דף פ
*אכילה ושתיה ושיעורם.
השיעורים ביוה''כ אכילה ככותבת הגסה ושתיה מלא לוגמיו, והדינים 1. בעי האם ככותבת בלא גרעיניתה או כמה דגסה, וכן מייתי דבעי לגבי מת האם עצם כשעורה הויא בקליפתה. 2. לרב יהודה ככותבת הויא טפי מכביצה והא דר''ג החמיר להעלות לסוכה שתי כותבות זהו כיון שחסרו גרעינן או דפירות א''צ סוכה, ולרב זביד כותבת פחות מכביצה דיליף להו''א מב''ש דחמץ ככותבת דבעו שיעורא טפי מכזית ודחי דלמא הויא כביצה ולמסקנא מר''י דחיוב ברהמ''ז על כביצה מכיון שמשביעה וכ''ש דמייתבא דעתא. 3. כל השיעורין בכזית, חוץ מטומאת אוכלין ששיעורה בכביצה היות ושינה הכתוב בלשונו דכתיב מכל האוכל אשר יאכל וזהו ביצת תרנגולת שהיא אוכל הבא מחמת אוכל וא''צ שחיטה או קריעה, או שזהו אוכל שנכנס בבת אחת בבית הבליעה, וראיה לדבר יוה''כ דשונה שנאמר אשר לא תעונה ושיעורו שונה בככותבת. 4. האוכל חֵלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור שמא ישתנה להו''א שיחייבו על כזית קטן ודחי דאינו שב מידיעתו ולמסקנא שמא יגדילו את הכזית, ואמרינן ששיעורים של עונשים הלכה למשה מסיני ושכחו וב''ד של יעבץ חזרו ויסדום. 5. מלא לוגמיו לב''ה זהו כל שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו ברווח ולר''א כמלא לוגמיו דחוק, לר''י בן בתירא כדי גמיעה ולב''ש רביעית ולא הוי מקולי ב''ש דנשאל לגבי עוג מלך הבשן. 6. החיוב ביו''כ משום ישוב הדעת והכי קים להו לרבנן, ולכן שתיה כמלא לוגמיו דידיה ואכילה לכולם בככותבת אלא לעוג מייתבא דעתיה פורתא, וכן באכילת לולבי גפנים מול בשר שמן, ובכדי אכילת פרס. 7. אומצא ומילחא מצטרף לשיעור ככותבת דהכי אכלי אינשי, וכן ציר ע''ג ירק דמשום שהוא אכשורי אוכלא אין דינו כמשקה. 8. האוכל אכילה גסה ביו''כ פטור כיון דמזיק, וכן זר שאכל תרומה פטור מחומש. 9. האוכל ושותה אינם מצטרפין, ואתי להו''א רק כרבי יהושע דכל שאין שיעורו וטומאתו שוה לא מצטרף, ולמסקנא אף כרבנן משום דליכא יתובי דעתא. 10. אכל ושתה בהעלם אחד חייב אחת, אבל אכל ועשה מלאכה חייב שתיים. 11. אכל אוכלין או משקין שאינם ראויים כגון ציר ומורייס וכס פלפלי וזנגבילא יבשין ועלי גפנים פטור, אך חייב על לולבי גפנים שלבלבו מר''ה עד יוה''כ או כל שלושים יום. 12. לרבי חומץ משיב את הנפש וחייב, ורב גידל דרש אין הלכה כרבי ואח''כ כולם מזגו ושתו, והקפיד דקאמר דיעבד מועט וחי ולא לכתחילה מרובה ומזוג.
שאלות לחזרה ושינון
שיעורי האכילה והשתיה ביוה''כ והדינים (12)