סקר 'כיכר': כמה מהחרדים חוזרים בתשובה?

עושים תשובה - במספרים

ליטאים? ספרדים? או קהילה נפרדת?

בסקר, בו השתתפו למעלה מ-1,400 משיבים, ניתן להבחין בבירור בשינויים שחלו באופי תנועת התשובה בעשורים האחרונים. בעוד בעבר, רוב מובהק (72%) של בעלי התשובה הצטרפו לקהילה חרדית קיימת, ליטאית (32%) ספרדית (27%) או חסידית (15%) בקרב בעלי התשובה בדור הנוכחי המספרים נוטים להיות פחות מובהקים.

אמנם עדיין כמחצית משתלבים בקהילה חרדית "רגילה" אך אנחנו רואים זינוק (21%) במספר המצטרפים לקהילות "בעלי תשובה" וירידה ניכרת בהצטרפות לקהילה הליטאית (19%) שכאמור הובילה במספר המצטרפים אליה בדור הקודם.

בהמשך לכך, המשיבים חלוקים בדעתם בצורה שווה בשאלה, "האם מומלץ לבעלי תשובה להשתלב בקהילה החרדית באופן מלא?". מחצית מהם סבורים כי מומלץ לבעלי תשובה לחתור להשתלבות מוחלטת בקהילה החרדית, אך המחצית השנייה אינה ממליצה על כך.

ניתן להסביר זאת בתהליך ההתבגרות שעברו המגזר החרדי ובעלי התשובה, אם בעבר הייתה תחושה גורפת כי לא תהיה לחוזרים בתשובה זכות עמידה כקהילה בפני עצמה, כיום הם כבר חשים בטוחים יותר בעצמם או פחות בטוחים באפשרות וכדאיות החיבור למגזר החרדי.

מחוללי המהפכה - מצדיקי הרבים והכוכבים

בתשובה לשאלה מי אחראים לאותה תנועה שסחפה אחריה מאות אלפים, כדאי להוציא מראש מהמשוואה שני גורמים משמעותיים, אך קשים למדידה - אלו כמובן מפעלי התשובה של חסידויות ברסלב וחב"ד, שאחראים לחלקים נרחבים מהתופעה, אך לעיתים בעל התשובה חוזר למקורות בעזרת ארגון כזה או אחר, ורק בשלב השני מגלה את חב"ד, או ברסלב ואשלג לגווניהן, ואפילו בעלזא, שהשקיעה מאמצים לא מבוטלים בתחום.

בפועל, לא מדדנו את השפעתן של החסידויות אלא של הארגונים והמוסדות שפעלו בתחום, כאן בלטו ארגונים כגון "ערכים" כאחראים ל-15% מבעלי התשובה בקרב המשיבים, או "הידברות" עם כ-12% בעיקר בקרב הדור הנוכחי של בעלי התשובה. בקרב הדור הקודם, 9% מציינים את ישיבת "אור שמח" כמי שאחראית להתקרבותם, ואילו 4.5% ציינו את ארגון "שופר" כאחראי לכך.

משיבים רבים ציינו כי תהליך התשובה שלהם היה אישי והתנהל ללא דמות רוחנית או ארגון תומך. אחרים הזכירו ארגונים שונים כדוגמת "נפש יהודי", "לב לאחים", "ישיבת תורת חיים - מוסקבה", "נווה ירושלים" ועוד ארגונים קהילות ורבנים רבים מספור.

קשיים בשידוכים, במוסדות, וחששות בחינוך ילדים

חזרה בתשובה כרוכה פעמים רבות במחירים אישיים, משפחתיים, וחברתיים קשים ביותר. כאן היה מפתיע לראות כי בקרב חרדים "מקוריים" קיימת ביקורת פנימית על יחס הקהילה לבעלי התשובה רוב המשיבים (60%) החרדים מבית, טוענים כי בעלי התשובה מרגישים "מעט בנוח" בחברה החרדית, בעוד כמחצית מבעלי התשובה עצמם ובני משפחותיהם, טוענים כי הם חשים "מאוד בנוח" בקרב החרדים.

מרבית המשיבים (80%) מרוצים חלקית בלבד או לא מרוצים כלל מיחס החרדים לבעלי התשובה. 53% סבורים כי יש לפעול בצורה שונה עם בעלי התשובה.

אם ננסה להתחקות אחר האתגרים המרכזיים בשילוב בעלי התשובה בקהילה, אנו רואים כי יש נכונות גבוהה בקרב המשיבים לשלב בעלי תשובה בבית הכנסת הקהילתי, מעט פחות מכך, בשכונות החרדיות, ההתדרדרות בנכונות לשלב בעלי תשובה ממשיכה כאשר מדובר על מוסדות החינוך, בתחתית שוכנת הנכונות להשתדך עם משפחות "חוזרות בתשובה".

גם בנושא חינוך הילדים, 34% מהמשיבים סבורים כי יש לילדים ממשפחות בעלי תשובה סיכון גבוה יותר לעזוב את הקהילה החרדית לעומת ילדים מבתים חרדים. רק מיעוט המשיבים (15%) סבור כי הסיכון זהה. קיים גם מיעוט לא מבוטל של כ-20% מילדים למשפחות חוזרות בתשובה, ה"מרוצים פחות" מהמהלך שעשו הוריהם.

נתונים אלו מתאימים לנתונים ממחקרים אחרים המעידים על הקושי של החברה החרדית למנוע את נשירתם מהקהילה של ילדים להורים חוזרים בתשובה.

אך מלבד הקושי קיימת מגמה ברורה של השתלבות, בדור השני, מרבית המשיבים בעלי התשובה סבורים כי ילדיהם משתלבים בצורה טובה יותר מהם בקהילה החרדית, כמו גם ילדים להורים בעלי תשובה סבורים כי הם משתלבים בקהילה בצורה טובה יותר מהוריהם.

(מלחמת) יום כיפור - עם חוזר בתשובה

יש שיאמרו כי נקודת הציון לתחילתה "הממוסדת" של תופעת החזרה בתשובה בישראל, נמצאת דווקא ביום הכיפורים "ההוא" בו פרצה אותה מלחמה קשה וטראומטית עבור החברה הישראלית. אכן יש בכך אירוניה שביום המוקדש במסורת ישראל לחזרה בתשובה, החלה אותה מלחמה שערערה את היוהרה והבטחון העצמי שבאו בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז.

גלי התשובה שבאו בשנים שלאחר המלחמה, סחפו איתם רבים וטובים מ"טובי בניה" של החברה החילונית בישראל, ישיבות לבעלי תשובה צצו כפטריות אחר הגשם באותן שנים, "אור שמח" בירושלים "נתיבות עולם" בבני ברק או "ישיבת התפוצות" בהר ציון הן רק אחדות מתוך מאות מוסדות. גם פעילות ה"שלוחים" החב"דית התעצמה באותן שנים.

עם התבססות התופעה לקראת שנות התש"מ התרחבה פעולתם של ארגונים כגון "ערכים" שעסקו בהחזרה בתשובה בצורה מאורגנת ושיטתית, מאוחר יותר התפתחו תופעות של רבנים כריזמטיים המסתובבים בכל רחבי הארץ ועורכים כנסי התחזקות והרצאות, אחד הבולטים בהם היה הרב ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת "אור החיים", אך היו גם דמויות אחרות -פופולריות וצבעוניות- שמילאו אולמות ואצטדיונים.

גם אם נדמה כי חלה התמתנות בעוצמת גלי החזרה בתשובה מהסוג שחוותה החברה הישראלית לאחר השבר האידאולוגי של מלחמת יום כיפור בתשל"ד, מסתבר שהתופעה עדיין קיימת גם אם שינתה את פניה ואת מיקומה בשיח הציבורי.

לסיכום נצטט שתי תגובות מתוך אלפי התגובות שהתקבלו במהלך הסקר:

בעל תשובה כותב: "בעיקר שיהיה הבנה שלא כולם שווים ביכולתם וכל אדם הוא ייחודי במשהו אחר, חנוך לנער על פי דרכו, לא ניתן לדרוש משמעון את מה שנתן לדרוש מראובן ולכן הקהילות החרדיות מבחינתי לא טובות לאף אחד ולאו דווקא לבעל תשובה משום שיש דרישות אחידות לכולם ואם זה לא יהיה בקהילת בעלי תשובה זה מה שיכול לייחד אותה, לקבל את כולם(!) למוסדות החינוך בסבר פנים יפות ולא לזרוק תלמידים שאולי מתקשים! וככה יהיה פחות נושרים, לחנך לבחור בקיום התורה ושמחת המצוות ולא כמצוות אנשים מלומדה!".

בעלת תשובה כותבת: "קבלת העולם החרדי את בעלי התשובה טעון שיפור גדול. אני חוויתי את זה בעיקר בשידוכים. חברות נשואות חוות את זה במוסדות הלימוד. קשיים נוראיים. נורא ואיום! שלא לדבר על זה שמלבד היותי בעלת תשובה אני גם ספרדיה. ברוך ה'. אבל היחס של העולם החרדי לזה, הוא נורא. עגום! פשוט עצוב! מי שמתיימרים לאהוב כל יהודי. ולהעריך חוזרים בתשובה.

"יחד עם זאת אני מספיק שנים בתשובה לדעת שגם בתוך העולם החרדי רבים לא מלקקים דבש. גם בתוך העולם החרדי מלא קבוצות ותככים וסטיגמות ואת אלה מקבלים ואת אלה לא ועם אלה משתדכים ועם אלה לא ועצוב מאד מה שקורה בחברה החרדית מהבחינה הזו. אם יש מקום לזעקה ולהתעוררות גדולה בעולם החרדי זה בעיקר בנושאים האלה. בבין אדם לחברו. בלהפסיק עם כל הפלגנות והמחלוקות והמריבות והקבוצות ואלה דוחים את אלה ואלה את אלה. הגיע הזמן שהחרדים יתחילו לחזור בתשובה. אולי באלול הזה... באמת הגיע הזמן.

"ואם יש לאל ידכם לעשות משהו בנידון, לעורר, לפעול, כל דבר שאפשר לעשות - לדעתי זה הדבר העיקרי שחייבים לתקן בעולם החרדי! חייבים! נורא מה שהולך! ואני לא מכבירה מילים כי אנו באלול וכדי לא לקטרג חס ושלום. כבר כתבו חזל ואחריהם כל גדולי ישראל שהגאולה תלויה בעיקר באחדות שבינינו. באהבת חינם. אז בזה שיחזרו בתשובה. גם בתוכם. וגם כלפי בעלי התשובה. וגם כלפי כל יהודי. באמת הגיע הזמן. כותבת את הדברים בכאב גדול מאד. ממש בדמעות רותחות. מכל הלב. הלוואי ויהא זה לעזר למשהו. וכמו שכתב הרמבם השופר מלבד המצווה רמז יש בו עורו ישנים משנתכם והקיצו מתרדמתכם וחיזרו בתשובה... אז זהו - בזה תעוררו! בזה! ויהי רצון שה' ירחם על כולנו, ונתאחד באמת, לא מתוך צרות ויסורים, אלא בחסד וברחמים, בתוכנו, ושה' יגאלנו במהרה בחסד וברחמים. ותודה לכם על כל דבר שתעשו בעניין. יהא ה' בעזרכם ותצליחו".