איך לא להיות שעיר לעזאזל?
אומרים 'לא' - לריסוק איברים!
ראש השנה חלף עבר, שמענו שופר וצעקנו 'המלך'.
האור נדלק בנשמה, ומה עושים הלאה?
הגוף והנפש – עדיין כבויים... איך נעלה בהר בלי 'ריסוק איברים'?
איך לא להיות שעיר לעזאזל?
בן מלך - אומר לא! לריסוק איברים!
מדריך לעליה וטיפוס ב'הר' ה' - בלי להתרסק!
# מה השעירים לא יודעים: שני שעירים מאוד דומים, מובאים לפתח אוהל מועד, ו'תיבת הגורלות' תכריע, מי - יעלה קורבן, ומי - ישלח לעזאזל.
# 'שופוני' - איזה גאוה איזה כבוד: הכהן לוקח שעיר אחד, ושולף גורל מהתיבה ומטיל עליו. סומך עליו את שתי ידיו ומתוודה, קהל רב מרוגש נמצא באותו מעמד, וכולם כורעים משתחווים - ונופלים על פניהם.
השעיר 'מנופח' מכבוד וגאוה, הוא - ממש ב'אורות', וחושב לעצמו: וואוו, לאיזה כבוד זכיתי? כל הכבוד הזה בשבילי!
# איזה תענוג – אני מרכז הענינים: הכהן הגדול לוקח את השעיר, ורבבות ישראל שעוקבים במתח... והשעיר, צריך לעבוד קשה על מידת הגאווה, ובצורה סימלית - משפיל עיניו, ומתוך רחמנות הוא מציץ בזהירות לשעיר השני שנותר אחור, חסר תשומת לב - וללא 'כבוד'.
# כל הכבוד מגיע לי, והוא - 'נשחט': כשהשעיר רואה את חברו מובל לשחיטה, ליבו קצת מרחם עליו, הוא יעלה לקורבן על המזבח, ואני – אין כמוני!
# לעלות מעלה מעלה - ולהרגיש בעננים: קבוצת כהנים ביחד עם נכבדי העידה, מלווה את השעיר למדבר, ועוברים מסוכה לסוכה, איזה הרגשה נהדרת - איזה גישמאק!
ככל שהשעיר עולה בהר, הוא מתחיל להתרומם, להתעלות ולהתקדש, מרגיש יותר יותר ב'עננים'...
# סוף הכבוד – טרגדיה נוראית: כשהשעיר מגיע גבוה מעל גבוה, פתאום, משהו דוחף אותו מאחור, והוא מוצא את עצמו מתגלגל ומתגלגל מראש ההר, וכבר - לא מרגיש כלום! רק מפורק איברים איברים...
# לא להיות שעיר לעזאזל! השעיר הגיע לפסגה - יותר מידי מהר!
לעלות בעבודת ה' במהירות ה'בזק' - בקפיצות ודילוגים, זהו מתכון בדוק ומנוסה – להתרסקות בטוחה! וכל הגוף נעשה – איברים איברים! (עפ"י הגרש"ר הירש).
# איך עולים בהר ה' - בלי להתרסק? בר"ה התעוררנו, אבל, מה עושים עם זה עכשיו? איך מתקדמים בעבודת ה' – עפ"י דרגתי?
# הגוף והנשמה - חיים בהרמוניה: חייב שיתוף פעולה בהרמוניה בין הגוף נפש ונשמה, ללא זה – אין סיכוי שנצליח לשנות משהו בחיים!
הנשמה אוהבת להמריא לשחקים, והנפש שאוהבת את תענוגי העולם הזה - נשארת מאחור. אי אפשר להמריא אל על, אם אין אישור ממגדל הפיקוח, ותוך תאום בין כל ה'מחוגים', זה מתכון - ל'ריסוק איברים'...
אתה צריך אישור מ'מגדל הפיקוח': בר"ה המלכנו את המלך, קיבלנו 'מוחין' חדשים, לקחנו 'קבלה טובה' ורצוננו היה קצת להתחזק, עכשיו מגדל הפיקוח, שהוא - הלב צריך לתת אישור, בלי אישור – אי אפשר לעבור לפעול בחלק המעשי!
# חתימת 'חוזה' - בהרמוניה מושלמת: "בפיך ובלבבך לעשותו" – כך מתרוממים: הפה – כח הדיבור, הלב – מחשבת הלב, העשיה – החלק המעשי, צריכים: לחתום 'חוזה' עבודה על שיתוף פעולה.
