קריאת התורה השבת עמוסה בדברים נפלאים, ולכל לראש קריאת עשרת הדברות. השבת - פ' ואתחנן" - נקרא את עשרת הדברות כפי שנכתבו בלוחות השניות. ועוד קודם לעשרות הדברות נפגוש את המסר החשוב "אל יאוש". משה רבינו שכבר קיבל "עונש" מה' לא להיכנס לארץ לא מתייאש ומתפלל שוב ושוב ושוב. 515 תפילות (כמנין "ואתחנן"), לא פחות.
חז"ל אומרים שאילו משה התפלל עוד תפילה אחת היה נכנס לארץ, ולכן הקב"ה אמר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".
באחת משיחותיו הקדושות (פ' דברים תשנ"א) טוען הרבי מליובאוויטש שמופרך לומר שמשה רבינו הפסיק להתפלל אל הקב"ה. הרי תפלה היא הבסיס של יהודי, תפלה מלשון פיתול/פתיל והוא לשון חיבור, וכפי שנאמר בלידת נפתלי (עליו התפללה רחל כ"כ) "נפתולי אלוקים נפתלתי". וכי שייך לומר שמשה רבינו יפסיק להתפלל ולהתחבר להקב"ה???
א"כ, למה בפועל לא נכנס משה לארץ? אומר הרבי: משה רבינו לא התייאש משום יהודי. הוא ידע שאם הוא יכנס לארץ ללא בני דורו, דור המדבר, אז אמנם הוא יהנה מטוב ומעלת ארץ הקודש אך הם יישארו במדבר לנצח. ומשה רבינו לא היה מוכן לוותר על אנשי דורו, ולכן העדיף להישאר במדבר למרות שהוא מצידו היה יכול להיכנס לארץ. ובזה רואים הן (א) את אהבת ישראל הנדרשת מיהודי לוותר על מעלתו האישית בשביל כלל ישראל, והן (ב) את מעלת רועי ישראל האמיתיים והן (ג) את מעלת התפלה ואי היאוש ממנה והן (ד) את מעלת היהודי ואי היאוש ממנו.
בהמשך הפרשה (שישי) נקרא את פרשת "שמע" "ה' אחד" "ואהבת" "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" "ושננתם לבניך".
חילוק גדול יש בין פרשת "שמע" שנקרא השבת בתורה לפרשת "והיה אם שמוע" שנקרא שבוע הבא בפרשת עקב, דברים מופלאים עולים מהפרשיות הללו. בהם נתמקד ב"ה שבוע הבא.
בהמשך לקריאת התורה נקרא הפטרת "נחמו", דומני שלאחר קריאת הדברים הנפלאים על משה רבינו אנו כבר יודעים במה להתנחם. הרי "נחמו נחמו עמי" זוהי בעצם פניה של הקב"ה לנביאים שילכו לנחם אותנו על הליכתנו בגלות. והאמת צריכה להאימר: אי אפשר להתנחם על הגלות רק בדבר אחד "גאולה אמיתית ושלימה, בבנין בית המקדש, ע"י משיח צדקנו". ולאחר שראינו את מנהיגותו של אדון הנביאים, משה רבינו ע"ה, שלא מוכן לוותר ולהשאיר שום יהודי מאחור בגלות, במדבר. זה נותן תקוה לעתיד ו"מיני נחמה" לעת עתה בזמן הגלות.
**
אחד הדברים המופלאים בפרשתנו, כאמור, הוא פירוש רש"י על המילים "ושננתם לבניך". וכה דברי רש"י: "לבניך" - אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנא' בנים אתם לה' אלהיכם ואומר בני הנביאים אשר בבית אל וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנ' בני עתה אל תשלו וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם כך הרב קרוי אב שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו'.
ברש"י זה ישנה אריכות מופלאה הדורשת הסבר מדוקדק, למה רש"י נזקק לשלושה הוכחות (!) שהתלמידים קרויים בנים? ולמה רש"י מביא ממרחק לחמו מחזקיהו כאשר היה יכול להביא ממשלי שם מדריך המלך שלמה את כלל ישראל תלמידיו ושומעי ממשלותיו (משלי שלמה) בעודו משתמש בביטוי "בני"? ולמה רש"י ממשיך אחרי ביאורו ומוסיף "וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם כך הרב קרוי אב", הרי רש"י בא לבאר את הפסוק "לבניך" שהבנים קרויים תלמידים. ומה ראה להוסיף שהרב קרוי אב? בשיחת קודשו, שאל הרבי על רש"י זה לא פחות מ-15 שאלות.
מתוך כלל השאלות מסיק הרבי את המסר שהוא כ"כ אוהב לחזור ולומר שוב ושוב: "שליחות" "מקרבן לתורה".
וכך מבאר הרבי:
רש"י כתב את פירושו לילד "בן חמש למקרא", הילד נמצא בחיידר יחד עם חבריו בני גילו. כרגע הם לומדים פרשת ואתחנן ובה יש מצוה על האבא "ושננתם לבניך", והילד מיד מרים את היד ושואל: היתכן? מה אני עושה בחיידר? הרי המצוה על האבא ללמד אותי אז למה שולח אותי אבי לחיידר? וכך שואלים כל ילדי הכיתה.
לשם כך בא המלמד הדגול, הלא הוא רבינו שלמה יצחקי (רש"י) הגדול ומסביר לתלמיד היקר "מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים". בכך רש"י מדריך את התלמיד ומחדיר לתודעתו, בן ואבא זה לא משהו טכני אלא משהו עמוק יותר. לאחרי שרש"י ציין "מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים" עליו להביא הוכחה לדבריו, אבל הוכחה ממקום אחד לא מספקת, כי אז נטען שרק לפעמים התלמיד קרוי בן, לכן מביא רש"י שלושה הוכחות מדוקדקות (בשיחה הרבי מרחיב לבאר הדק היטב את פרטי ההוכחות שמביא רש"י) ומכל שלל ההוכחות עולה שתלמיד קרוי בן כדבר שבשגרה כי בן הוא תלמיד ותלמיד הוא בן.
ושמא תאמר:
גם אם נניח שהתלמיד קרוי בן, וגם אם נניח שעלי להשקיע בו משהו. אבל כמה אפשר? שמא נסתפק בהשקה מועטה? הרי סוף סוף יש לי ילדים פיזיים להם אני צריך לדאוג הרבה, והתלמידים, גם להם אדאג קצת…
לכך ממשיך רש"י המלמד הגדול, ולא עושה הנחות לעצמו: "וכשם שהתלמיד קרוי בן כך הרב (המלמד) קרוי אב", וזה אומר שעליו לדאוג לתלמיד כמו לבנו, מה שישקיע בבנו ישקיע בתלמידו הן בצד הרוחני "ושננתם" שוב ושוב ושוב, והן בצד הגשמי (כפי שעולה ממאמר אלישע "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו").
ומה המסר אלינו?
פשוט וקל:
כל יהודי שאנו נפגשים בו ויש לנו מידע תורני-יהודי שהוא לא יודע, יש לנו מצוה "ושננתם לבניך". עלינו לראות את עצמינו כ"אב" לדאוג לצרכים הגשמיים והרוחניים של כל יהודי ויהודי.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com