שבת נשא היא השבת הראשונה לאחר מתן תורה, שבת חשובה היא זו אך לשם כך עלינו להקדים:
האם יש "משוא פנים" מלפני הקב"ה?
המשנה בפרקי אבות אומרת ש"אין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שוחד", אך ראה זה פלא. התורה עצמה מעידה שהקב"ה כן נושא פנים.
וכך נכתב בפרשתנו, בברכת כהנים: "ישא ה' פניו אליך ויחונך", ה' נושא לנו פנים.
היתכן?
הקב"ה נושא פנים?
למה ומדוע?
הגמ' (ברכות כ:) מביאה דו-שיח בין המלאכים להקב"ה: המלאכים שואלים את הקב"ה: למה אתה נושא פנים לישראל? והקב"ה משיב: איך לא להם אשא פנים לאחר שאני ציויתי "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", והם מברכים אותי אפילו על כזית וכביצה.
מקשה בעל התניא: וכי מה הקשר בין ברכת המזון על כזית לחם לנשיאת פנים?
מבאר בעל התניא:
ליהודי יש תפקיד להאיר את העולם באור ה', זה נעשה באמצעות עבודת "בירור הניצוצות". "בירור הניצוצות" משמעותו לקיחת כדור הארץ על שלל מרכיביו ומה שיש לו להציע ולהשתמש בזה לשם ה' תורתו ומצוותיו.
"בירור הניצוצות" מתבטא בעיקר במעשה האכילה, גם כי זה דבר יום יומי, וגם כי זה לוקח מאכל גשמי ומשמש בסיס לחיי האדם שמשתמש בכוח האכילה לעשיית דברים טובים.
כיצד ניתן לקחת מאכל גשמי ולהפוך אותו לחיים, ולהשתמש בו לעבודת ה'?
מלמדנו בעל התניא שבכל מאכל יש ניצוץ אלוקי שהוא זה הנותן כוח וחיים לאדם האוכל, ומכוח ניצוץ אלוקי זה האדם יכול לעבוד את ה' ולברכו.
ובכן, כאשר האדם אוכל עליו לברך את ה' כמו שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך".
מקשה בעל התניא:
וכי ה' זקוק לברכתנו?
הלא אנחנו זקוקים לברכתו.
הלא כן?!
אלא מבאר בעל התניא:
הקב"ה ברא את עולמו במטרה למלוך עליו.
הקב"ה מצפה מאיתנו בני האדם (אדם הראשון - יציר כפיו של ה') לראות בכל חלקיק בבריאה את יד ה', הודו זיוו והדרו.
כאשר האדם ואנשי העולם שוכחים על מציאות הבורא ועושים חטאים, אז כביכול הקב"ה מסתלק מעולמו. וכאשר בני האדם חוזרים בתשובה ועושים מצוות ומעשים טובים וזוכרים את "מי שאמר והיה העולם" בכך מחזירים את מציאות הא-ל להיות נוכחת בעולמו.
פעולה זו המחזירה את הקב"ה להיות נוכח בעולמנו מכונה בשם "ברכה".
"ברכה" בלשון הקודש משמעותה המשכה. הורדה מלמעלה למטה. לדוגמא: כורע ברך (איש המנמיך קומתו). כך גם בגמלים כאשר מורידים אותם על הברכיים מכונה פעולה זו "ויברך את הגמלים". כך גם בעצים ישנה פעולת "המבריך את הגפן" שמשמעותה הורדת ענף הגפן כלפי האדמה.
כך היהודי בעשותו מצוות הוא "מבריך (ממשיך) את הקב"ה" אל העולם. כמובן שפעולה זו יכולה להיות בריבוי או במעט כפי עבודתו של היהודי.
וכאן מגיעה הבחנה חשובה:
הסדר שקבע הקב"ה בתורתו שעל האדם לאכול מכסה מסויימת של לחם גשמי בכך הוא יאסוף מספיק "ניצוצות" שבכוחם הוא יוכל לברך ולהמשיך את הקב"ה בעולם.
אם היהודי יאכל קצת לחם, קרי: אם הוא יעשה קצת מצוות, לא יהיה לו מספיק כוח לעבוד את ה', והגילוי האלוקי לא ימלא את חלל העולם.
או אז הוא לא יוכל לברך את ה'.
הקריטריון שהתורה קבעה כדי לברך את ה' הוא:
"ואכלת ושבעת וברכת"
צריך לאכול, לשבוע ולהתלא בניצוצות ואז אפשר לברך. כמובן כמות האוכל כדי לשבוע משתנה מאדם לאדם, איש קטן ישבע מקצת אוכל ואיש גדול יצטרך לאוכל יותר.
וכך גם בענין גילוי אלוקותו וברכתו של הקב"ה בעולם על כל אחד מוטל לעשות עבודת כנדרש, מי יותר ומי פחות. העיקר הוא שהאדם יאכל כדי שביעה, קרי: שהאדם ימלא תקפידו לפי כוחו.
מי שאוכל פחות משיעור שביעה דהיינו שלא עושה מספיק לפי יכולתו, בכך הוא מפספס את ההזדמנות לברך ולהמשיך את ה' לעולם.
עד כאן זה מן התורה, אך באו חכמים והוסיפו לברך על כזית וכביצה. חכמים ראו שהדורות חלשים, וקשה לאדם הגשמי למלא ולנצל את כל כוחותיו. יש כאן בעצם שני צדדים למטבע: מצד אחד האדם חלש אופי עם יצר עצלן שמעכב אותו מלבצע את המשימה, אך מצד שני יש לו נמה אלוקית זכה וטהורה המוכה למסור נפש למען שמו יתברך.
אשר על כן, רתמו החכמים את המסירות האלוקית שיש בתוככי היהודי למעשה המצוות הדל של היהודי וקבעו שגם אם היהודי לא אכל כדי שביעה מספיק שיאכל כזית וכבר יוכל לברך את ה'.
משמעות הדבר: היהודי עושה אמנם מצוות פעוטות, אך הוא עושה אותם מתוך חיות ולהט אלוקיים, ובכך הוא מגלה את הקב"ה בעולם.
אומר הקב"ה למלאכים:
היהודים הללו אוהבים אותי כ"כ, מתלהטים עלי ומברכים אותי אפילו על כזית, ואני לא אשא להם פנים?
משל למה הדבר דומה:
אבא האומר לילדו הקט, אם תעשה כך וכך וכך תקבל מתנה.
הילד בהתחלה מתחמק מהמטלה.
מתחילה האבא מקשיח עמדתו ואומר לילד שישכח מהמתנה, אך אז הילד מתחיל באיחור לעשות את רצון אביו. האבא רואה את התאמצותו של ילדו ולא נשאר אדיש, הוא לא יכול להישאר אדיש. או אז האבא נושא פניו לילד ומפחית לו מן המטלה ונותן לו את מתנתו, ומחבקו ומנשקו.
זוהי תמצית נשיאת פניו של ה' יתברך.
אם תרצו: זוהי תמצית ענינה של פרשת "נשא", נשיאת ראש. הרמת בני גרושן "גם הם". בני קהת נשאו את ארון הברית היא התורה, הוי אומר: בני קהת הם לומדי התורה, שם מתאים שהקב"ה נושא את בני קהת. אך בני גרשון לא נושאים את ארון הברית הם עסוקים בדברים פחות חשובים, האם גם אותם ישראלים וירים. מגיע הקב"ה ואומר "נשא את ראש בני גרשון גם הם" למרות מעמדם ומצבם גם אותם אשא וארים אל על.
"ישא ה' פנינו" ויביאנו אל הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com