בהתחלה זה נחמד. לא משנה מה אתם אומרים ("השמיים נראים כל כך אפורים היום" או "לקיפוד יש הרבה קוצים על הגב"), ילדכם מגיב במילה אחת: "למה?". אבל אחרי הפעם ה-17, זה מתחיל להיות קצת יותר מדי. ("כי זה מה שאבא אמר", אתם מפטירים.) אז מהי הדרך הנכונה לענות לשאלה הזו? ולמה (היינו חייבים) הפעוט שלכם נהנה לשאול אותה שוב ושוב? שוחחנו עם אליסון צומוס, מורה במקצועה, כדי שתתן לנו את התשובה.
ראשית, מדוע "למה" היא שאלה כה נפוצה בקרב ילדים ופעוטות? צומוס מסבירה כי השאלה "למה" היא למעשה תגובה ישירה לצמיחה המהירה בהמיספרה השמאלית של המוח שלהם, המתרחשת בגיל 18 עד 30 חודשים. (זהו החלק האחראי על כישורי חשיבה לוגית, כגון מתמטיקה, קריאה וכתיבה.) זו גם שאלה המעידה על התפתחות, הקשורה לרצון שלהם להבין טוב יותר את עולמם. ("באופן מדעי, הם מפתחים קשרים סינפטיים למוח, שיגיעו ל-1,000 טריליון עד גיל שלוש", מסבירה צומוס.) במילים אחרות, כך הם מרחיבים את הידע שלהם ובונים את האינטליגנציה שלהם לפתרון בעיות.
מהי הדרך הטובה ביותר להשיב? אם ילדכם בן שלוש ומעלה, שנו את התסריט והחזירו אותו לידיו באמירת: "אני לא יודע, מה אתה חושב?". השאלה הזו מחייבת את הילד להשתמש בנתונים שנשמרו בעבר במוחו וליצור תגובה הגיונית", אומרת צומוס. "בגיל שלוש, הם בדרך כלל מאחסנים מספיק נתונים והתנסו בחוויות חוזרות ונשנות ויכולים להגיב".
אבל אם הילד לא יכול לענות על זה? לפני שתתקילו אותו בקושיה, בדקו עם עצמכם: "בהתבסס על חוויות החיים שלו עד כה, האם יש לו מספיק נתונים כדי לנחש?". אם התשובה חיובית, שאלו, "מה אתה חושב?", אבל אם לא, ספקו לו עובדות רבות ככל שתוכלו.
לדוגמה: אם אתם אומרים לילד שלכם ללבוש את המעיל שלו, סביר להניח שיש לו מספיק ניסיון כדי לדעת מדוע ("ככה יהיה לי חם"), אבל אם אתם אומרים, "נראה שאולי ירד גשם היום" והוא משיב, "למה?", יש סיכוי טוב שאין לו מספיק עובדות על מזג אוויר ולחות, כדי להבין שהמטר עומד להגיע". בתרחיש זה, עליכם לתת לו עובדות וידע שהוא יכול לאחסן לשימוש עתידי", מסבירה צומוס.