בערב יום כיפור, נכנס לחדרו של ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר אחד מתלמידיו ובדמעות סיפר לו כי "מדי שנה היה אבי שיחי' מקפיד לברך אותנו בברכת הבנים. מאוד התרגשתי מהמעמד, וחשתי שהוא נותן לי חיזוק וברכה לכל השנה כולה. השנה, לצערי הרב, בגלל שאני מסתופף בצלו של ראש הישיבה, אבא שיחי' ניתק איתי קשר ולא אזכה שיברך אותי. אני לא מסוגל להיכנס ליום כיפור בלי ברכת הבנים, מה אעשה?".
ראש הישיבה הביט בו ומעיניו זלגו דמעות. אחרי כמה דקות שאל אותו: "באיזה נוסח היה אביך מברך אתכם?", והתלמיד השיב: "בנוסח הרגיל".
הגר"ש נטל את המחזור שלפניו, פתח אותו ב'ברכת הבנים', הניח ידיו על ראש התלמיד הנדהם, והחל לברכו מעומק הלב כאב את בנו.
בהקשר דומה, אחד מתלמידי רה"י הגיע ליום הכיפורים במיוחד מארצות הברית יממה קודם לכן, אך לצערו הוא התגלה בבדיקה כחיובי לקורונה. הוא ולא ויתר על תפילה במחיצת רבו ראש הישיבה, והסתגר בחדר מיוחד מתחת בית המדרש לכל תפילות היום.
לאחר תפילת מוסף שהסתיימה בערך בשעה 15:00 נדהמו החסידים לראות את ראש הישיבה ניגש לאחד מחלונות בית המדרש, פותח אותו, ומחפש את התלמיד שבקומה מתחתיו. כשהצליח ליצור עמו קשר, איחל לו מקרב לב גמר חתימה טובה וברכת רפואה שלימה.