רעיון חינוכי עצום טמון בפרשתנו פרשת פינחס, "פינחס זה אליהו" מבשר הגאולה.
רק שאלה כללית: למה זכה פינחס/אליהו להיות מבשר הגאולה?
להבין זאת, אקדים סיפור אישי קצר:
בהיותי נער צעיר לימים חשקה נפשי לקנות ארבעה זוגות תפילין.
כידוע ישנם ארבעה שיטות בסדר הנחת הפרשיות: יש את השיטות הידועות מה שמכונה תפילין רש"י ותפילין דר"ת, ויש עוד שני שיטות פחות ידועות תפילין שמושא רבה וראב"ד. באחת. מישחותיו הקדושות (פ' תרומה תשנ"ב) דיבר הרבי מליובאוויטש שבימות המשיח יניחו ארבעה זוגות תפילין, והקב"ה נותן ליהודי עשירות כדי שיוכל לקנות אותם.
סוגי התפילין מסמלים דרגות בקדושה כאשר תפילין רש"י מסמלים את דרגת הקדושה הנמוכה-עממית השייכת לכול יהודי ויהודי, אך כדי להניח תפילין דר"ת צריך זהירות נוספת, ולכן כמה מקהילות החסידים נוהגים להניח תפילין אלו רק לאחר החתונה (כך נהגו גם חסידי חב"ד, עד שבאמצע שנות הלמדי"ם הורה הרבי מליובאוויטש להניח תפילין דר"ת החל מהבר מצוה). ובבואנו לקראת תפילין שמושא רבה וראב"ד שם צריך זהירות יתירה כפולה ומכופלת, הן בגוף נקי והן בשמירת המחשבות וכו'. ולכן במשך הדורות רק יחידי סגולה הניחו אותם, אף הרבי מליובאוויטש העיד על עצמו שהוא חשש מאוד להניחם, ורק לאחר שחמיו הרבי הריי"ץ הורה לו להניחם הוא החל להניחם.
למרות קדושתם הנשגבת של תפילין שמו"ר וראב"ד, ובעקבות שיחתו הנ"ל של הרבי אודות תפילין אלו התעוררו כמה חסידים, ובראשם הרב זימרוני ציק והחלו לקנות ארבעה זוגות תפילין. ובעקבותם התעוררתי אף אני לקנות ארבעה זוגות.
תפילין קדושות כל כך, והנה כאן צומח לו נער עול ימים שרוצה לקנות ארבעה זוגות. בסלנג העיברי נוהגים לשאול בקול רם: למה מי אתה בכלל???
הצגתי בפני הורי - אבי ז"ל ואימי תחי' - את תשוקתי לקנות ארבעה זוגות. אימי הגיבה מיד "אתה לא אדמו"ר". נקודה.
ובכן, הבנתי מיד שכסף מהורי לא אקבל ואם ארצה יהיה עלי להשיג את הכסף בעצמי (הרבי הבטיח עשירות בשיחה…) אבל כעת ניצבה בפני שאלה אחרת, הרי אימי מתנגדת שאוציא כסף על דבר שהוא לא רלוונטי עבורי. האם עלי לציית לה או שמא להמרות את פיה…
כהרגלי, כל אימת שמתעוררת אצלי שאלה חשובה, התיישבתי לכתוב לרבי מליובאוויטש ושאלתי מה עלי לעשות, והתשובה של הרבי היתה מופלאה וחינוכית מאין כמוה. תוכן התשובה: הגמרא - סוף מסכת סוטה - מציינת שבעקבתא דמשיחא "חוצפא יסגא - בת קמה באימה כלה בחמותה", ואם כבר הדור חצוף - זה נקודת המוצא - עלינו להשתמש בזה לקדושה. חוצפא למעליותא - "חוצפא קדושה". (באותו מכתב הרבי גם ציין שהוא לוקח על עצמו את הענין הכספי, ואכן, זמן קצר לאמ"כ השגתי עבודה מופלאה שנחתה עלי משמים והיה לי את מלוא הכסף לרכישת הזוגות שמו"ר וראב"ד).
ללמדך:
אל תזלזל בתשוקה קדושה ומעשה טוב של ילד גם אם זה נראה לך עשר רמות מעל מידתו ומדריגתו… ואם כבר יש חוצפה אז עלינו לנתב אותה לאפיקים הנכונים...
רעיון עצום זה טמון בפינחס הקנאי.
רש"י בתחילת פרשתנו מציין "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה… הלך והרג נשיא שבט בישראל. לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרון - פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן".
