שאלה: האם מותר לברך ברכת האילנות בשבת ויו"ט?
תשובה: איתא במסכת סוכה (לז:) ואמר רבה- הדס במחובר מותר להריח בו, אתרוג במחובר אסור להריח בו, מאי טעמא- הדס שעשוי להריח אם נתיר לו להריח בו במחובר לא יבוא לתולשו, שהרי גם כשהוא מחובר מריח בו טוב, משא"כ אתרוג שעומד לאכילה, אם נתיר לו להריח בו בשבת, יש לחוש שבשעת הרחתו ישכח ששבת ויבוא לתולשו כדי לאוכלו, ואפילו אם יאכל ממנו במחובר- אין לך תולש גדול מזה, ע"כ פירש רש"י שם.
וכן הרמב"ם פסק (הלכות שבת פרק כ"א הלכה ז') וז"ל: "הדס המחובר מותר להריח בו שאין הנאתו אלא להריח בו והרי ריחו מצוי, אבל אתרוג ותפוח וכל הראוי לאכילה- אסור להריח בו במחובר, גזירה שמא יקטוף אותו לאוכלו". וכן פסק השו"ע (סי' של"ו סעיף י') וכתב המאירי (סוכה לז':) יש מפרשים שמה שהתירו להריח בהדס זה במחובר דווקא שלא בנגיעת יד שהרי אסור להשתמש במחובר, ולי נראה שאף בנגיעה מותר, א"כ כ"ש כאן לענין "ברכת האילנות" שאין צריך כלל ליגע באילנות כדי לברך, אלא די בראיה בלבד, וודאי שיש להתיר לברך ברכה זו בשבת וביו"ט ואפילו למי שאוסר להריח בהדס מחובר בשבת שמא יתלוש, דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא גזרו חכמים.
ולכן להלכה: כתב מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' ב', וחזו"ע פסח עמ' כ' עי"ש) שמותר לברך ברכת האילנות בשבת ויו"ט, אלא שלכתחילה עדיף לברך ברכה זו בימי החול ורק אם לא נזדמן לו לברך אלא בשבת הסמוכה לסוף חודש ניסן וחושש שמא ישכח ויפסיד ברכה זו לגמרי, אז יברך בשבת. והזריזים המקדימים למצוות, נוהגים לברך ברכה זו בציבור בראש חודש ניסן או למחרת וברוב עם הדרת מלך.
שאלה: הנותן "קמחא דפיסחא" עבור העניים לצורכי הוצאות חג הפסח, האם עדיף לתת לעני עצמו או שעדיף לתת מעות לארגון צדקה וחסד שעוסק בזה?
תשובה: ראשית, המקור לנתינת קמחא דפיסחא, הביא הרמ"א בסימן תכט' בדרכי משה (אות א') וז"ל : כתב באור זרוע, מנהג על הקהילות לשים מס על הקהל לצורך חיטים ליתן בפסח לעניים, כדאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא בירושלמי (הלכה ד') וכו', והביאו הרמ"א ג"כ בהגה בשו"ע (שם סעיף א') וכן כתב המשנ"ב (סקג') שהוא מנהג קדום מזמן הגמרא וכו' עי"ש. והוסיף שם (סק"ד) שיעור הנתינה הוא כפי צורכו לכל ימי הפסח. ועוד כתס (סק"ו) שאפילו תלמיד חכם שפטור ממסים צריך ליתן, ואלא המשמיטים עצמם מליתן קמח לעניים יש עוון בידם. וידוע שעיני העניים נשואות לזה וכו' עי"ש.
(ועיין שם בשער הציון (אות י') שהביא טעמים לכך מדוע דווקא בחג הפסח תיקנו זאת יותר משאר רגלים, ואחד מהטעמים מכיוון שהוא זמן חירות, ואין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים. רואים אנו את גודל החובה שיש על כל אחד ואחד לתת ולסייע ביד מי שאין לו את היכולת לקיים ולחוג את חג הפסח כהלכתו, ומאידך, את המעלה הגדולה של המשמח עניים אלה שבזה מכבד את ה' ומכיוון שלא כל אחד יודע במי לקיים מצווה יקרה וחשובה זו, ואפילו מכיר ויודע מי הוא הזקוק לזה יש חשש שאותו אדם יתביש לקבל ממנו ישירות מכיון שמכירו ומי לנו גדול ממר עוקבא שהיה נשיא (עיין מו"ק טז: רש"י ד"ה כי יתבן) וכל יום היה מניח בעצמו צדקה בפתח ביתו של שכנו העני בכדי שלא לביישו כשיראה ממי קיבל (עי' כל המעשה כתובות ס"ז:) ועל זה אמר ר' אלעזר- גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבנו מהפסוק "מתן בסתר יכפה אף" (ב"ב ט') וגדולה מזו אמרו (שם דף י') שיש דרגה גבוה מזו שמצילה את האדם ממיתה משונה, שנותן ואינו יודע למי נותן, ופירש"י שיתננה בכיס של גבאי צדקה, וכמו שהגמרא שם מסיימת יתן בארנק של צדקה.
ולכן להלכה: הראוי והנכון הוא לתת מעות של קמחא דפיסחא לגבאי צדקה שעוסקים בזה, וקונים במעות אלו כל צרכי החג לעניים ולבני ביתם, וכגון ארגון "בית מרן" התומך ומסייע לעשרות משפחות ובפרט לעמלי תורה. ובזה יוצא ידי חובת כל הדעות, וכמו שהגמרא אומרת בבא בתרא (שם דף י':) ומקיים בזה את הדרגה הגבוה ביותר בנתינת צדקה,שנותן ואינו יודע למי נותן, וכן המקבל אינו יודע ממי מקבל (וכפירש"י שם) וניצול ממיתה משונה ככתוב: "וצדקה תציל ממוות"