לא אוהבת פוליטיקה. לא מרבה לדבר פוליטיקה. אבל הטור הפוליטי הזה הוא בעצם אנטיתזה לפוליטיקה.
בניגוד למביני העניין, אני דווקא לא חוששת מהממשלה הנוכחית, העתידה לקום, ולא מכיוון שאני בוטחת בממשלת אחדות הבנויה מכול קצוות החברה, לא מכיוון שאני מתפעלת מדבריו המתורבתים של ראש הממשלה הנכנס, גם לא מכיוון ששבעתי מנתניהו וחיפשתי לו מחליף.
אני לא חוששת, כי אפשר לראות בעליל שהממשלה הזו לא הייתה קמה בדרך הטבע. זה עוד מכשול שנכפה עלינו בדרך לאיזשהו מקום שאנחנו כנראה צריכים להגיע אליו.
בפוליטיקה אין אהבות ושנאות, אין אמת ושקר, אין 'הבטחת ולא הבטחת', אין 'קיבלת רק שישה מנדטים, באיזה צדק אתה הולך לייצג את כל העם כראש ממשלה'. אין שום דבר שבהיגיון!
אני רואה מידי סוף שבוע את הפרשנים, המספרים ומנבאים מי יוכתר בכתר המלך ומי יהיו השרים. מעיפה מבט אל הכתוב, ולא מסוגלת לקרוא דברים, הכתובים על ידי טובי הכותבים, שגם הם, עצמם, יודעים, שדבריהם תוך מספר שעות ישתנו לבלי היכר.
קשה לי לשחק בפאזל הזה, שחלקיו לא מתחברים משך ימים רבים, ופתאום, אותו חלק שקודם לא נכנס למקומו – מוצא בכל זאת דרך להיכנס, על אף שאין כל קשר בינו לבין החלק שלפתע נהיה התאום שלו.
אני לא חוששת מהממשלה הנוכחית, כפי שלא חששתי בכל הימים שבהם תפרנו ממשלות, ופרמנו, תפרנו ופרמנו. ולא מצאנו את החוט המקשר. גם עכשיו, הבגד שנתפר הוא בגד זר שלא מתאים למידתו של איש.
ובינתיים, בעוד אנחנו יושבים כבר שנתיים ימים ורוקמים רקמות לא מציאותיות - הכול מתפורר מבחוץ. כל מוסדות המדינה שרבים חשו שהם סומכים עליהם בעבר: הממשלה, המשטרה, התקשורת.
המציאות שנכפתה עלינו הוכיחה לכל מי שעוד בטח באדם, שביטחונו ביטחון שווא. המהומות בלוד ואירועי האנטישמיות בכל קצוות הארץ והעולם – הביאו אותנו להבין שביטחוננו מעורער עד היסוד.
אנחנו באים בתלונה לבנט ולשקד ואומרים להם: "הצלנו אתכם בעבר, הצילו עכשיו אותנו! התחשבנו בכם בעבר, התחשבו עכשיו בנו!" אבל בפוליטיקה אין אהבת רעים ושמירת יחסים. פוליטיקה היא פוליטיקה וזהו. ולכן אין לי כל דרישה מבנט שישיב לי כגמולי הטוב.
אנחנו מתלוננים שבנט הלך לרעות בשדות זרים. אבל בפוליטיקה כולם רועים בשדות זרים. אף אחד לא חבר אמיתי של אף אחד. ובנט לא שונה מכול אחד אחר.
אנחנו מתלהמים וקוראים לבנט: "אל תבגוד בעמך!" – אבל האם אנו לגמרי תמימים? איזה פוליטיקאי לא היה בוגד בעמו, אילו היו מציעים לו להיות ראש ממשלה?
להיות ראש ממשלה, ולו לשבוע בלבד, זוהי ציפור אחת ביד, כשכל יתר ההבטחות - תלויות על עץ כל כך גבוה, שאין כל סיכוי להגיע אליהן. אם בנט לא היה תופס עכשיו את הציפור הזו, כנראה שלנצח, לא היה רואה את כס ראש הממשלה ובקושי את המקום באופוזיציה.
אז, בינינו, למה שיוותר?
אני לא חוששת, שתחתם לה הממשלה, ממשלה שלפי ההיגיון תפעל כנגדנו, כי כמו שהממשלה הזו לא הייתה קמה בדרך הטבע, כך גם לא ניתן לדעת מה יקרה לפיה ואיך תתנהל, לאן תיקח אותנו ותוך כמה זמן יצליחו להכניע אותה ולהגיע למשהו שונה בתכלית ממה שכל פרשן יכול היה לפרשן.
יקומו הנערים וישחקו לפנינו, ואנחנו נמשיך לחזות בהצגה. כי כבר מזמן המילה "פוליטיקה" היא מילה נרדפת לחוסר רצינות ולהצגה אחת גדולה.
יקומו הנערים וישחקו, ואנחנו לא נחשוש. לנו יש ממשלה משלנו, לנו יש את המושל היחיד שיכול באמת לייצג אותנו ולהציל אותנו.
אבל מה יעשו כל היתר, שאין להם על מי להישען? – אז חלק יעזוב את הארץ, חלק יצא להפגין, חלק יבלע את הרוק וימתין עד שממשלת השינוי תוחלף בממשלת שינוי אחרת. וכולם ככולם ימשיכו לקרוא בדבקות ולהקשיב בתשומת לב מרובה לפרשנים שיספרו על נפלאותיה של הממשלה הנוכחית, על מה שעוד צפוי לה ולנו, ועל התחזיות ליום שאחריי.