הוא נחשב לאחד מגדולי הפייטנים אם לא גדול הפייטנים בעולם היהודי ספרדי, כבר בגיל 17 הוא זכה להתקרב למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ושימש כחזן בבית הכנסת בו התפלל. ר' משה חבושה הוא האורח שלנו הערב ב'אחד על אחד'. צפו בריאיון המלא.
קטעים מהריאיון
איפה הכל התחיל: "זה התחיל שהייתי בגיל 12 בערך, שמעתי שיש בקשות והלכתי, היה בקשות ב'שושנים לדוד', והתחלתי ללמוד את השירים, נתנו לי 'קטעים', עודדו אותי, לא ידעתי שאני שר יפה. נדבקתי. אחרי שנה הגעתי לבית הכנסת וכמה חזנים לא הגיעו. כשנכנסתי אדם אחד מבוגר אמר 'הנה, היגע חבושה, יש למי לתת', לא הבנתי מה הוא אומר, הרגשתי פתאום שאני 'ילד שווה', כך זה התחיל".
הקשר עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל: "בגיל 17 הרבנית ע"ה התקשרה אליי ואמרה 'יש אירוע בבית, תבוא'. הגעתי עם ה'עוד'. היה שם 'שבע ברכות', ניגנתי. ראיתי שהרב מסתכל עלי ובודק. כשסיימנו את האירוע, הרבנית ביקשה שאשב עם הרב לבד. נכנסו לחדר, הוא שאל 'יש לך זמן'?, אמרתי לו 'כל הזמן של החיים, אני עכשיו בחלום'. ישבנו על הספה והתחלתי לנגן לו, הוא שאל אותי שאלות... עד שהרבנית דפקה בדלת 'הרב עובדיה צריך לישון', לא נראה לי שהוא באמת הלך לישון".
העבודה כפייטן צעיר לצד הלימוד בישיבה: "זה לא פשוט בכלל, המשקל איפה כן ללכת ואיפה לא ללכת, ניסיון של כסף, ניסיון של כבוד, ניסיון של פרסום. אתה צריך לשבת ולחשוב: האם מותר לי, האם יש פה קידוש ה', כל היום זה בראש שלי, זה דבר קשה מאוד. זה לא פשוט בכלל, המלחמה קשה".
הדור הצעיר: "אני מאוד מעודד. היום כל אחד יש לו בכיס 50 שעות של משה חבושה, הוא לא צריך אותי בכלל. יש לאנשים דמיון שזה (הבקשות. י-כ) יורד.".
עידן היוטיוב: "אנחנו מודעים למצב, אנחנו הולכים לפי המצב. בגלל זה אנחנו לא מקליטים הרבה, מעלים קטעים כדי להגיד 'אני עדיין חי, עדיין ממשיך'".
הפגישות עם בכירים ממדינות ערב: "העלתי שיר ישן ליוטיוב, יש קבוצות בארצות ערב שעדיין אוהבים את המוזיקה הישנה. השיח הזה התקשר אליי ואמר לי שהשיר מצא חן בעיניו, אנחנו מדברים בערבית. הוא אמר לי 'אתה תסכים לפגוש אותנו'? הביאו איתם זמרים ברמה גבוה, עבדך הנאמן הגיע עם ה'עוד', הגיעו תזמורת מארצות ערב, ואני עם הלבוש היהודי, השיח הזה רצה לכבד אותי וגם הוא חבש כיפה. לא היה לי שום רגע של פחד, לא דיברנו בכלל על פוליטיקה, דיברו איתי רק מוזיקה".
ההופעה השנתית ב'תולדות אברהם יצחק': "אני גר בשכונה שרובם אשכנזים, אני גר מול ישיבת 'קרלין', אני מתפלל עם אשכנזים, יש לנו כבוד הדדי, בימי הסליחות הם נותנים לי ל'תקוע' בבית הכנסת. פעם הגיעו אלי חסידים מ'תולדות', 'הרב רוצה שתבוא', חשבתי שהם ליצנים, אמרתי להם שילכו לבית. 'הרבי מאוד אוהב את השירים שלכם, בבקשה תבוא',. באתי, הם רקדו עם השירים".
הפיוט המזרחי שחדר לציבור האשכנזי: "תמיד היה להיפך, שהספרדים יש להם כל הזמן 'רגשי נחיתות' קצת, שרים שירים של אשכנזים וחושבים שזה מהלל אותם. ההיפך זה הנכון. תשיר את מה שאתה יודע, תבצע את מה שאתה יודע טוב - יכבדו אותך הרבה יותר... למה זה טוב? חסר לנו שירים? ספרים מלאים".
המגורים בשכונת 'בית ישראל' - הבוכרים בירושלים: "תקשיב, אני גר באמריקה. שמעת? אני גר במקום הכי טוב, אני נמצא במקום שאני שמח בו. אני הייתי באמריקה, אני חושב שאני גר באמריקה. אמריקה זו שכונת בית ישראל. כל בתי הכנסת קרובים אליי, הכותל, אז מה אתה רוצה? הבנק? עשר דקות, השוק? רבע שעה, הכל קרוב. מה חסר לי? ב"ה. אני נמצא באמריקה".
תפילות הימים הנוראים: "תאמין לי שאני מתאפק כל ערב לא לבכות בסליחות, אני מתאפק לא לבכות מרוב שאני מתרגש. קשה להגיד איזה קטע הכי מרגש, אני חושב ש'אוחילה לאל', יש קטעים שמאוד מרגשים אותי".
תפילת הימים הנוראים בביתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל: "זה גן עדן היה להיות עם הרב, אתה יודע מה זה גן עדן? רק להסתכל עליו, כולם מסתכלים עליו, לא מסתכלים על אף אחד. היו כולם שואבים מהרב. 'וידוי דרבי ניסים' זה היה הדבר הכי מרגש, לראות את הרב קורא את הווידוי, הוא היה קורא את זה בבכיות, בדמעות. אתה לא מאמין, אתה בהלם".