עזה כמוות // ח' רציני

הבית הראשון פוצץ בצוק איתן, השני קרס בעופרת יצוקה, השלישי יורט בעמוד ענן. הרביעי התפוגג בחגורה שחורה, והם משוכנעים שלו היו עוד שמות למבצעים הם בוודאי היו עוברים עוד מס' פעמים דירות.

לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן

לכן הבוקר, בשיאו של מבצע "נטורי קרתא" כשעמדה המשפחה המורחבת לצד שיירי האבנים הברזל והנרגילות, הם היו קצת המומים אבל בעיקר רדומים. כי לבומים העל קוליים ולהפצצות המאסיביות של המטוסים הישראלים הם מזמן התרגלו. וקריסת המגדלים ברחוב על ידם נשמעה להם כציוץ ציפורים. ככה זה לדברים טובים מתרגלים מהר...

לפיכך כשבשתיים וחצי לפנות בוקר כשהם מצאו את עצמם גם לאחר שלב הנקישה בגג, וגם לאחר שלב שחרור הפצצה מונחת הלייזר, כשפיג'מה לעורם, בא נאמר שזה קצת מאכזב, אולי אפי' טיפ טיפה מתסכל.

כי שוב חסרים כמה בני משפחה, שמחר יראו אותם מרוחים לאורך עיתון המודיע. ושוב צריך להחליף סים ולבנות בית חדש, בעבודה ערבית.

שלא תהיה לכם אי הבנה, משפחת אבו אל-חסאן היא מן המשפחות השורשיות והמיוחסות ברצועה. ס'תומרת, הייתה. לא נשאר ממנה הרבה אחרי מניין המבצעים בשנים האחרונות.

האב מוחמד (אלא מה) היה מ"מ סגן יועץ מפקד הזרוע התכנונית של האגף הקיצוני הניצי בגי'אהד האיסלמי עד שנמוג תוך כדי נסיעה באופנוע. ולא מהרמת גלגל, ולאיש לא נודע מקום קבורתו עד היום.

גיסו של מוחמד, ד"ר איברהים איכסא. מילא בגאווה את תפקיד "חבר תומך מפקד זרוע הדיונות והדייג בדרום מזרח הרצועה, בימי שני", נודע לשם ולתהילה ושמו פקע כבוקע מנהרות, מתכנן יוזם וקודח בפועל, היה מסור בכל ליבו להפרחת בלוני הליום לתושבי הגדר הסמוכים, עד שהופרח בעצמו ע"י מזל"ט ועלה כקורבן עולה כליל.

והבנים גם הם מחוננים. ג'אמל הבכור מנפח ראשי במחלקת הבלונים, תלעת השני אחראי על הזזה יומית של הסימון למרחב הדייג.

ומוסא המג'יניקה חמוד. הוא מסריט את הקאסמים ועורך את הסרטונים עם השגיאות כתיב.

ג'אמל, מי שסומן ע"י האב כיורש העצר והשמנמוך מבין השלושה, התרגש מאוד כשקיבל הזמנה חגיגית ומסווגת להשתתף בישיבת הבכירים, ביקשו ממנו לבוא עם רעיונות מחוץ לקופסא כלשונם איך לשפר את יכולת הקאסמים ורמת הדיוק ובעיקר איך לשפר את מצב הרוח של הקודקודים האחראים על שיגור הטילים, רגע לפני שישוגרו אף הם בעזרת מכה קלה בכנף.

בעשר דקות הנסיעה למקום הפגישה, שונתה הכתובת מספר פעמים, עקב כך שהיעדים צנחו מקומה גבוהה לקומת קרקע ולאו דווקא בגלל פינוי בינוי.

קירות חדר המסתור היו מלאים בלוחות הנצחה, המוזיקה ברקע השרתה אווירה מזרחית אבילה קלאסית, הבכירים ניערו את האבק מבגדיהם ואבו בוכראן מפקד הגיזרה הארבעים ושלוש שזה עתה נאמר לו באוזניה שהוא נושא בתפקיד, החל לנאום.

הוא הציג בפני הנוכחים בצורה הפוכה מפות דהויות של אזורי תעשיה ושטחים פתוחים והרחיב על חשיבות המערכה. היעדים היו ברורים. לכבוש את ישראל בתוך יומיים. פשוט להגיח עם דייטסו ופג'ו 505 ממנהרה שיש לה גם חור יציאה. להושיב את מוחמד דף על כסאו של יו"ר הכנסת בירושלים. להשתלט על חברת החשמל ולהזרים סופסוף מים בצינורות הביוב של הרצועה. היו עוד כמה הגיגים, כיד הדמיון הפרוע של רצף עזתי בדימוס.

הנאספים הנהנו בראשם בהסכמה למרות שהיה קשה מאוד להבין את נאומו בעקבות גמגום חריף שסבל מאז שטעם מעט תבערה של בלון, וגם קשה להתרכז כשברקע הפצצות ובניינים פורחים באוויר.

את הסוף ממש הם יכלו רק לנחש, כי אבו בוכראן זכה בין רגע לתואר 'מפקד הגיזרה בעל התפקיד הקצר ביותר' כשמזל"ט צהל"י הנחית במרכז פדחתו טילון מתוצרת אלתא, ומר בוכראן הותיר אחריו שובל ד.נ. א לא ברור.

המינוי וההכתרה עברו בהודעת וואצאפ מוצפנת, וג'אמל ידע מיד שמהיום יש לעזתים על מי לסמוך. הוא יהפוך את עזה לסביון ואת ישראל כולה לדרום תל אביב. כתפיו היו רחבות מספיק בכדי לישא עליהם את משא 2 מיליון המובטלים שעמדו והשתחוו צפופים.

הדרך חזור הייתה קשה נורא. ג'אמל (הראיס הדנדש) התקשה לנהוג. ולא מהתרגשות. הכיכרות והרחובות לא היו באותן מקומות והוויז השתתק בפחד. זר שהיה נקלע לסמטאותיה המצחינות של העיר היה משתכנע שלא לאשר בשלב זה טופס 4 לרוב הבניינים, הוא בטח גם לא היה מבין מדוע למרות שהכבישים מלאים בבורות, הרחובות עמוסים בלוויות, ולכולם קוראים מוחמד, בכ"ז בשמיים פורחים כמויות של בלוני הליום. ומטוסים חגים בצורות מרשימות שמביישות את מטס יום העצמאות.

ג'אמל הגיע סופסוף הביתה והתרגש לשמוע ובעיקר לראות שהf35 חיפשו אותו אבל הוא לא היה בבית. אז הם לקחו את הבית כעירבון. הוא הספיק לראות את המפציץ מתרחק בפרסה מחרישת אוזניים ומרעידת לב.

מפקדינו צבט את עצמו שוב ושוב מוודא שהוא ישנֶנוּ. מהרהר אם יוכל להספיק להגשים את חלומו המפוא..... בווום.

בין ענני האבק מחפשים עדיין שם חדש. מרענן וחזק.

שם קליט, שיתפוס. ושיחזיק לאורך זמן.