אם נדמה כי מבצע "שומר החומות" והדרמה הפוליטית המתרחשת בימים אלו, דחקו מעט הצידה את העיסוק הציבורי ב'אסון מירון', מתברר שלא כך הם פני הדברים.
בסקר שערכנו ב'כיכר השבת' מיד לאחר האסון בדקנו את התחושות הציבוריות, כפי שהביעו אותם אלפי המגיבים בסקר, בו עלו מגוון ממצאים מעניינים מאחריות ואשמה ועד אמונה יוקדת כי הכול מיד הבורא.
בעזרת חוקרים ומומחים בכירים למחקרי דעת קהל מסוג זה, ניתחנו את אופי התגובות בחלוקה למאפיינים שונים, בעזרתה ניתן למפות את התחושות של הציבור מיד לאחר האסון והאם הם השתנו, בחלוף הזמן. לצורך כך, חילקנו בין תגובות רגשיות, תגובות רוחניות ותגובות מעשיות, וכן חילקנו בין תגובות המתייחסות לעבר - לאסון, ובין תגובות המתייחסות לעתיד.
לדוגמא: חלק מהתגובות המתייחסות לעבר מביעות רגשות כגון 'אבל', 'תסכול' ו'צער', התגובות המתייחסות לעתיד מביעות רגשות כגון 'חרדה' ו'פחד'. חלק מן המשיבים התמקדו בחיפוש "סיבה רוחנית" לאסון או בדברים בהם צריך "להתחזק" בעתיד.
משיבים אחרים התמקדו בליקויים שהיו או ב'אשמים' באסון, ואילו אחרים בחרו להתמקד בניסיון להבין מה יכול למנוע את האסון הבא. (שאמנם התרחש לצערנו בחסידות קרלין, לאחר פרסום הסקר).
התגובות הרגשיות
"חוויה קשה מאוד, קושי להתאושש ולחזור לחיים עד אתמול בבוקר (יום שני), תחושה שאין אבא ואמא למגזר החרדי, שנעשה שימוש קל מידי ביד אלוקים/גזירה משמים/רבנים שמחפה על חוסר אחריות ופחדנות מפלגים קיצוניים במקום להגן ולשמור על האזרח החרדי הממוצע שרוצה לחיות בשלום שלווה ובטחון"
התגובות המתייחסות לעבר כללו תחושות של אבל וצער כגון: "תחושת אבל אובדן וקושי וחוסר יציבות לחיים", "תחושת כאב נוראה לא מפסיק לבכות" או: "שבורה ורצוצה. בוכה המון במהלך היום". כמו גם תחושות תסכול וחוסר אונים: "תחושות קשות מאד של כאב אבדן וחוזר שליטה", "תחושת לחץ מחנק כאבי בטן", "תחושה קשה של אי הבנה" ואף "זוועת עולם, מזכיר את השואה האיומה".
"הלם תדהמה כאב, הדבר הראשון שחשבתי כששמעתי על האסון, זה שאני גם רוצה למות איתם... לא רוצה לחיות את הסבל של השכול והאבל של המשפחות... צער איום ונורא"
התגובות הרגשיות המתייחסות לעתיד כללו תחושות של פחד בהלה ואף חרדה, המשקפות השפעת האירוע על העתיד וחשש מפניו. דוגמאות לתגובות כאלה: "אני מבוהלת מאוד. דרוכה כמו קפיץ. לא ישנתי כמה לילות. יש לי פחד מהרעש של המזגן", או: "אני לא מצליח להירגע ואשמח לטיפול נפשי", ואף: "אני לא ישן בלילות, אין לי תאבון, הלב שלי דופק בקצב של אנ'לא יודע מה, אין לי כח לכלום!!!".
"הכאב נשאר והטראומה חתומה בתוכי, בלילות מתעוררת מצרחות ומראות שוב ושוב..."
התגובות הרוחניות
"הילד שלי בן ה-13 רקד בפארנצ'עס עם תולדות אהרון. כמה דקות לפני הדריסה הוא החליט לצאת מהאזור. באותו רגע שוטר כיוון אותו למה שכונה מאוחר יותר "מדרגות המוות" הוא ברח מהשוטר וזה ניסה לרדוף אחריו ב"ה הוא הצליח להתחמק והסתתר בין השיחים. רק כדי לגלות שאם הוא היה הולך לאן שהמשטרה רצתה הוא כבר לא היה איתנו חס ושלום. יחד עם זאת, גם הוא ראה מראות טראומתיים כאשר ראה את הנפטרים ואנשים עם דם יוצאים מעיניהם כפי שתיאר זאת. הוא יצטרך טיפול כבד"
התגובות הרוחניות, בחלקן הגדול, עסקו בחיפוש אחר סיבות התלויות בבני האדם או בהנהגת העולם אשר הובילו לאסון זה. חלק מן התגובות מסוג זה הביעו תחושות כי האסון הוא מסר כללי משמים, כגון: "מאמין שהכל לטובה והכל משמיים והשם יודע מה הוא עושה...", "ה' רוצה ממנו משהו לא עשה זאת לחינם", או: "מרגיש שאלוקים מנסה לומר לנו משהו אבל אנחנו לא מבינים!", "הקב''ה שולח לנו מסר פעם אחרי פעם ומזכיר לנו מי ריבון העולם", ואף "הרגשה נוראה משהו מפחיד שמימי משתולל". או תגובות המעלות תהיות וחוסר הבנה: "שאלות באמונה" או "שואלת בפחד עצום למה נגזר על עם ישראל גזירה כזאת קשה?? מה חטאנו שכאלו צדיקים נהרגו?!"
"הייתי 20 דקות מתחת ערמות של אנשים עד שהוציאו אותי משם"
חלק מהתגובות מבקשות להצביע על סיבות רוחניות שהביאו את האסון, חלקן עוסקות ביחס שבין אדם לחברו כגון: "תחושות קשות מאד הקטרוג... בגלל שנאת חינם שזרעו על החרדים", "אני משוכנעת שזה בגלל המחלוקות, אני מתפללת שהמחלוקות בפוניבז' ייפסקו... גם ההפגנות בירושלים שיפסקו, אנשי הפלג יפסיקו עם המחלוקות", או "כאשר יהודים חובשי כיפה מתעמרים זה בזה. הקהילות השונות דוחפות והורגות זו את זו".
וישנה אף תגובה שהציגה את רוב הסיבות שהוצגו לעיל יחד בגורם לאסון: "...היהדות החרדית נמצאת בפשיטת רגל. משהו בחינוך כשל וכושל. הרי ואהבת לרעך כמוך זה דאורייתא זה חובה שא"א להתעלם ממנה ואנחנו מתעלמים ממנה יום יום, בירושלים ובבני ברק חרדים חוסמים צירי תנועה כבר שנים שמפריעים ליהודים אחרים בשגרת היום לא נותנים אפילו לאמבולנס לעבור, גוזלים זמן של יהודים אחרים גורמים לפקקי תנועה ענקיים לנזק ולצער, על חיילים ושוטרים זורקים אבנים וצועקים קריאות גנאי, בפוניבז' מתעללים בראשי הישיבה, בהלוויות דוחפים אחד את השני. בלוויה אחת אפילו למוות (בלוויית הרב ואזנר ז"ל) בטישים של הרב'ס דוחפים ונדחפים בכדי לראות את הרב'ה טוב יותר לא משנה מה קורה בדרך... אף אחד לא רוצה להשתדך אחד עם השני ההוא כי הוא חוזר בתשובה השני כי אין לו כסף לקנות דירה לחתן שלו והשלישי כי הוא ספרדי... אנחנו חזקים בשנאת חינם אנחנו לא אוהבים אחד את השני אנחנו לא מפרגנים אחד לשני ואנחנו אפילו לא מפסיקים להזיק אחד לשני".
"האסון גרם לי לרצות להתחזק ולדקדק יותר במצוות שאני כבר מקיימת. הרגשתי שאולי בגלל שזלזלתי או 'חיפפתי' הייתי שותפה למוות של הצדיקים האלה"
חלק מן התגובות ברובד הרוחני התייחסו לעתיד עם המבט קדימה, לתיקון רוחני ומוסרי המתבקש בעקבות האסון: "זה סימן להתעוררות וחשבון נפש", "אסון נורא שבא לטלטל אותנו ולעורר שנתחזק", חלק מן התגובות כללו הצעות מעשיות, כגון: "צריך לחזור בתשובה דחוף" או "לשמור על העיניים ולעשות מה שה' רוצה מאיתנו בכל רגע נתון", "הרגשה חזקה שהשם רוצה מאיתנו משהו... ושעל כל אחד להתחזק באמונה וביטחון ובאהבת השם והבריות", "מזעזעעע חייבים להתחזק כל אחד במה שהוא יכול והכי בשמירת עיניים, ולשון, ולימוד תורה של בחורי ישיבות", "אני מקווה להתחזק באמונה תמימה ובאחדות עם ישראל". ישנן אף הצעות כמו: "אין ללכת לקברים נקודה" או "הקב"ה קרא לנו דרך המציאות להוסיף באהבת חינם. שתתבטא הן בהתייחסות של הציבור החרדי לשוטרים, והן ביחסי הפוליטיקאים זה לזה…".
