פרק ג': אנו עסוקים בפולמוס החבורה השבתאית בראשות ר' יהודה חסיד וחיים מלאך, וההתאמצות של גדולי ישראל בראשות רבי דוד אופנהיים רבה של הקהילות ניקלשבורג ופראג, למיגור התופעה הכואבת.
את המקורות למלחמה של גדולי ישראל כנגד קהילתו השבתאית של ר' יהודה חסיד, ינקנו בין היתר מספרו החשוב של החוקר הג"ר בנימין המבורגר: "משיחי השקר ומתנגדיהם" שהוקדש לרשכבה"ג מרן הגראמ"מ שך זי"ע שהקדיש את כל ימיו כנגד ניצוצות וספיחי משיחי השקר לטענתו שהיו בימיו.
ראוי לציין שישנם הטוענים על ביקורת כנגד ספרו של הרב המבורגר, כפי שהובא במהדורה חדשה לספר "אשל אברהם על התורה"[1] להגאון רבי אברהם ברודא אב"ד פרנקפורט שאותו ציטט הרב המבורגר על פי כתביו של היעב"ץ שהעיד מפי תלמידו של הגר"א ברוידא ש"עמד בחזית המערכה נגד המקובל השבתאי, והדף את תעמולתו הגדולה של חיים בסיוע גדולי תלמידיו"[2].
כנגד הרב המבורגר טענו עורכי המהדורה שמחקרו על דבר שבתאותו של ר' יהודה חסיד וחיים מלאך הם תוצאה של "מאמרי מחקר הבנויים על ידיעות וסיפורים שמקורם טעון בדיקה, אם לא מקורם ממעין אכזב של מתעות שוא ומדוחים".
את הדברים הללו כפי שהובאו נגדו, מצטט הרב המבורגר (במהדורה שניה של ספרו) וטוען כנגדם: "איני זוכר מי במחנה בחרדי אי פעם העז לכתוב בלשון כה מזלזלת על ר"י עמדין, אביו ה"חכם צבי" ושאר חכמי ישראל". לטענתו של הרב המבורגר המדובר בזלזול חמור ברבינו היעב"ץ שכל ימיו נלחם כנגד שבתאים, וממנו הוא ינק את ההשראה בספרו "משיחי השקר ומתנגדיהם" ביחוד בפרק האמור על חבורת ר' יהודה חסיד.
כידוע רבינו היעב"ץ חשד לחינם ברבינו הגר"י אייבשיץ שהוא מעריצו של שבתאי צבי בעקבות קמעות שכתב לתלמידיו ופרצה מחלוקת שהרעידה את העולם התורני דאז.
מבהיל שלאחר פטירתם הודפסו ספריהם ביחד, או אז העידו גדולי אותו דור שמכאן מובן ששניהם בשמים השלימו ביניהם, ומי שישב בגיהינום, הם תלמידיהם שעוררו את המחלוקת, ולא הם עצמם.
בנוסף ישנו סיפור מבהיל שמעיד עליו הגאון רבי עקיבה יוסף שלזינגר שנשמתו הטועה של יְהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם ששימש ככהן לפסל מיכה בתקופת משכן שילה - התגלגלה אלפי שנים אח"כ בנשמתו של רבי יהונתן אייבשיץ. היעב"ץ זי"ע הבחין בניצוץ של עבודה זרה על מצחו של הרב אייבשיץ, ולכך יצא כנגדו.
כך נימק הגרע"י שלזינגר בלשונו הטהור את היעב"ץ שלא חשד לחינם, אלא שכל רצונו היה לתקן את חטאו של הרב אייבשיץ (כשהיה בגלגולו הראשון) ולכן הוא יצא נגדו בחריפות נוראה והאשים אותו בשבתאות לחינם, ורדף אותו כל ימי חייו.
ומעיד עוד הרב שלזינגר שזוהי הסיבה שגדולי הדור ידעו כל זאת, ושתקו ולא עצרו את מלחמות היעב"ץ, כדי שיתוקן חטאו של יהונתן בן גרשום שגולגל בגופו של הרב איבשיץ[3]. על כך העיד לרב שלזינגר משולח ממדינת "עשרת השבטים, המסתורית מארץ "טיבט".
[1] תש"ס, תל אביב הוצאת שם עולם עמוד קעט בהערה
[2] כך לשונו של הרב המבורגר בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם" עמוד 345 מהדורה שניה
[3] הובא "שמרו משפט תנינא" - שלזינגר, הרב עקיבא יוסף בן יחיאל, ירושלים תרל"ג עמוד 189
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com