כולנו זוכרים את הימים הנוראים בשנה שעברה עם מניינים מצומצמים בעיקר באוויר הפתוח, תפילות בחצרות ובגינות הציבוריות. אך אם במגזר החרדי והדתי התפילה המשיכה, בעשרות קיבוצים ומושבים שם ארגוני הקירוב השונים מארגנים תפילות, הכל בוטל בשל מגבלות הקורונה ובישובים רבים לא התקיימו כלל תפילות.
בריאיון ל'כיכר השבת', מספר הרב שלמה רענן מארגון 'איילת השחר' על ה'קורונה' ומה שהיא חוללה בקיבוצים ובמושבים.
מה עשתה הקורונה לתפילות בקיבוצים?
"האמת, שאין שחור לבן, אנחנו רואים מגמות סותרות. יש מקומות שסוגרים את שעריהם לעומת אחרים שדווקא נפתחים בגלל המצב החדש".
איך אתה מסביר את זה?
"אולי זה השפעת השיח הכללי בנושא דת ומדינה. עברנו שנה קשה מאוד ביחס לחרדים ומדינה. מציאות שברוך השם די התאזנה. כמו כן היה המון שיח בנושא בתי הכנסת, על פתיחת מקומות תפילה בקיבוצים. וגם פולמוס הנוסחים במדשאות.
"תראה, אחרי שבשנה הקודמת שערי הקיבוצים היו נעולים כמעט לחלוטין בפני המתנדבים, השקענו מאמצים מיוחדים להכשיר מובילי תפילה מקומיים, ואכן היו קיבוצים רבים בהם התנהלה תפילה על פי ההדרכה המוקדמת והניסיון שלמדו מאיתנו במשך כמה שנים בהם מופיעים אצלם מתנדבים ומקיימים תפילה כהלכתה.
"בשנה זו יש בתוך הקיבוצים קולות, בדרך כלל של אלו שמלכתחילה לא אהבו את הפרצופים החרדים שנחתו אצלם, שקוראים לחזור על המתכונת ההיא של תפילה בלי המסגרת התורנית ההלכתית.
"צריך להבין שכל מנין שמוקם בקיבוץ מלווה בהמון דיונים וויכוחים מעמיקים בין בני המקום, וכל שינוי בסיטואציה משנה את המאזן בין הכוחות הפועלים בעד ונגד.
"מאידך, דווקא הקורונה פתחה אפיקים ונתיבים ללבבות רבים מבני הקיבוצים. הצורך החיבור משותף ולא פחות מכך השיח שעלה בימי המגפה לדיון ציבורי כולל על אודות בתי הכנסת ופעילותם וההכרה הכללית בצורך הבסיסי במקום תפילה פעיל, יצרו אווירה חיובית שמעניקה רוח גבית לתומכי הקמת המניינים ובתי התפילה בקיבוצים".
"הקורונה פתחה את הכל, כולל הכל לדיון מחודש" אומרים פעילי איילת השחר, "החל מדיון על נוסח התפילה, כל הדברים שהתקבלו קודם בלי שאלות הופכים לדיון ופולמוס. יש בזה צדדים חיוביים ויש פחות, אבל אי אפשר להתעלם מכך. וכן המודעות שעורר השיח התקשורתי על פתיחת בתי הכנסת, אפשרה לגורמים המצדדים בהקמת בתי כנסת בקיבוצים להוכיח כי מדבור בצורך ובחובה של כל מקום ישוב להקצות עבור תושביו מקום תפילה לא רק לחגים אלא לכל ימות השנה.
"כמובן שמעל הכל מרחף החשש מיבוא של הנגיף אל תוככי הקיבוץ, חשש הגיוני לחלוטין לאור המבנה הסגור של הקיבוצים שאכן נעלו במשך תקופה ארוכה את שעריהם בפני אורחים מבחוץ. המתנדבים החרדים מוכרחים לקבל על עצמם זהירות משנה גם כדי להנמיך את החששות הטבעיים של התושבים וגם כדי להסיר לזות שפתיים ולא לתת למתנגדי התפילות עוד קלף בידיים".
ומה קורה עם הקורונה השנה, לכאורה עדיין יש חשש?
"נכון, ההנחיות שלנו למתנדבים הם לקיים את התפילות הגדולות בהם מגיעים משתתפים רבים כמו תפילת "כל נדרי" ו"נעילה" במרחבים הפתוחים. ואת שאר התפילות בתוך בית הכנסת או המבנה שיועד לתפילה. וכמובן להקפיד על כל ההנחיות הכוללות עטית מסכה. אנחנו חייבים להוות דוגמה טובה ולדאוג לקיים תפילות בקיבוצים גם בשנה זו וגם בשנים הבאות בעזרת הם".
ובפועל, לקראת כמה מושבים אתם מתארגנים ואיך אתם עושים זאת?
"אתה מוזמן לבוא למשרדים לראות. כולם עסוקים ועמלים. מארגנים הכל, החל מספר תורה, מחזורים, כיפות טליתות ושופר עד לאוכל לסעודה מפסקת ומיץ ענבים למוצאי הצום. אנחנו צריכים לארגן הכל. לדאוג שבאמת יהיה מניין וכמובן לדאוג ולתאם את הגעת המתנדבים ומקום מותאם לתפילה. עד הרגע האחרון אנחנו בטלפונים עם רכזי התרבות או נציגים אחרים בקיבוצים השונים, מגבול לבנון בצפון ועד הערבה הרחוקה בואכה אילת.
"אגב, השנה כמובן אנחנו מוסיפים לצ'ק ליסט גם אישורי התחסנות ותו ירוק, מסכות ותנאי שהייה מותאמים למצב ולחוק".