מקשה הרבי:
מה ראו השבטים לבזות את פינחס? ובפרט שהרי כולם ראו שזה עצר את המגיפה… וממשיך הרבי: מילא שבט שמעון כעסו שהרגו להם את נשיאם מובן למה הם מבזים את פינחס, אך מה ראו שאר השבטים (כלשונו של רש"י) לבזות את פינחס?
אלא מבאר הרבי:
השבטים עמדו על הגדר וצפו מן הצד, הם ראו את שבט שמעון ומנהיגם "זמרי בן סלוא"… הם ראו את המדיניות ואת כזבי… מנגד הם ראו את משה בוכה פתח אוהל מועד בחוסר אונים, לידו אלעזר הכהן ושבעים הזקנים עומדים משתוממים באין מעש. כל אלו עומדים/יושבים בחוסר אונים ובאין מעש, ודווקא אתה "פינחס" הצעיר, דווקא אתה תקום ותעשה מעשה? וכי קנאי אתה לאלוקים יותר ממשה רבינו? מי אתה בכלל? אין זאת כי אם תכונת הרציחה טבועה בנפשך אותה ירשת מהפוטי הגדול שפיטם עגלים ע"מ לרצוח אותם לעבודה זרה… (כלומר: השבטים ביזו את פינחס לכבודו של משה, כדי להראות שהריגת "זמרי" לא היתה מפני קנאות יתירה, אפילו מזו של משה, אלא מחמת אופי נלוז…)
וזאת ההוראה מפינחס: כן. הרבה פעמים הקב"ה משאיר את הדברים הגדולים דווקא לאנשים הצעירים…
ואם ישאל הצוציק הצעיר-צ'יק: מנין לי הכוחות? הרי אפילו משה רבינו לא עשה מעשה, ואיך אני? ומי אני? ומה אני? אף אחד מעם ישראל לא עושה זאת, אפילו כל הרבנים ומשה רבינו לא עושים ככה וכו' וכו' וכו' ודווקא אני אעשה זאת?
עונה הרבי:
כן. כן. כן. דווקא אתה. ולכן נאמר "פינחס זה אליהו". הנה פינחס הצעיר מקבל כוח ותעצומות נפש של "אליהו מלאך הברית".
הרבי מקשה:
לכאורה היה צריך לומר "אליהו זה פינחס" שהרי "אליהו הנביא" היה בדור מאוחר בתקופת המלכים (אחאב) הרבה אחרי שהארנו כבר את פינחס שחי בימי משה, ולפי זה היה צריך לומר ולעדכן שאליהו זה האחרון הוא הוא פינחס מהדור הראשון, ולמה מהפכים את הסדר?
אלא מבאר הרבי:
באמת "אליהו" היה לפני פינחס, שהרי "אליהו" זה מלאך (מלאך הברית) כמבואר בזוהר, והוא היה עוד לפני פינחס. וכאשר ניצב פינחס בפני הדילמה הקשה האם לקחת רומח ולעשות את זמרי חרם או שמא להתנהג כמו כלל ישראל וכמו כל גדולי ישראל שלא קמו לעשות מעשה… מה שנקרא "לזרום עם הזרם/הציבור"…
או אז נדרשו מפינחס תעצומות נפש גדולות ממידתו, ולשם כך התלבשה בתוך פינחס נשמתו של אליהו מלאך הברית. לכן אמרו חז"ל "פינחס זה אליהו" - קרי: פינחס זה האחרון הוא הוא אליהו המלאך שהיה לפניו.
ומסיים הרבי: חוצפה קדושה זו של פינחס הצעיר, היא היא זו שתבשר ותביא לנו את הגאולה השלימה.
שני הערות בשולי הדברים:
א. בדורינו "קנאות" שייכת אך ורק באופן חיובי של קירוב "בדרכי נועם", וכפי שהרבי מציין בשיחה. ובפרט לאור העובדה שרוב התועים והטועים הם "תינוקות שנשבו".
ב. לגבי ארבעה זוגות תפילין יש סברא שלא להניחן, אלא רק שצריך לקנות ארבעה זוגות אלו כדי שיהיו מוכנות לקראת הגאולה, וכמאמר: "יהא מונח עד שיבוא אליהו". ומי שמלאו ליבו לעשות מעשה אמיץ (מעשה פינחס/אליהו) כדאי שישאל בעצת רבותיו כפי שעשה פינחס שהלך לשאול את משה "ממך שמעתי הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" ורק לאחר שמשה רבינו השיב לו "קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא" אז הלך פינחס לקראת הרומח.
(מיוסד על לקוטי שיחות חלק ב פ' פינחס)
הדבר תורה נכתב בהשראת נערי החמד הלומדים בישיבת "אביתר", והוא מוקדש לזכות הישוב אביתר שיקום על תילו.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com