רק כך ניתן נתקדם משנה שעברה, אין דרך אחרת...
# ה'אלוקות' שבך - מתגלה בימים אלו: פתאום אתה מגלה, שאתה - לא באמת רחוק! הקב"ה רק רוצה שתשוב ל'חלק' האלוקי שבך, הוא רוצה: לחבר אותך למקור - הכח והעוצמה, לאור האלוקי שבך!
וזה: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" – "עד האלוקות שלך" ימים אלו, הם 'רגע מכונן' שיאיר בך את אורך האלוקי - אל תפספס! (עפ"י ה'בית אהרן').
# תגיד לא – לריסוק איברים: עשיית תשובה חייבת להתבטא – בשינוי מעשים, אבל, בבקשה בלי 'ריסוק איברים' – תקבל על עצמך, רק דבר שאתה באמת מסוגל לעמוד בו!
# ה'קבלה' צריכה להגיע ממקום פנימי אמיתי, רבי נחמן אומר:
אסור לקחת לאדם את הבחירה! יבחר בזה או בזה – הבחירה בידו!
אף אחד לא יכול להחליט עבורך במה להתחזק - רק אתה עצמך!
מתוך רצון פנימי אמיתי, בהתאם - למצבך הרוחני.
# הגוף והנשמה – יריבות זו לזו: קיימת מלחמה מתמדת בין הגוף לנשמה, אם לא תכיר בכך, תתרסק שוב ושוב.
ושאיפות מידי גבוהות גורמות בניהם - מתחים מיותרים! ובסוף קצר חשמלי!
# הגוף רוצה להנות עכשיו ומיד: אל תשלה את עצמך, הגוף ישאר תמיד חומר עכור, שרוצה סיפוק והנאה רגעים – עכשיו ומיד! וכמה שיותר!
והנשמה היא טהורה ואלוקית - 'אין סופית'!
היא רק רוצה להתחבר למקור.
והפער בין השנים כל כך גדול, שחיבור ללא הרמוניה, מביא:
לעצבות ויאוש, או – ריסוק איברים!
# 'חוזה' חתום בין הגוף לנשמה: בחן את עצמך:
האם יש בקבלה שלקחת על עצמך קצת אתגר, אבל, הקבלה מתאימה לדרגתך הרוחנית?
האם אתה מרגיש תענוג אחרי מימוש הקבלה?
'אלוף' – בוא לחגוג את הניצחון: אם ענית בחיוב – עמדת באתגר!
אתה יכול להתחיל 'לחגוג' את ההצלחה – ניצחת ובגדול!
ומי שמנצח, מקבל 'תאבון' להתקדם - לניצחון הבא, מגיע לך - צל"ש!
# יש לך 'שומר' ראש צמוד – השכינה הקדושה: אתה בן מלך, כזה נולדת, וכזה – תמות! ואתה חייב לזכור כל ימי חייך:
"ישראל שחטא – אף על פי שחטא – ישראל הוא"!
החטא, לא משנה את מהותך! ולכן:
אין שום 'יאוש' בעולם מעבודת ה'!
עד כדי כך, שכתוב: "השוכן איתם בתוך טומאתם" - גם שם השכינה מלווה אותך, כדי למשוך אותך משם בחבל... שלא תשקע שם בבוץ!
לפעמים אתה לא רואה אותה, כי היא בהסתרה.
# יתכן הסתרה, אבל – השכינה לעולם לא עוזבת אותך:
"ואנוכי הסתר פנים" השכינה תמיד – נמצאת איתך! וזה:
"אפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך"!
הייתה ותהיה – מרכבה לשכינה, אנא, תן לה לשרות עליך:
"מי יעלה בהר ה'" – אתה ואני, וכל אחד שקרא עד כה! (תענית י"א).
# הנשמה לך והגוף פועלך: הקב"ה רוצה שנעבוד אותו מתוך שמחה ותענוג, שהלב ישמח להתחבר אליו, כי לא ניתן לקיים מצוות בלי לעמוד בהתחייבות שחתמת 'בחוזה השלום' שבין הגוף לנשמה, ועל זה מתפללים:
"הנשמה לך והגוף פועלך – חוסה על עמלך"!
מציץ בעל הבירה כאומר: "אהבתי אתכם - אמר ה'"!
ואתה עונה למלכו של עולם:
"אני לדודי – ועלי תשוקתו" שנזכה, אמן!