אופטימית. לחפש את הטוב שבכל דבר... קרה אסון? מזל שזה קרה כאן ולא במקום אחר, שם הנזק היה יכול להיות גרוע יותר... לצוקרברג הנזק היה גדול יותר...
מצד שני פסימית- אולי אם הם היו בעליונים אז הם לא היו משפיעים לרעה וממרידים אלא דווקא מושפעים לטובה ומאמצים הנהגות תקינות וגבוהות יותר?
אך זוהי כנראה טיבה של "נחמה". אין בכך עובדה לכאן או לכאן, רק אמירה מנחמת ומעודדת של לראות את הטוב והחיובי בכל מצב שהוא. לא רק לראות שזה טוב באמת או לא טוב באמת, אלא להתייחס ל"נח". יצא לטובה כך, זה היה נח יותר.
זה טוב או נח?
לגופו של עניין ישנו חילוק מהותי בין "טוב" ל"נח" כידוע.
בית שמאי ובית הלל נמנו ונחלקו שנים רבות האם "נח לו לאדם שנברא" או "לא נח לו לאדם שנברא" ולבסוף נמנו וגמרו כי "לא נח לו לאדם שנברא אך מעתה שנברא יעסוק בתורה".
הדיון הוא לא אם "טוב" לו לאדם שנברא. זה היה כנראה ברור להם כנקודת מוצא שטוב. גם אם הדרך והתהליך עצמו קשה, האדם מזקק את עצמו ומוביל לתכליתו הטובה. השאלה היא האם החיים אמורים להיות לנו "נוחים" גם או שעלינו להסתפק בכך שהם מובילים לטוב הנכסף שבסוף?
נמנו וגמרו שלא נח לו לאדם שנברא.
החיים לא "נוחים". ישנם מצוקות וקשיים גם לאדם הנורמטיבי הפעיל. בכל מישור שהוא ישנם קשיים: לימודי, אישי, רגשי, התנהגותי, כלכלי, חברתי, משפחתי, מקצועי. למי אין צרות? למי "נח" פה בחיים? מסתבר שגם לעשיר הכי גדול ולחכם הכי גדול יש אי נוחות פה ושם בחיים והן עלולות להיות אפילו דרמטיות יותר מלאדם הממוצע...
הסוד להרגיש "נח" בחיים הוא ללמוד למצוא בהם "נחמה".
לרכוש הסתכלות חיובית כי גם אם התכלית טובה וקשה לראות את זה עכשיו כי כעת מרגיש לנו ממש לא טוב, בכל זאת אפשר לגלות נחמה בחיים הללו...
החכמה היא "להניח להם".
להניח לצרות ולקשיים לרגע ולשאוב נחמה מהרגע האחד הזה שמנתק אותנו מהעולם ומחבר אותנו לעצמנו. ששובר את הרצף של השגרה.
שבת מגיעה אחרי רצף של ששה ימי עבודה, ימי קושי ומאמץ מרוכזים, ימים שוטפים של שגרה ופעולה בהם הראש והגוף עסוק ומתרוצץ בעולם.
את השבת העניק הקב"ה לנו כנחמה מתוך מטרה לנוח בה, "להניח להם".
שבת הוא יום קדוש שבו כל אדם יכול לשאוף ולהרגיש בקלות ש"נח" לו לאדם שנברא.
יום שתכליתו התענגות, כל אחד לפי מצבו האישי ודרגתו הרוחנית.
יש שדרגתו היא ב"כל שומר שבת כדת מחללו"- את השכר והתענוג הבסיסי שלו הוא מקבל מלשבות כדת, לעצור ולשהות בשבת במנוחה. יש ששואב את ההנאה שלו מגשמיות של בשר משובח ופיצוחים לשבת, ויש ששואב שעה של קורת נח והנאה להתענג על לימודו בשבת. "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". כל אחד במקום שלו יכול להפוך את יום השבת ליום יותר מענג ו"נח" לעצמו.
נח והעולם המודרני
גם נח הגיע כנחמה לעולם העובד והמצטער שלאחר קללת אדם הראשון שבעבורו נתקללה האדמה.
ביחד עם נח הגיעה הנוחות לעולם, הקלה, תקווה לחיים נוחים יותר.
מבואר ב"מדרש אבכיר" שלאדם הראשון מטבע בריאתו לא היו אצבעות הידיים מחולקות אלא כחתיכה אחת בלבד. חילוק האצבעות היה מעשה שתרם ל"נוחות" ולאיכות החיים שלאחר החטא.
ב"יערות דבש" הוכיח כי עד דורו של נח לא היו אצבעות מחולקות מכך שנאמר על יובל שהיה תופס כנור ועוגב, אע"פ שידוע (ירושלמי סוכה ד,ו) שנבל הוא המובחר מכל כלי שיר, משום שלכנור ועוגב יש מקום לנגן בלי חילוק אצבעות אך לנבל אי אפשר בפס היד לנגן כידוע, ולכן לא היה אפשר לו לתפוס אלא כינור ועוגב). נח שהיה ה"מתקן" של דורו, נברא כבר בחילוק אצבעות ובשיפוי האצבעות, ובכך הביא נוחות נוספת לעולם.
מעבר לכך בפירוש הרא"ש (בראשית ה, כט) מובא גם בשם רבי יהודה החסיד, שקודם שנולד נח לא היה להם פיסוק אצבעות והיו חורשים בידיהם. ונח שנולד בחילוק האצבעות ולא היה בו כח לחרוש בידיו תיקן את המחרשה, אשר ייעודה להפוך את האדמה ובכך הוא תיקן (דווקא מתוך הקושי והאתגר) דבר נוסף שתרם נוחות לעתיד האנושות.
שם גם מובא גם כי זהו מקור שמו ולכן כינו אותו העולם כמנחמם.
אז קחו רגע, ותרשו גם אתם לעצמכם- 'להניח להם'.
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה
ליצירת קשר והצטרפות לתפוצת המאמרים: Merkazkuma@gmail.com