אחד מרגעי השיא בבית היהודי הוא הדלקת הנרות בכניסת השבת, ולא רק שע"פ ההלכה ובאופן סמלי רגע זה מבשר על כניסת השבת לבית, אלא גם מעצם המעמד האלמנט המיוחד של האמא המכסה את פניה בידיה ומתפללת על הקן שלה והגוזלים שבו.
גדולי ישראל לאורך ההיסטוריה ייחסו חשיבות רבה לתפילה זו של האם ברגעים אלו, דמעות רבות זלגו במורד לחייהם של מיליוני אימהות בעם ישראל שהתחננו לנחת יהודי טהור, רגעים אלו הם בעלי חשיבות רבה, בתפיסה הפנימית והלאומית- תפילתה של אמא! דמעותיה של אם בישראל!
האם היהודית קנתה לעצמה מאז ומקדם מקום של כבוד לא רק כעיקרו של בית הפיזי אלא כעיקרו של הבית בתפילותיה ותחינותיה וכבר אמר אחד מגדולי ישראל אם תשאל אב משפחה על מה הוא מתפלל, הוא יענה: על ההצלחה שלו בלימוד, על הפרנסה, על הבריאות שלו ושל משפחתו, ואילו האם תענה: שילדי יגדלו בבריאות, שילדי וילדי וילדי, היא כביכול איננה בצרכים.
בנביא אנו מכירים את הסיפור הידוע עם אשת מנוח העקרה שהמלאך מתגלה אליה לבשר לה שיולד לה בן "הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן." המלאך מוסיף לה שהבן הזה עתיד להיות משהו מיוחד ולכן כבר מההריון האמא אסורה בשתיית יין וגם שלא יעשה שום עבודה "כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" בשורה מיוחדת במינה בן, ושהולך להיות נזיר ובעיקר עומד להיות המושיע של ישראל.
כאשר האשה פוגשת את בעלה מנוח בהתרגשות עצומה היא מבשרת לו על דבר הלידה והיא גם לא שוכחת לבשר לו מה ייצא מהילד הזה כשיגדל כפי שהמלאך אמר נזיר ובעיקר הגואל של ישראל, אבל בפסוקים מופיע משהו אחר: "וְעַתָּה אַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טֻמְאָה--כִּי-נְזִיר אֱלֹקים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ" מה קרה לאן נעלמה הבשורה של היותו הגואל המיוחל?
אלא שמעתי לתרץ ש"האידישע מאמא - האמא היהודיה" לא עסוקה בזה שבנה יהיה המושיע של ישראל, את האמא היהודיה מעסיק ואכפת שהבן שלה יהיה תלמיד חכם "נזיר אלוקים"! צדיק וקדוש ולכן היא מתמקדת בבשורה הגדולה שהבן שלה נזיר קדוש ולא הגואל.
לאמא יש השפעה עצומה על גידול הילדים, לא לחינם אומרים "אשרי יולדתו" ואין הכוונה ללידה הפיזית אלא אשרי מי שיילד אותו וחינך אותו בהיותו ילד, האמא היא דמות השראה, גם מחקרים מוכיחים זאת עד כמה השפעתה של האמא החל מרגע הלידה הוא קריטי להתפתחות הטובה והבריאה של הילד.
אחת מהאימהות המרגשות והמיוחדות שהיו לעם ישראל בהיסטוריה הייתה דווקא לא פרי גידולים פנימי אלא גרת צדק, ולא סתם גרת צדק אלא מעם מקולל ומושחת שאנו מצווים לא לקבל מהגברים שבהם לעולם מתגיירים בגלל הרשעות הגדולה שלהם, ודווקא מהעם המקולל הזה עמון ומואב יוצאת רות המואביה אמה של מלכות.
