כיצד מתוודים ביום כיפור?
פעם שאל הבעל שם טוב הקדוש אדם אחד, מה היו מעשיו הטובים של אביו? מכיוון שהוא רואה אותו בעולם העליון במקום גבוה מאוד.
השיב לו: אבי היה רב אב"ד בעיר פלונית, והיה גם כן מנגן גדול ושליח ציבור הגון. כשהוא היה מתפלל ביום הכיפורים כשליח ציבור לפני התיבה, היה אומר את הווידויים ואת ה"על חטא" - בניגון שמח מאוד.
והטעם לדבר, שכל וידוי שהוא אומר - "על חטא" הוא - כמשליך את הזבל, ומנקה את היכל המלך, והיה מאוד שמח שזכה לעשות עבודה זאת.
אמר הבעל שם טוב הקדוש לבנו של אותו הרב שנפטר: אם כן, אין בכך חידוש שהוא נמצא במקום גבוה כל כך! (מתוך כתבי הרמ"מ השלם ליום כיפור).
גרסה נוספת לסיפור: פעם אחת בא הבעל שם טוב הקדוש לעיר אחת קודם ראש השנה, ושאל את אנשי העיר מיהו הבעל תפילה אצלם בימים הנוראים, השיבו: כי הרב אב"ד של העיר הוא הבעל תפילה.
שאל אותם הבעל שם טוב הקדוש, איך הנהגתו בתפילה? השיבו לו, כי ביום הכיפורים הוא אומר את כל הווידויים בניגונים שמחים מאוד.
שלח הבעל שם טוב הקדוש לקרוא את הרב אליו, כי רצה לתהות על קנקנו ולהבין את מהות הדבר.
הסביר הרב לבעל שם טוב הקדוש, הנה:
העבד למלך - הפחות והנבזה, הגורף צינורות - מי שופכי החצר, ומנקה את חצר המלך מכל טינופות – למען יהיה חצר המלך נקי, כרצון המלך! והוא עושה זאת בגלל אהבתו הרבה למלך.
בעת עבודתו, כשהוא גורף את מי השופכין, ומנקה את הצינורות בחצר מכל האשפה והלכלוך שנמצאים בו:
הוא שמח מאוד! כי הוא מנקה את חצר המלך, ועל כן, הוא מזמר ניגוני שמחה על שעושה נחת רוח למלך, והנמשל מובן.
ענה לו הבעל שם טוב הקדוש, אם תתפללו בכוונה הזאת, יהי חלקי עמכם (אור ישרים).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך
בערב יום הכיפורים, בעת התקדש חג, כל אחד מרגיש רעד במיתרי ליבו, וראו אצל גדולי ישראל ובני ישראל את החרדה והבכייה, מכיוון, שזו השעה האחרונה של עשרת ימי תשובה.
ביום כיפור, הקב"ה 'משבית' את השטן: ביום הכיפורים 'לית ליה רשו לאסטוני', אין לשטן רשות להשטין ולקטרג על עם ישראל.
השטן מנצל את השעות האחרונות שמותר לו לעבוד: בשעות האחרונות לפני כניסת היום הקדוש – יום הכיפורים, השטן מנסה לבוא לה' יתברך בכל כוחו, ולקטרג על כל אחד מישראל.
'מזלה חזה' – בכי שמעורר רחמים: זאת הסיבה, שבשעות וברגעים אחרונים לפני החג, אנשים נשים וטף מתעוררים פתאום לבכי, מכיון – 'מזלם חזה' - המזל של האדם יודע ומרגיש מה קורה איתו בעולמות העליונים, ויש לו התעוררות ברגעים אלו, שגורמת לו לבקש רחמים על עצמו, מתוך הרגשת הלב – 'שערי דמעה שלא ננעלו'.
יראת ה' מתוך גילוי נפלא של רחמים: בארבעים יום שבין ראש חודש אלול ועד יום הכיפורים – היתה גילוי הנפלא של י"ג מידות של רחמים, והתגלו רחמיו המרובים של הקב"ה, והבעל שם טוב הקדוש עובד את ה' יתברך מתוך - יראה גדולה.
מוצאי יום הכיפורים – שמחה גדולה: ממוצאי יום הכיפורים ועד אחרי שמחת תורה, היתה עבודת ה' של הבעל שם טוב הקדוש בשמחה ובהתגלות.
הזמן מראש השנה ועד יום הכיפורים הוא בבחינת: "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ו'), וממוצאי יום הכיפורים ועד אחרי שמיני עצרת, הוא בבחינת: "וימינו תחבקני".
יהי רצון שיכופר לכל עם ישראל, ונרגיש את "וימינו תחבקני", בביאת משיח צדקנו, ובנין בית המקדש.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל, אמן!