האדמו"ר מסאדיגורה נשא דברי חיזוק והדרכה לבחורי החסידות, במהלכם סיפק הצצה נדירה לשיטת הלימוד, כפי ההסתכלות שלו, ועל דרכי הלימוד וההתמדה כפי שהוא מצפה מהבחורים, חברי החבורה דסאדיגורה.
בתחילת דבריו אמר הרבי כי המחשבה שתכלית הלימוד הוא עצם ריבוי הידיעות, מבלי להעמיק ולהבין את הנלמד בטעות יסודה. הרבי הוסיף ואמר כי "יש השואלים, מדוע בתקופה שלפני המלחמה היו בכלל ישראל 'ש"ס אידן' (יהודים רבים שידעו את הש"ס. ש"ש), שהש"ס כולו היה חקוק במוחם ולבם, ואילו בדורנו אין רבים שאפשר לקרוא להם בתואר מיוחד זה?".
התשובה לזה היא, אמר הרבי: "שבדורות העבר היו יהודים שהשקיעו מוחם ולבם ונפשם בתורה הקדושה, תוך שהם נהיו מקושרים לתורה בכל נימי נפשם, כאשר גם כששכבו על מיטתם, היתה כל מחשבתם נתונה ושקועה בלימוד התורה, כך בדרך זו הם צמחו והתעלו בלימודם, עד אשר זכו לבקיאות מופלגת בכל מרחבי הש"ס".
האדמו"ר המשיך בדבריו והביא דוגמא מעבודת התפילה, שבה לדבריו מהות התפילה היא הדבקות וההתקשרות להקב"ה, ולא רק ההימצאות בבית הכנסת בשעת התפילה, כך גם בלימוד התורה, מי שעוסק תמיד בלימוד התורה ושקוע בעיונה בכל כוחו, כתוצאה מכך הוא אכן יגיע גם להספק גדול בידיעת כל מסכתות הש"ס.
בשלב זה עבר הרבי לדבר על מסלולי המבחנים השונים הקיימים בעולם הישיבות ואמר כי הדרך שבו קובעים היום מסלולים שונים למבחנים על החומר הנלמד, זהו בוודאי דבר טוב שמסייע לכל אחד ואחד לקבוע לעצמו את סדר הלימוד, אך יש לדעת שהעיקר הוא שירצה האדם בכל לבו ונפשו לזכות ולהיות תלמיד חכם, משום שאם אין לאדם את הרצון להיות תלמיד חכם, גם אם יעשה מסלול מבחנים כזה או אחר, הוא לא באמת יזכה להתעלות ולהגיע למטרה.
בהמשך דבריו המשיך הרבי והסביר לבחורים את שיטת לימוד הגמרא בעיון, תוך שהוא מסביר כי לפעמים בחור יכול לחשוב בדעתו מה התכלית בכך שהוא מתייגע בלימוד דברי האחרונים וראשי הישיבות, ועוד יותר מה התכלית בכך שמתייגע בהבנת דברי המהרש"א בבירור שיטת התוס' וכו'?
אולם האמת הסביר הרבי, "היא שמחשבה שכזאת יסודה בטעות מוחלטת בהבנה הנכונה מהו הדרך בלימוד התורה. מחשבה שכזאת נובעת כתוצאה מכך שאין יודעים מהו העיקר באופן הנכון של דרך לימוד התורה".
אופן הלימוד צריך להיות בהשקעת עמל ויגיעה, וללמוד את סוגיית הגמ' במתינות עד שיבין הכל בבהירות - זהו צורת לימוד העיון, והיא הנותנת לסדר הלימוד שנקבע בישיבות הק', כשלומדים מסכת ב"מ כל אחד מרגיש את הקושי בהבנת הסוגיות, ולכן קל יותר לקבל הדרכה נכונה באמצעות מסכתא זו, יותר ממסכתות קלות יותר ללימוד כמו תענית ומגילה.
לסיום דבריו אמר האדמו"ר כי כשמעמיקים להתבונן מדוע ישנם בחורים שמוצאים את סיפוקם בלימוד מסכתות אחרות שאינן נלמדות בסדרי הישיבה, נראה שהסיבה היא, כי בכך הם רוצים לחמוק מהמאמץ הנדרש בלימוד המסכת הנלמדת בישיבה, ואפילו אם לומד מסכת קשה יותר, אך כשאינו לומד זאת במסגרת העיונית בישיבה, הוא אינו משקיע את המאמץ הנדרש בבירור פרטי הסוגיא לעומקה, ואשר על כן, על כל בחור לדעת שהחשיבות של לומד תורה השקוע בלימודו עד כדי כך שאינו רואה את אשר לפניו, גדול עשרת מונים מזה שכל לימודו הוא רק הספק של עוד ועוד דפי גמ' מבלי להשקיע מאמץ ויגיעה אמיתיים להבנת הסוגיות.