"הייתי במעלה המדרון עם בני, ראיתי שוטר שדוחף את האנשים לרדת, והאנשים מתחננים אליו שיפסיק כי אין להיכן לרדת ושסגור למטה, אנשים התחננו: יהיה כאן אסון, מפולת אנשים, אבל הם לא התייחסו, אני לא רוצה להאשים, רק מספר מה שאירע. אי אפשר להכליל את כל השוטרים, כי שוטר אחד שראיתי שמר שם על ילדים בצורה חזקה. ב"ה ניצלתי בנס כי נצמדתי לקיר והתעקשתי לא להיסחף עם זרם האנשים"
ישנן אף תגובות המציגות את הצורך בחיזוק רוחני, בלעדיו העתיד יהיה גרוע יותר, כגון: "בורא עולם נותן מסר חד. תפסיקו לחשוד בכשרים. כל החושד בכשרים לוקה בגופו. תפסיקו עם האפליה והשנאת חינם. תפסיקו להפעיל לחץ על הזולת כדי להשיג את המטרות שלכם! לדעתי מה שקרה זה רמזור אחרון לפני פורענויות נוראיות אם לא נשנה דחוף את הגישה".
סגנון אחר של תגובות רוחניות במבט כלפי העתיד מבטאות ציפייה לגאולה או למשיח כגון: "עצוב מאוד ורוצה גאולה עכשיו. די לצרותינו", או, "הקב"ה יביא את משיח כמה שיותר מהר אמן", "הקב"ה ינחם את המשפחות השכולות וישלח במהרה רפואה שלימה לכל הפצועים בביאת המשיח אמן ואמן". או, "אפשר "להבין" כלומר להרגיש שזה בכדי לקרב את הגאולה, נסתרות דרכי ה".
התגובות המעשיות
"בתחילת האסון הדבר היחיד שחשבתי עליו זה שאני הולכת למות ולא אחזור הביתה בחיים. מאז האסון יש פחד מתמשך, כאב לב עצום ומחשבות מזעזעות שאי אפשר לתאר"
בין התגובות המעשיות המתייחסות לעבר כמו: "תסכול גדול על אזלת היד", נמצאה גם האשמה של גופים או אישים מסוימים: "בזמן הקורונה המשטרה פגעו הרבה בציבור החרדי וזה המשיך גם למירון רצח ואטימות", "פשע משטרתי", "חוסר מחשבה שהפכה לאטימות ורשעות הובילה לכך שמתו אנשים, כל העניין לא היה מתחיל אם לא השוטרים הטיפשים... הבעיה שאיפה שיש עסקנים הם מפריעים לסדר", "נבחרי ציבור חרדים לא מקצועיים ולא באמת דואגים לשלום הציבור שאותם הם מייצגים כמו גם בקורונה", "...הקהל החרדי לא ממושמע, גם בתקופת הקורונה... יש בקהל החרדי תנועות אנרכיסטיות ומנוהלים על ידי באבות", "חושב שקרה בעקבות זלזול קולקטיבי של החרדים בקורונה" ואף מביא 'אסמכתא" לטענתו: "מירון פא" בגימטריה: "בחטא קורונה".
מאידך, הופיעו תגובות הפוכות השוללות האשמה כגון: "אין לחפש אשמים אבל בטח ובטח שזה צריך ללמד את התקשורת שדי להסתה כי זה גורר אחרי זה מעשים בלתי רציונליים".
התגובות המעשיות כללו גם תגובות המתייחסות לעתיד: "התחושה היא שאסור למי שתלש מצלמות אבטחה לשלוט כי ראינו איך עברו עבירה גוררת עבירה על איסור לא תרצח וצריך להפיק לקחים ולא להתעלם מהמציאות", "די עם השרלטנות הסיקריקית על ההר", "מספיק לבקר בבני ברק ולראות את הסכנה במדרכות במדרגות ובכבישים הכל רעוע טלאים על טלאים ואין פוצה פה לאף אחד לא באמת אכפת!!!!".
חלק מן התגובות כוללות הצעות כלליות לשיפורים וחלקן כללו ההתייחסויות לשיפורים מעשיים ומפורטים יותר, כמו: "דחוף הפרטה של הר מירון", "חובה להגביל כניסה באופן משמעותי, ע''מ למנוע לחץ מטורף כמו שם. ולהפיק לקח לכל מקום", "לדעתי, צריך להעביר הכול לירושלים או למקומות אחרים, במירון - צריך רק את רבי שמעון ולא עוד אדמו"ר או מנהיג - צדיק ככל שיהיה, צריך... תזמורת באיזה מקום סגור... ומשם יתחבר להגברה לכל חלקי ההר...", "צריכים למצוא פתרון של מסלול הגעה ומסלול יציאה ממקום אחר לגמרי וכן לאסור על הרווקים והרווקות להגיע, בגלל הצפיפות", "ליצור מעגלי שיח עם חרדים. יש כל כך הרבה משותף... אני לא עסוקה בשאלות אלא בחיפוש אחרי עשיה הולמת שתהיה ראויה ועוצמתית כגודל עוצמת האסון. להיפגש והרבה", וכן " להרבות באהבת חינם ולקרב את הקצוות עד כלות. בחיים ולא במוות".
אם גם אתם מרגישים כי יש לכם מה לומר בנושא, או שהתייחסותכם לאסון הנורא השתנתה במהלך השבועות האחרונים, אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות.