מייד עם הקמת ממשלת הטלאים של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד (ממשלת "רק לא ביבי"), השניים מיהרו לשדר צפירות הרגעה לציבור החרדי הגם שאלו לא ממש הוזמנו לקואליציה. "לא יהיה כל שינוי בסטאטוס קוו ביחסי דת ומדינה", הצהירו תחת כל עץ רענן, בניסיון להרגיע את כל מי שאחזה בהם בהלה נוכח בחירתן של המפלגות החרדיות להישאר נאמנים לראש האופוזיציה, בנימין נתניהו. יחד עם זאת, השרביט הכספית הושארה אצל ליברמן וזה לא הותיר ספק מה יקרה, בכל קמפיין קודם. כחודש חלף מאז השבעת הממשלה, ואט אט הולך ומתבהרת תמונה שונה בתכלית מזו שהציגו לנו קברניטי הקואליציה – ונדמה כי לנשים וגברים חרדים רבים דווקא יש סיבה מוצדקת לדאגה.
כוונתו של שר האוצר אביגדור ליברמן להפסיק את הסבסוד למעונות היום לעשרות אלפי משפחות אברכים היא חרב המרחפת מעל ראשם של מי שבחרו להקדיש את חייהם ללימוד תורה – בעידודה של המדינה ובהתאם לאותו סטטוס קוו שהפוליטיקאים שלנו כל-כך אוהבים לקדש. הגם שלאחרונה הודיע ליברמן כי הוא דוחה את יישום התוכנית בחודשיים, הוצאתה לפועל נראית כדבר עשוי וגמור.
עד לכינונה של ממשלת הטלאים, הסבסוד למעונות היום למשפחות בעלי הכנסה נמוכה ניתן בהתאם לסכום ההכנסה של ההורים. כעת, מתכוון משרד האוצר בהנהגתו של ליברמן להוסיף קריטריון נוסף תחת השם המכובס "מיצוי כושר ההשתכרות". לפי תוכנית ליברמן, קבלת סבסוד למעונות יום תתאפשר אך ורק עבור משפחות בהן בני הזוג עובדים 24 שעות שבועיות לכל הפחות. המשמעות הכספית של התוכנית יכולה להיות הרסנית: משפחה שלא תמלא אחר התנאי תאלץ לשלם בחודש סכום של 2,350 שקל בממוצע עבור כל ילד.
כלפי חוץ, מוצגת התוכנית ככזו המיועדת לעודד תעסוקה. אך האמת היא שעד מועד כתיבת שורות אלה, משרד האוצר לא הציג תחזית, ואפילו לא הערכה, מה יהיה הגידול הצפוי בשיעור התעסוקה בקרב גברים בחברה החרדית לאחר שהשינוי יצא לפועל והסבר ממשי ליישומה.
בנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח עיתוי ההצהרה על התוכנית והכוונה הראשונית להחילה כבר החל משנת הלימודים הקרובה, עולה חשד סביר שמא מאחורי כוונתו עומדת תכלית אחרת לגמרי. מי שצבר את הונו הפוליטי במערכות הבחירות האחרונות על גבם של החרדים, לא באמת מעוניין לשלבם בשוק התעסוקה, אלא רק להציג לציבור תומכיו שמרביתו סולד מחרדים כי הוא כאן כדי להילחם במי שנוח להציג כשודדי הקופה הציבורית. ללמדנו, כי כאשר חברי הכנסת החרדים זועקים על רדיפת החרדים ורדיפת הדת מבחינתם הם בסך הכול מפרשים את מה שעיניהם רואות ואוזניהם שומעות.
כיצד ניתן לפרש את תוכנית ליברמן שתאלץ את גברים חרדים לצאת לעבוד על חשבון לימודיהם המקודשים, אם לא כניסיון להלך אימים על האברכים החרדים ושינוי הלכה למעשה של הסטטוס קוו?
ואם כל זאת לא היה מספיק, הגיע השבוע גם בג"ץ, והוכיח פעם נוספת עד כמה הוא אינו מבין את העולם החרדי ואת ההשלכות ההרסניות שיכולות להיות לפסיקותיו. שופטי בג"ץ אומנם קבעו כי לשם הגברת השילוב של הציבור החרדי בהשכלה הגבוהה, המדינה רשאית לקבוע מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית; אך באותה נשימה גם קבע כי מדיניות המאפשרת הדרת מרצות ממסלולים לגברים מהווה אפליה אסורה כאשר מלכתחילה כל העשייה נעשתה כדי לכבד את רגשות הדת, ולא להפלות, שעה שיש שונות רלוונטית לצורך ההפרדה וממילא היא מתקיימת דו צדדית.
ההגיון בפסיקה הזו אולי ברור לשופטי בג"ץ, אבל במציאות הוא יפגע קשות בשילוב הציבור החרדי בהשכלה גבוהה וכתוצאה מכך גם בתעסוקה, ויוביל לכך שפחות ופחות גברים חרדים ירצו ויוכלו ללמוד באקדמיה – שכן הרבנים לא יאשרו זאת.
גם החלטתו של ליברמן מובילה במקרים מסויימים לתוצאה אבסורדית- אישה חרדית שעובדת, שבעלה לומד בכולל, תהיה חייבת לחזור הביתה ולהפסיק לעבוד, על מנת שתקבל תקציב, שעה שלפני כן יכלה לעבוד. זוהי תוצאה הפוכה לאג'נדה, המוצהרת לפחות, של הממשלה.
אז מה קיבלנו פה? מצד אחד תוכנית ליברמן להרחקת האברכים מהכוללים, ומצד שני פסיקת בג"ץ שמשמעותה דחיקת החרדים ממוסדות להשכלה גבוהה ושוק התעסוקה. האם עדיין יש מישהו שזה נשמע לו כמו שמירה על הסטטוס קוו?
הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן וחוקתי ומשמש כמרצה בין היתר בקריה האקדמית אונו