מקומות עבודה שונים ומגוונים מוצעים לקהל הרחב וכיום אף פונים לקהילה החרדית. ההכרח לא יגונה, מגיע זמן אשר המשפחה גדלה ב''ה. צורכי הבית מרובים ואין הקומץ משביע את הארי. אב המשפחה מקיים את חובתו הבסיסית ויוצא לתור אחר מקום עבודה לפרנס ולכלכל את בני ביתו.
אתגרים לא פשוטים עומדים בפני האברך התלמיד חכם אשר היה ספון בבית המדרש והסתופף באהלה של תורה, וכעת עליו לצאת לעולם המעשה.
אם בעבר היו אפשרויות רבות להתפרנס בכבוד ולהישאר בבית המדרש ע''י תפקיד ומשרה תורנית. הרי שהיום הציבור גדל לגווניו וההיצע כמעט ואינו קיים. בלית ברירה ומכורח המציאות מחפשים מקורות הכנסה אחרים ובתחומים שונים שמחוץ לבית המדרש.
מצב זה מביא איתו משבר וקושי בפן האישי ובפן החברתי / משפחתי. אברך תלמיד חכם אשר מילדותו חונך על ברכי התורה עם שאיפות טהורות לצמוח ולגדול להיות ת''ח מרביץ תורה. וכעת עליו לצאת מהקודש אל החול ומעולם הרוחני לעולם המעשה הגשמי, החלום ושיברו.
על פי עולם הערכים עליהם הוא גדל אין ערך לעבודות חולין ואם כך איזה ערך יש לחייו...
בנוסף, כעת משתנה סביבתו מאווירת בית המדרש ולומדיה לאווירה אחרת שבמקום עבודתו. ישנו חשש שלא לאבד את הערכים עליהם הוא גדל בקיום תורה ומצוות.
הגמרא במסכת שבת דף לג מביאה מעשה שהיה עם רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר. כאשר יצאו מהמערה לאחר 12 שנה, ראו אנשים חורשים וזורעים את שדותיהם. אמרו מניחים חיי עולם – לימוד תורה ועוסקים בחיי שעה – עובדים לפרנסתם. מספרת הגמרא שכל מקום שנתנו עיניהם בו נשרף, יצאה בת קול מן השמים ואמרה יצאתם להחריב את עולמי חזרו למערתכם וכו'.
חלק מעולמו של השי''ת הוא עבודת החולין, ורצונו שהאדם יצא להביא פרנסה לבני ביתו והוא מקיום העולם, ועשיית רצונו יתברך עבודת קודש היא. וכאשר ההשגחה העליונה העמידה את התלמיד חכם בעולם המעשה אין זה אלא רצונו ובשליחותו הולך הוא למקום עבודתו.
יהודי שנשלח לקדש את שמו יתברך בעולם המעשה זו היא עבודת קודש. כאשר משאו ומתנו בנחת עם הבריות, נושא ונותן באמונה, הליכותיו והנהגתו, נזהר בממון חברו ואינו משיג גבול רעהו. חי ומאמין שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימה. רודף צדקה וחסד ומקיים בזה ''עולם חסד יבנה''. שומר ומקיים דבר ה' זו הלכה, קובע עיתים לתורה.
כל יהודי יש לו שליחות בעולם מטרה ותפקיד, ולהיכן שההשגחה הובילה אותו שם תפקידו. אין אדם יודע איזו השפעה חיובית והפצת אור יכול הוא להשפיע על סביבתו במקום עבודתו. אם רק ישכיל, יראה וימצא על כל צעד ושעל. ''וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו''.
אלא שכעת נשאלת השאלה כיצד ידע האדם באיזה תחום עבודה עליו לעסוק ומה היא חובת ההשתדלות מצדו בעניין הפרנסה ?
אצטט מדברי בעל החובות הלבבות בשער הביטחון פרק ג'. וזה לשונו -
''וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסבות על בני אדם (חובת ההשתדלות בעניין הפרנסה), נבאר עתה, כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סבה מסבות הטרף, כי הסבות רבות,.........ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו (בשכלו), ראוי לו מהן מה שיש בו מן היגיעה, כפי שיכול לסבול (עבודה פיזית), ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסבות הטרף מה שמיגע גופו, אך יטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.
ולכל אדם יש חפץ (רצון) במלאכה או סחורה מבלתי זולתה, כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחבה, וכן בשאר בעלי החיים, כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, ובטבע האיל צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד. וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הטבע עליו להיות סבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויין לדבר ההוא, כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, וכשן והציפורן החזק לארי, והקרניים לשור ולאיל, ואשר תוכן מזונו מן הצמח לא נתן לו כלי הציד והטרף.
ועל הדמיון הזה תמצא מדות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה, ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה, וישים אותה סבה להבאת מזונו, ויסבול מתקה ומרירותה. ואל יקוץ כשימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלו-הים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו.'' עכ''ל.
והשי''ת ימציא לעמו ישראל פרנסתו בנחת, ברווח ובכבוד, בהיתר ולא באיסור לעבודתו יתברך. ולא יצטרכו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם.