בשיחת נפש מעמיקה עם תלמיד מצוין הוא חשף בפני את עברו, פעמים רבות אני נחשף בשיחות אלו לעולמות מפתיעים עם סיפורי חיים מצמררים, הפעם זה היה שונה, היה שם סיפור ילדות קלאסי, תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, ואז עזיבה ושינוי מסלול, לשאלתי מה גרם לו לשנות מסלול, הוא ענה לא היה לי סיכוי להצליח בישיבה.
הקשתי בפניו הרי אתה תלמיד מצוין מהשורה הראשונה מצליח בהכל עם דרך ארץ, למה לא יכולת להצליח כך בישיבה, ופה הוא ענה את התשובה הקשה שלצערי שמעתי בחיי מאות! פעמים מבוגרי עולם הישיבות: "פה משננים לי שיש לי סיכוי להצליח שם לא שמעתי את זה מעולם". הקשתי בפניו אתה הרי תלמיד חכם בר דעת, צלחת בחיים כל כך הרבה, למה היית זקוק למילים האלו? (שאלה לחידוד בלבד!) השיב התלמיד: כשאתה לא יודע מה חושבים עליך ואתה שומע כל שבוע עוד שיחת מוסר על כמה אתה גרוע אין לך כוח לדרך הזו.
בשנים האחרונות באופן גלוי יותר ויותר בני נוער מחברים לדרך החסידות, ולא רק בני נוער גם מבוגרים ומבוגרות, החסידות מעניקה חיבוק של חום ואהבה שבני דורנו ככל הנראה זקוקים לזה מאוד, גם כותב השורות זכה לכך בשנים האחרונות, המקום של לראות את האדם כבעל דרגה עם יכולות של כבישת עולמות רחוקים גם אם חטא, זוהי תפיסה ייחודית לחסידות שאומרת את זה באופן גלוי. (ואולי יעיד על זה התוועדויות הרבות בהשתתפות כל סוגי הציבורים)
בחסידות ובדגש על בעל התניא אנו מוצאים הכרה בכוחות האדם, ובעיקר הענקת תעודות רבות על כל הצלחה ברוחניות, על כל התמודדות, ובעיקר הכרה בכוחות הנפש של האדם ככזה שיכול לקדש את כל העולמות במחשבה בלבד ובכל מקום וזמן, יש בחסידות בשורה גדולה ואור גדול לדור שלנו ובעיקר לבני הנוער.
בקבוצה חינוכית שנפגשה בתקופה התפתח דיון האם צריך וניתן לדרוש מצוותי הוראה בישיבות לעמוד תחת פיקוח מקצועי ולעבור בעצמם הכשרה מקצועית טרם יגעו בנפש הילד, אין ברצוני לדון בשאלה זו, מצד אחד הכרתי גדולי וענקי הרוח שהבינו יותר מכולנו בנפש האדם ומעולם לא עברו שום הכשרה (עיין ערך הרב שלמה הופמן זצ"ל איש החינוך של הדור ועוד ועוד) מאידך אנו פוגשים בדורנו בעיקר (וגם בדורות קודמים) רמי"ם, משגיחים, וראשי ישיבות, שחוטאים פעמים רבות בנפש הנער באופן קשה (ולא נתייחס כרגע לפגיעות בנושאיי קדושה שזו פרשה בפני עצמה), השאלה היא שאלה קשה וספק אם יש מי בדורנו שיכול להכריע בה.
אך דבר אחד ברור בני ישיבות רבים לא שמעו מעולם מפה רבותיהם את המילים: "אני אוהב אותך" או ביטויי התפעלות מהשקעת התלמיד באופן קבוע, תעודות הצלחה בעל פה, מכתבי הערכה, ועוד, או כל ביטויי אחר שירגיש קשר אישי בין הרב והתלמיד, בחורי ישיבות רבים לא מודעים לזה בכלל שהם מוערכים, שיש בכוחם להגיע רחוק, אמת זה לא מקובל בהיכלי הישיבות, השאלה היא אם היכלי הישיבות ערוכים לבני הדור שלנו, אני מסתפק בזה.
הניסיונות שיש בדור שלנו אינו דומה לשום דור! החבל הצלה הקריטי להצלחה בדור שלנו זה שבני הנוער יכירו בכך שהם עוצמתיים שיש להם כוחות על מיוחדים במינם, ההכרה בעבודה זו היא תחילתו או עיקרו של ההצלחה, לדעת שבדור הזה עוברים אירועים חריגים ועצם העמידה בהם וההכרה בזה זו גדלות בפני עצמה, כי כשלא חיים בתובנה כזו הדרך לנפילה היא בטוחה.
כאשר משה רבינו מוכיח את עם ישראל בפרשת המים בארה של מרים, הוא לא מוכיח אותם שהם לא שומעים, אלא מכך שהם לא לומדים מהניסיונות הגדולים שהם עצמם עברו, זוהי הטענה העיקרית כדברי הרש"ר הירש במדבר פרק כ פסוק י
"אין הוא בא לומר שאינם מצייתים, שהרי לא נתגלה במאורע זה אי - ציות בפועל; אלא הוא מטיח בפניהם שהם קשי עורף והתנהגותם הכללית היא בניגוד לציפיות המוצדקות. בייחוד הוא בא לומר שאזנם איננה כרויה לשמוע את התורה הראויה להיות נלמדת מנסיונותיהם הגדולים"
בדור כמו שלנו עלינו להשיל לאחורינו כל אידיאולוגיות של השקפות שאולי היו קשורים לגדולי הדורות הקודמים, עלינו עכשיו לשנס מותניים למטרה אחת לחבר ולהתחבר לעוצמות שיש בנו ובנוער המקסים שלנו רק כך נצליח לחבר אותם לעבודת ה' באהבה גדולה.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין