1:
בפרשת בהר ישנן עשרים וארבע מצוות. שבע מצוות עשה ושבע עשרה לא תעשה רובן עוסקות בענייני שמיטה ויובל.
פרשתנו מתחילה במצוות אשר יחולו על עם ישראל כשיגיעו לארץ ישראל אך רק לאחר שכל שבט ושבט יקבל את נחלתו וכל משפחה ומשפחה תקבל את חלקה.
הקב״ה מלמד את עם ישראל שיעור חשוב שהוא תנאי לקבלתם את ארץ ישראל ואם ירצו לשבת שם בשלווה ללא צרות מבית ומחוץ, יהיו חייבים לקיימם.
היסוד שמאפיין את המצוות הנ״ל הוא שישראל וארצם שייכים לקב״ה בלבד ואין לאיש בעלות מוחלטת לא על הקרקע, (לזה קשורים דיני השמיטה, היובל וגאולת קרקעות) , לא על איש מישראל (דיני שחרור עבדים) ואפילו על כספם ורכושם אין להם בעלות מוחלטת כי בבוא הזמן יצטרכו לעזור בממונם איש לאחיו מבלי לנצל את המצב כדי לעשות רווח (איסורי ריבית).
2:
המצווה הראשונה היא מצוות שמיטה והיא באה כדי להסביר לעם ישראל שבעלותם על הקרקע היא גבולית ולא מוחלטת.
שש שנים מותר לעבוד את הקרקע אך בשנה השביעית כל עם ישראל מפקיר את כל שדותיו ובמעשה זה מראים אנו לקב״ה שהשדות שלנו הם בעצם שלו וקיבלנו אותם כמתנה חלקית.
בכל שנה שביעית קורה בעצם משהו סימלי וחשוב.
כל השדות מופקרים לכל עם ישראל ללא יוצא מהכלל ואפילו לבהמות ולחיה אשר בשדה, מצב זה גורם לסוג של אחדות ושוויון בעם ישראל, שש שנים כל משפחה לעצמה אך בשביעית כל עם ישראל כמשפחה אחת גדולה לפחות בעניני האוכל שבשדות.
לבעל השדה יש איסור מוחלט לעבוד בשדהו אך מותר לו לקחת משם אוכל למשפחתו בכמות שתהיה כדי צרכם ולא יותר.
במקרה ויש לו בבית כמות שהיא יותר ממה שהוא צריך כרגע לאכול, מותר לו לשמור על האוכל בתנאי שיש עדיין מאותו מאכל בשדות, וכשנגמר אותו אוכל בשדות, חייב בעל הבית להוציא את שלו החוצה ולהפקירו לכל מי שרוצה לקחת, מצווה זאת נקראת מצוות ״ביעור״.
3:
פרשת בהר מסתיימת בפסוק ״את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו אני ה׳״.
לכאורה תמוה מהו הקשר בין שמירת השבת לבית המקדש?
עוד תמוה מדוע מביאה התורה בפרשתנו את עניין השבת, הרי בפרשה הקודמת ״אמור״ כבר נאמר: ״ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה׳ בכל מושבותיכם״.
ועוד, גם בפרשת ״קדושים״ נאמר כבר אותו הפסוק: ״את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה׳״.
מדוע התורה מזכירה את עניין השבת שלוש פעמים ברציפות פעם אחר פעם?
על השאלה הראשונה מתרץ רש״י הקדוש בפרשת ״קדושים״ ומביא את דברי הגמרא במסכת יבמות שמסבירה מדוע נאמר באותו פסוק גם שבת וגם מקדש.
כך אומר הקב״ה לישראל, כמו שציוויתי אתכם על בניית המקדש, כך ציוויתי אתכם על עניין שמירת השבת.
שמא יאמרו ישראל שבניין המשכן ובית המקדש דוחה שבת וצריך לבנותם גם בשבת קודש, לכן כתוב ״את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו״ כדי לצוות לעם ישראל לבנות אותם רק בימות החול.
ממשיכה שם הגמרא ואומרת, נאמרה ״שמירה״ בשבת ונאמר ״מורא״ במקדש כדי להגיד לנו, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמור במקדש לא מהמקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש.
ומהו אותו מורא, שלא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו (ארנק) ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא (דרך מעבר).
שואלת הגמרא, אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, אך כשאין בית המקדש קיים מאיפה נלמד שיש עניין מורא?
עונה הגמרא שמזה שכתוב ״את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו״ למדים אנו, מה השמירה האמורה בשבת היא לעולם אף המורא שנאמר במקדש הוא לעולם וכך פסק גם ברמב״ם שיש את מצוות ״מורא״ גם כשאין בית מקדש קיים.
ה״חזקוני״ מביא את דברי תרגום ירושלמי שאומר ״את שבתותי תשמורו״ - זו היא השמיטה שנקראת ״שבת״ ככתוב ״והיתה שבת לה׳״.
״ומקדשי תיראו״ זהו היובל שכתוב עליו ״קודש תהיה לכם״.
במדרש ״תנחומא״ מביא את הפסוק ״וכי תשיג יד גר ותושב״, יד גר - זהו נבוכדנאצר, ותושב - זה מלכות מדיי.
שאל משה רבנו את הקב״ה מפני מה נמכרו ישראל למלכויות הללו?
ענה לו הקב״ה, מפני שהם מחללים את השביעית, אינם שומרים את השמיטה.
אם רוצה אתה שינצלו ממלכויות אלו, אמור להם להקפיד על השמיטה והיובל.
ולכן כתוב ״את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה׳״, אני ה׳ לתת להם שכר אם ישמרו, ואני ה׳ להגלות אותם אם לא ישמרו.
ה״אור החיים״ הקדוש מחבר בין ״שבתותי תשמורו״ שזהו השמיטה ו״מקדשי תיראו״ זהו בית המקדש.
אומר הקב״ה לעם ישראל שאם הם לא יקפידו על השמיטה, בית המקדש יחרב והם יגלו.
אם כן לפי כל דברים אלו, ה״שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו״ של פרשתנו בא ללמד אותנו דברים אחרים מהפרשות הקודמות, אותו פסוק, עניינים אחרים.
4:
ה״ספורנו״ מסביר שהפסוק הראשון בפרשת ״קדושים״ בא ללמד על שבת ובית המקדש, והפסוק בפרשתנו מדבר על התקופה שאין בית מקדש ואז יחול עניין ה״מורא״ בבתי הכנסת ובתי המדרש.
אותם איסורי המורא שיש בבית המקדש, חלים היום בכל מה שנקרא ״בית מקדש מעט״ והם בתי הכנסיות והמדרשות שהם התחליף בזמן הזה לבית המקדש.
וכך מובא בעוד מקומות בחז״ל, שיש לנהוג בבתי כנסיות כבוד כמו בבית המקדש, שלא לדבר בתפילה ובטח שלא צחוק וליצנות, לא להתעסק בדברים אחרים ולחשוב כאילו אנחנו בבית מקדש כיוון שהשכינה נמצאת בבית הכנסת.
בספר ״דרך חכמה״ אף מביא את ספר ״יראים״ במצווה י״ט שמצוות היראה מבית הכנסת ובית המדרש הן מדאורייתא.
בזוהר הקדוש כתוב שיש חיוב לבנות בית כנסיות וזה כלול בפסוק ״עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, שעיקר השראת השכינה נמצאת היום בבתי כנסיות.
דברים נפלאים אלו שמעתי באחד משיעוריו של הדרשן הרב ברוך רוזנבלום ושם הוא מאריך בחשיבות קדושת בתי הכנסיות.
5:
לפני כעשרים ושבע שנים כשהתחלתי להקים את הלהקה שמלווה אותי עד היום, היכרתי נגן חצוצרה עילוי, שהפליא בנגינה תוך כדי שהוא קורע אותי מצחוק על הבמה.
אני יכול לכתוב ספר על הסיטואציות המצחיקות שעברנו ביחד.
אמא שלי עליה השלום היתה אורחת בארועים רבים בהם ניגנו ביחד ובמקום לרקוד היתה עומדת במחיצה לידנו ולא מפסיקה לצחוק בזכותו.
לנגן המיוחד קוראים שמוליק קזס ואתמול הוא החזיר נשמתו ליוצרה לאחר מאבק של שנה במחלה הנוראה.
שמוליק עזר לי לשמח זוגות רבים בחתונתם ובטוחני שרבים מאלו שהיו בחורי ישיבה בתקופה שלפני עשרים ושבע שנים יזכרו אותו לטובה.
קוראים יקרים ואהובים רציתי לבקש מכם טובה קטנה שהיא בעצם עולם ומלואו.
שמוליק לא היה שומר מצוות וחוששני שיהיה חסר לו בשמים קצת חיזוק של לימוד משניות.
עשו עמי חסד ועם שמוליק חסד של אמת ותלמדו לפחות משנה אחת לעילוי נשמתו, האמינו לי שזה מגיע לו.
שמו המלא - שמואל בן אסתר
שמוליק יקר ואהוב, תודה על תקופה מצחיקה במיוחד, אני מבטיח שנתגעגע, נוח בשלום על משכבך.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר