מעשה בחנוני אחד מק"ק מז'יבוז שהיה סוחר בדים, שבנו הלך לברסלוי ושהה שם הרבה זמן, ולא חזר למז'יבוז בחזרה.
לאימו היה מכך - צער גדול מכך, ולכן, אמרה לבעלה שילך לבעל שם טוב הקדוש לשאול היכן הבן נמצא.
אבל, הבעל שם טוב הקדוש לא היה חשוב בעיני בעלה, ולא רצה ללכת אליו, ואשתו, אילצה אותו ללכת, עד שלא הותירה בידו – שום ברירה... והלך.
ובא אל הבעל שם טוב הקדוש וצחק ואמר לו: אשתי אמרה שאתם יודעים איזה דברים, על כן, באתי כדי שתאמרו לי היכן בני נמצא.
ענה לו הבעל שם טוב הקדוש: על דברים כאלה אני מסתכל בבית הכנסת.
הבעל שם טוב הקדוש לקח את ה'לולקע' (מקטרת) והלך לבית הכנסת, ובא לאותו אדם ואמר לו: אני ראיתי אותו שהוא עדיין בברסלוי, והולך בכובע של דייטש (כובע של בני אשכנז).
שכן, כך היה המנהג שם, שכאשר היו גומרים הסוחרים את המשא ומתן ביניהם, היו מחליפים את הכובעים, וזה היה סימן לגמר המקח.
אותו האיש, עשה לעצמו סימן כדי לזכור באיזה יום היה המקח, כדי לבחון את אמיתות דברי הבעל שם טוב הקדוש.
כשבנו חזר מהדרך, שאל אותו אביו: באיזה יום היה גמר המשא ומתן?
אמר לו הבן את אותו היום, בדיוק כפי שאמר הבעל שם טוב הקדוש שהחליפו את הכובעים.
שאל אותו אביו: מפני מה לא שלחת לי אגרת דרך בית הדואר, כמו בכל שאר הפעמים?
אמר לו: מפני שנזדמן לי קונה טוב באמצע הדרך, ומכרתי לו את הסחורה, והייתי צריך להעביר את הסחורה לבית הסוחר, ונטיתי מן הדרך שבא נמצא בית הדואר, ושם קניתי סחורה אחרת והלכתי לברסלוי, ועל כן איחרתי לבוא בחזרה למז'יבוז.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
יצר הרע הוא 'תוצר' של הקב"ה, התורה היא - תרופה עבורו:
הקב"ה ברא את יצר הרע, ונתן את התורה – כ'תבלין' שתכבוש ותמתיק אותו.
רצה לומר הבעל שם טוב הקדוש:
מה גדולה אהבתו וחיבתו של ה' יתברך לעמו ישראל, שאמנם, נתן להם יצר הרע, איך, ביחד איתו ברא את התורה.
הקב"ה נתן את ה'פתרון' לכל פיתוי של יצר הרע, מהיכן:
יקבל האדם את הכח לכבוש את יצרו, ולהמתיקו? אלא:
ע"י התורה, שהיא – כ'תבלין' לקדרה.
ויוצא מכאן, שהקב"ה עוזר ומסייע לאדם להמתיק את יצרו הרע ע"י התורה, הכל הוא ממנו ושלו, האדם משתדך, אבל - הוא לא פועל מכוחו!
ואעפ"י כן, לקב"ה יש תענוג גדול כשבניו מתגברים על יצרם, עד כדי כך:
שהוא מתפאר בנו, כאילו אנו עשינו את הדבר - מעוצם ידינו!
מזה ניתן ללמוד, עד כמה גדולה אהבתו של לה' יתברך לילדיו, שיש לו:
חיבה יתרה אצלו יתברך - ואהבתו רבה לבניו, ולכן, קרא לנו: "בנים למקום".
"ישראל אשר בך אתפאר" – לה' יתברך יש התפארות גדולה, תענוג ושעשוע ממעשי עמו ישראל, והוא שמח בכל דבר, אף הכי קטן שדרכו הם מתקשרים אליו ועושים את רצונו יתברך.
כל 'חתיכת' תורה או תפילה מקרבת את ישראל לאביהם שבשמים, וגורמת לקב"ה נחת רוח ותענוג – גדולים מאוד! (מתוך הנהגות ישרות השלם והמבואר).
יהי רצון שנעשה השבוע נחת רוח לאבינו שבשמים, ונעלה לפניך תענוג ושעשוע – שירחמנו ויושיענו, ונזכה שיבנה את בית מקדשנו, אמן!