מאז עלתה מפלגת הליכוד לשלטון בפעם הראשונה, בימי המהפך של מנחם בגין, היא הפכה למפלגת שלטון גם בתחושתה הפנימית. יש לתחושה זו מאפיינים רבים, אבל זה שמייצג אותה יותר מכולם הוא הצורך לנצח תמיד - בכל מחיר.
זו הסיבה שבנימין נתניהו היה הראשון לזהות את הקמת ממשלת בנט-לפיד וחשש ממנה - כי ברגע שאין שלטון ישנה אכזבה, וכשזה קורה, סיר הלחץ במפלגה מתחיל לבעבע. ואכן, תשעה שבועות מאז פינו את כסאותיהם במשרדי הממשלה השונים, בכירי הליכוד כבר עברו לדבר פומבית על היום שאחרי המנהיג המצליח ביותר בתולדות מפלגתם.
מירי רגב הודיעה כי הגיע הזמן שיהיה ראש ממשלה מזרחי בישראל, דרך לא מקורית במיוחד לומר: אני רוצה להחליף את יושב ראש הליכוד. שרת התחבורה לשעבר אמנם הדגישה שמדובר ביום שאחרי נתניהו, אבל הצהרה כזו לא הייתה נאמרת אם הוא היה עדיין יושב בכסא המוכר באקווריום.
דברי רגב, שנחשבת לתומכת בנתניהו באש ובמים, היו יריית הפתיחה לכך שהמלחמה על ראשות הליכוד עברה משיחות סגורות עם יועצים אסטרטגיים אל לב מתפקדי המפלגה.
הוכחה לכך ניתן למצוא בתגובת חברי הליכוד לריאיון שהעניקה רגב ובהכפשות שבכירים בליכוד מוציאים על נתניהו, כאשר שישה כבר הכריזו על ריצה לראשות הליכוד ביום שאחרי ראש האופוזיציה, וההערכות אומרות שיש עוד שלושה לפחות.
ניר ברקת אמר כי מטרתו להיות יושב ראש הליכוד הבא וסיפר על תוכנית עבודה שהוא מכין לתפקיד ראש הממשלה אם ינצח, ישראל כ"ץ המשיך בקו הביקורת נגד נתניהו והתבטא באשר לסיכוייו להרכיב ממשלה לאחר הבחירות האחרונות, יולי אדלשטיין אמר שהוא לא שולל התמודדות על ראשות הליכוד אפילו מול נתניהו בעצמו ועקץ את רגב בכך שהוא לא מדד מי אשכנזי ומי מזרחי.
מנגד, נתניהו, שממש לא מתכוון לפרוש, עושה הכל כדי למנוע את הרחבת הסדקים בליכוד ולבצר את מעמדו בפעולות כמו מפקד חדש, אבל יודע שמדובר במירוץ נגד הזמן, ונגד ממשלה חדשה שתעשה הכל כדי להגשים את מטרתה הנעלה: הרחקתו מהמשחק הפוליטי.
למרות הכל, צריך לציין: כוחו של נתניהו בליכוד עדיין גדול משמעותית מכל אחד מיריביו. יהיה קשה לראות שוב אהדה רבה כל כך לאשכנזי חילוני ועשיר - במפלגה שחלק הארי ממצביעיה הינו מזרחי ומסורתי.
פינת "משחקי כסאות", סיכום השבוע הפוליטי באתר "כיכר השבת", בהגשת כתבנו רפאל כהן.