"נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כ"ז ו)
אתה יכול לסמוך על מה שחבר שלך אומר, גם כשזה כואב משום שחבר מתקן אותך מאהבה ודאגה, לעומת זאת נשיקותיו של אויב משרתות את האג'נדה הנסתרת שלו. חברים מתכוונים טוב, גם כשהם פוגעים בך. אבל כאשר אויב מחבק אותך היזהר ולכן כאשר מי שמברך אותך תבדוק מי הוא ומה האג'נדה שלנו
בפרשתנו, ה' אומר לבלעם לא ללכת עם שליח המלך בלק לקלל עם ישראל, תוך שימוש במילים 'לא תלך עמהם'; רש"י על פסוק זה ממלא את החסר במשפט ומסביר מה היה בשיחה המתמשכת בין ה' ובלעם:
(ה'): לא תלך עמהם
(בלעם) אמר לו: אם כן, אקללם במקומי
(ה') אמר לו: לא תאר את העם
(בלעם) אמר לו: אם כן , אברכם
(ה') אמר לו: אין צריכים לברכתך, כי ברוך הוא.
רש"י מוסיף משל, אומרים לצרעה: לא מדובשיך ולא מעוקציך. השיחה שתיאר רש"י מוזרה למדי. מדוע שיעשה בלעם סיבוב של 180 מעלות ויחליט שהוא רוצה לברך את בני ישראל מיד לאחר שהיה מוכן לקלל אותם?
בלעם ידע שיש שתי דרכים להזיק לעם ישראל . הדרך הראשונה היא הברורה , האפשרות להשמיד אותם בקללה. בלעם היה מודע גם לדרכים אפשריות נוספות בזה שהוא יטעה אותם ויגרום לכך שהם ישמידו את עצמם.
בלעם בירך את העם בברכה: "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל" הברכה שלו הייתה הטעיה של עם ישראל, כדי להשפיע עליהם ביטחון עצמי יתר על המידה במוסריות שלהם, דבר שגרם להם להרס עצמי.
המדרש בסוף הפרשה, מספר שבלעם הגיע לבלק ואמר, אם אתה רוצה לפגוע בעם ישראל, עשה על פי הוראותי. ידוע שאלוקי ישראל שונא זנות וגילוי עריות, שלח אליהם את הנשים שלך ובני ישראל יסתבכו איתן, ובשלב זה אלוהים יקלל את בני ישראל.
יש לשאול את השאלה - אם בני ישראל לא סטו עם נשים מצריות בתקופת עבודתם במצרים, מדוע עשו זאת עם נשות מדין? יתר על כן, כיצד ידע בלעם שהם יסטו?
בלעם שיבח את בני ישראל על צניעותם, בידיעה שזה ישפיע עליהם. בלעם ידע כי כתוצאה מברכתו (מה טובו אוהלך) בני ישראל יהיו פגיעים לנשים המדיניות. כששמעו בני ישראל את הברכה של בלעם, אחדים מהם קבלו הפכו לבטוחים מדי בתחושת הצניעות שלהם..
כיוון שהאמינו שמידת הצניעות שלהם הייתה כה עוצמתית, עד כי לא ניתן היה להשפיע, הם הפכו לבוטחים יותר מדי ובכך היו פגיעים לנשות מדין. למטרה ספציפית זו ביקש ה' להניא את בלעם מברכת בני ישראל, מכיוון שכאשר הברכה מגיעה מאדם מסוג זה, אינך צריך לרצות לא את הדבש ולא את העוקץ שלו.
כאשר אדם מקבל ברכה, עליו לבחון היטב את מי שנותן את הברכה, כדי להיות בטוח שהמברך מברך ברכתו בכנות. כאשר בלעם בירך את היהודים ב'מה טובו' הוא בעצם גרם להם לפגוע בעצמם.