עמירן דביר: מדוע קן ברג'ס פחד לפני מותו

וידבר ה׳ אל משה ואל אהרון לאמר, זאת חקת התורה אשר ציוה ה׳ לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול״

שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע מכנה התורה את מצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״ על שם כללות התורה כולה, לכאורה היתה התורה צריכה לכתוב: ״זאת חקה״ או ״זאת חקת הטומאה״ או ״חקת הטהרה״ שהרי הנושא פה הוא הפרה שבאה לטהר את הטמאים וכמו שמצינו בדיני קורבן פסח שם כתוב ״זאת חקת הפסח״.

מה כל כך מיוחד במצווה זאת שקושר אותה לכל התורה כולה?

כדי לתרץ קושיה זאת מלמד אותנו פה ה״אור החיים״ יסוד חשוב.

כל סיבות דיני טומאה וטהרה הן אך ורק מכח לימוד התורה וכדי להסביר זאת הוא מביא את דברי הרמב״ם בפרק ראשון מהלכות טומאת מת שם כתוב שאם נגע גוי במת או נשאו או האהיל עליו, הרי הוא כמי שלא נגע.

למה דומה הדבר? לבהמה שנגעה במת, שלא שייך בה טומאה.

ולא רק בטומאת מת אלא בכל הטומאות כולן אין העובד כוכבים או הבהמה נטמאים בהן.

לעומת זאת, יהודי נטמא בטומאת מת לא רק בנגיעה אלא אפילו אם נמצא תחת אותה קורת גג שיש בה מת ואפילו יהיו בה אין ספור חדרים שפתוחים אחד לשני בפתח שיש בו לפחות טפח על טפח, כל עוד שכולם נמצאים תחת גג אחד, כל יהודי ששהה תחת אותו גג בו נמצאת גם גופה, נטמא.

במה דברים אמורים? כשהגופה היא גופת יהודי, אך במקרה והגופה היא של גוי, לא יטמא עד שיגע בה ממש.

כמה נקודות זקוקות לביאור.

מהו ההבדל המהותי בין גוי ליהודי?

מדוע בגוי חי לא נתפסת הטומאה?

מדוע טומאת הגוי חלשה ומטמאת רק אם ממש נוגעים בגופה שלה אך לא במקרה והיו איתה באותו בית.

ומדוע משווה הרמב״ם בין גוי לבהמה בענייני טומאה.

2:

מסביר ה״אור החיים הקדוש״ שההבדל בו הורמו והושבחו בני ישראל משאר כל הגויים הוא באמצעות קבלת התורה ואילולא התורה היו נחשבים עם ישראל ככל הגויים.

מציאות זאת של קבלת התורה גורמת למצב שכל ״הרוחנים השפלים״ שהם כוחות הטומאה של הסיטרא אחרא תאבים להדבק בגופותיהם של עם ישראל גם בחייהם וגם במותם ואז הם מטמאים אותם.

כשיהודי מת ונשמתו הקדושה עולה למעלה, כמה שנשמה זו היתה מלאה יותר בתורה, כך נמשכים לגופתה יותר ויותר כוחות הטומאה כדי להדבק בשאריות הקדושה שנשארו בה.

כוחות טומאה אלו כל כך חזקים שהם משפיעים ונדבקים ביהודי החי אפילו אם נמצא אלף חדרים ממקום הגופה במקרה ויש אוויר טפח על טפח שמקשר בין כל החדרים למקום הגופה.

כוחות טומאה אלה כל כך חזקים שרק כח גדול במיוחד שאותו חקק הקב״ה במצוות פרה אדומה, יכול להסיר אותם.

לפי זה נוכל להבין מדוע כשגוי חי נוגע בגופה (אפילו של יהודי) הוא אינו נטמא, כי אין רצונם של כוחות הטומאה להדבק בו בגלל שאין בו את התורה שמושכת אותם.

לפי זה גם נבין שיהודי נטמא מגופת גוי רק אם הוא נוגע בה בגלל שכוחות הטומאה שנמצאים בה הם קטנים וחלשים מאד, הם עוברים לגופה כשנוגע בה מלאך המוות עם חרבו ומעטים הם לבוא כי אין שם משהו רוחני שימשוך אותם.
טומאה מוחלשת זו עוברת ליהודי החי רק במגע אך לא כשנמצאים הם תחת אותה קורת גג.

3:

עכשיו מובן לגמרי מדוע קוראת התורה למצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״ כי כל עניינה הוא בגלל קבלתם של עם ישראל את התורה וזה גורם לכל ענייני הטומאה.

כשיהודי חי ויש בו תורה, אין יכולים המזיקים להכנס בו, אך כשיהודי זה מת ונשמתו שהיתה מלאה בתורה עולה למעלה, מייד נמשכים כל המזיקים כמו זבובים לגופה כדי ליזון משאריות הקדושה שנשארות בה, גופה זו כשהיא מלאה כוחות טומאה, היא זאת שצריכה את אפר ״פרה אדומה״, היא והנטמאים ממנה.

מזה נבין שההבדל העיקרי בין יהודי לגוי הוא לימוד התורה והיא זאת שמבדילה אותנו מהבהמות.

מזה נוכל גם להבין למי נהיה דומים אם לא נלמד בכלל תורה.

ה״אור החיים״ הקדוש ממשיל את העניין הזה לשתי חביות שהיו אצל בעל הבית, האחת מלאה בדבש והשניה בזבל, רוקן אותן בעל הבית והוציאן מחוץ לחדר.

אותה חבית שהיתה מלאה בדבש, מגיעים אליה כל הזבובים והרמשים בגלל המתיקות שנשארה בה.

אותה אחת שהיתה מלאה בזבל, יכנסו בה רק מעטים מהם.

וכלשונו: ״כמו כן אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה המתוקה והערבה, בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ, שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה להנות מהערב ולזה יטמא באוהל. ואפילו אלף בתים מקורים ואחת פתוחה לחברתה, הטומאה תמלא כל החלל המקורה, מה שאין כן אשר לא מזרע ישראל להיותו משולל מהקדושה, אין כל כך התקבצות הטומאה אלא חלק הממית הנדבק בגוף, ואשר יסובב הכל היא התורה״. עכ״ל.

4:

השבוע החזיר את נשמתו המיוחדת ליוצרה חברי היקר והאהוב, המוזיקאי קן ברג׳ס זכרונו לברכה, בן שבעים ושש היה במותו.

קן היה גר צדק עם קשר חזק ומיוחד לקב״ה, אנסה בכמה מילים לספר את תקציר חייו.

קן נולד וגדל באנגליה שם נהיה מפיק מוסיקלי בעל שם גדול בעולם המוסיקה העולמי.

במהלך השנים בעובדתו כמפיק מוזיקלי, הכיר את העתידה להיות אשתו (ישראלית במקור) שדרשה ממנו להתגייר אם ברצונו להתחתן איתה.

הם עלו לארץ ישראל שם פתח קן בהליך גיור שערך שלוש עשרה(!) שנים וכשהגיע סופסוף היום בו צריכים היו בית הדין להחליט אם אכן זכאי הוא להתקבל לשורות העם היהודי, נסע קן לכותל המערבי, פנה לקב״ה ואמר: ״בורא עולם, אם תפתח לי את הדלת, נשבע אני שלא אעזוב את אדמתך לעולם״.

לאחר כמה שעות נפתחה לו הדלת דרכה הוא נכנס כאחד מעם ישראל.

במשך שנים הציעו לקן עבודות מעבר לים, אך הוא את שבועתו לקב״ה לעולם לא הפר ונשאר בארץ ישראל.

במשך שנים רבות הרגיש קן שמישהו בלתי נראה צמוד לכתפו הימנית, מישהו שמכוון אותו מדי פעם, סוג של צל שלא היה לקן מושג מי ומה הוא.

התעלומה נפתרה כשהגיע קן לגיל חמישים.

אמו (הלא יהודיה) קראה לו לשיחה וסיפרה לו שהיה לו תאום שמת בלידתו.

כעת הבין קן מיהו המכוון אותו.

מה שמיוחד בכל הסיפור הזה שבדיוק ביום בו קן התגייר, אותו מישהו בלתי נראה עזב ולא חזר יותר.

קן הרבה ללמוד ולהתפלל והיה קשור בכל ליבו לקב״ה.

קן היה חולה במשך שנה וחצי וסבל מייסורים קשים.

אתמול כשבאנו רעייתי ואני לנחם את משפחתו, סיפרה לנו אשתו היקרה נאוה שבשכבו של קן במיטה, דאג כל הזמן שכיפתו הגדולה תהיה על ראשו ולא משנה מה מצבו.

גם בבית חולים דאגו האחיות לשמור שכיפתו תהיה כל הזמן על ראשו.

״יום אחד שאלתי אותו״ מספרת נאוה, ״למה חשוב לך שהכיפה תהיה כל הזמן על הראש גם כשאתה ישן״?

״בשביל אחד שלא נולד יהודי, הכיפה נהפכה לאוצר בשבילי״ ענה לה.

ניגשתי לארון הספרים שלו שהיה גדוש בגמרות שוטנשטיין עם פירוש באנגלית וספרי הזוהר הקדוש.

לפני שיצאנו משם קראה לי נאוה ואמרה: ״אתה יודע, לא מזמן בעודי מחזיקה לו את ידו הוא אמר לי, ״נאוה אני מפחד״, וקן, בחיים לא אמר משפט כזה.

״ממה אתה מפחד״? שאלתי אותו

״מפחד שלא עשיתי מספיק בשביל הקב״ה״.

אתה מבין עמירן, כזה היה קן״.

זכיתי להיות בחברתו זמן רב בו למדתי ממנו המון על מוסיקה, על איך היו עושים אותה בזמנו.

מדי פעם הוא היה מפליג בזכרונות ומשתף אותי בסיפורים מדהימים מחייו האחרים.

את הכל הוא השאיר מאחור ועזב כדי להקשר לעם היהודי.

זכיתי להיות שותף בכמה משיריו היפים ולפני כמה שנים הקלטנו דואט משותף באנגלית, הוא עם הקול בס העמוק המיוחד שלו ואני מנסה לרחף באוקטבה מעליו.

שיר זה היה שירו האחרון.