מהראוי להבין מה היה החטא הגדול של אותו עם כתוב בדברים פרק כג פסוק ד "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְקֹוָ֑ק גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְקֹוָ֖ק עַד־עוֹלָֽם: עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וגו'- " מסביר הרש"ר הירש מה היה החטא הגדול בזה- "הקטרוג על שנמנעו מלסעוד את לב הנודדים העיפים נאמר בלשון רבים: "לא - קדמו" וגו', שהרי זו היא חובה אנושית בין - לאומית שכל יחיד חייב לקיים אותה" עכ"ל
לראות עם שלם סובל ולהתעלם מזה באופן מודע זו שחיתות חסרת תשובה (אפרופו השואה), אם החטא הזה כזה חמור ובלתי נסלח, למה הנשים יכולות לבוא בקהל אם הם מתגיירות? ואיך יתכן שמעם כזה יצאה רות- אמה של מלכות? גם את זה מסביר הרש"ר הירש –
"ההלכה אומרת שנשי מואב לא היה להן חלק במידות אלה והן לא הסירו מלבן רגשות אנושיים בין - לאומיים ולא טיפחו גאוה לאומית ייחודית, והרי זו להן זכות כפולה ומכופלת, שהרי היה עליהן להתגבר על השפעת הגברים. וכך עלינו להעריך את רות המואביה בעלת האנושיות האצילית, שהיתה אמה של מלכות בית דוד. בלבה יקדה שלהבת אהבת האדם המגשרת על מחיצות העמים, ובוודאי היה לה חלק באותה רוח השרה בצלילי הכינור של נכדה על שחר העמים המאוחדים סביב ה', והמבשרת לאנושות את אור השחר הזה - "מאי רות? א"ר יוחנן, שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות" (ברכות ז ע"ב)."
דבריו אלו של הרש"ר כה מרגשים ומיוחדים אבל יש שם משפט אחד אצילי במיוחד, שנותן לנו מבט מעמיק וממוקד על אחד מתפקידיה החשובים ביותר של האמא בבית- "וכך עלינו להעריך את רות המואביה בעלת האנושיות האצילית, שהיתה אמה של מלכות בית דוד. בלבה יקדה שלהבת אהבת האדם המגשרת על מחיצות העמים"-
נתרגם את זה למשל מהחיים, הפוליטיקה הפנים עדתית במגזר החרדי הוא עוול בלתי נסלח המעכב את הגאולה באופן וודאי לצערי, זה לא התחיל היום אבל זה ממשיך היום ודור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, השחצנות הגזענית בפסילת אנשים אחרים על רקע עדה וחוג הוא חורבן של ממש, לצערי גם אני גדלתי בדור של מלחמות שכאלו ואולי עוד יותר מהיום וללא ספק לקח לי הרבה שנים עד שעמדתי על טעותי, אבל אני בהחלט יכול להבין את צורת החשיבה החולנית אגואיסטית של אלו הבטוחים ומתנשאים באלילות הגזע וצבע העור שלהם.
דווקא שם נכנסת לה האמא בתפקידה המגשרת, היא איננה מבינה פוליטיקה ומבחינתה אין הבדל בנוסחאות או בצבע העור העיקר שיכוונו ליבם לאביהם שבשמים, המוסדות ומרכזי התפילה העדתיים אינם בהוויה הנשית, ושם יש לאמא את התפקיד שאותו מגדיר הרש"ר הירש: בלבה יקדה שלהבת אהבת האדם המגשרת על מחיצות העמים.
ומה זכתה רות בזכות הסתכלות שכזו ושליחות שכזו- "ובוודאי היה לה חלק באותה רוח השרה בצלילי הכינור של נכדה על שחר העמים המאוחדים סביב ה', והמבשרת לאנושות את אור השחר הזה - "מאי רות? א"ר יוחנן, שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות" בדיוק כמו אשת מנוח לא מעסיק אותה כוחו המלכותי של נכדה היא יושבת שם בארמון המלוכה בכסא המיוחד לה ויש לה חלק בצלילי הכינור, היא חלק מהמיתרים של הכינור, היא חלק מהמנגינה של הכינור הכי יהודי בהיסטוריה שניגן את המנגינות היהודיות ביותר, וכל זה בזכות רוח השלום שגעשה בקרבה.
האבא הוא איש ההשקפה, בוחר את בית הכנסת את המוסדות זו תפקידו דרכו של איש לעשות מלחמה במלחמת מצווה הכתוב מדבר, אבל האמא משרה בבית מנגינה של אהבה ושלום, מנגינה שמאחדת את כולם ושוברת את כל המחיצות שפורטת על מיתרי הלב העדינים היהודים והמיוחדים ומגשרת בין כולם בתוך הבית ומחוצה לו- זוהי אמא יהודייה אידיאלית! כזו המאחדת ויוצרת הרמוניה נפלאה.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין