ברחוב הרב גניחובסקי בבני ברק יושבות שלוש משפחות האבלות על בניהן שנהרגו באסון מירון: משפחת לוי, האבלה על בנה משה ז״ל; משפחת זקבך, האבלה על בנה מנחם אשר ז״ל; משפחת חיות, האבלה על בנה ידידיה משה ז״ל, בפינת הרחוב בסופו.
הרב דוד לוי שליט"א, מורה ומחנך, קיבל את הבשורה על אובדן בנו באסון מירון רק בשעות הבוקר. בזמן התרחשות האסון הרב לוי כבר ישן במיטתו, למחרת קם והלך לתפילת שחרית כימי שגרה, ורק לאחר שהחל לאכול ארוחת בוקר, הודיעו לו גיסיו על כך שהפך לאב שכול.
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן
מאז פורסמה תמונתו של משה לוי, בן ה-14 שנסע למירון כפרס על היותו "מצטיין הכיתה", ארשת פניו הטהורה צמררה אותי. היום, כשהגעתי לביתו, הבנתי מי אחראי לילד המחונך הזה, העדין: אביו, הרב דוד לוי.
בדברי חיזוק ואמונה שנשא ל'כיכר', כשלצידו תלמידי הכיתה של בנו שאיבדו שניים מחבריהם לספסל הלימודים, סיפר הרב לוי על בנו: "משה היה תמיד עם יראת שמיים, עם מידות טובות. כל הזמן שיכול היה לעשות את רצון השם, הוא עשה אותו. הוא היה בעל מידת הודיה, הוא היה יודע להודות להקב"ה, לכל אחד שעשה לו טוב".
הרב לוי מספר על בקשתו האחרונה של בנו, אותה לא הספיק להגשים: "לפני שבוע הוא בא ואמר לי 'אבא אני רוצה ציצית', כי הייתה לו כבר ציצית בלויה, אבל לא הספקתי לקנות לו. הוא כבר לא יכול לקיים את מצוות ציצית". כאן, בגרון חנוק, פונה האב השכול לציבור: "אנחנו פה יכולים לעשות לעילוי נשמתנו ולעילוי נשמתו מעשים. כל הרבנים אמרו 'זה לא אבל שלכם, זה אבל של כל עם ישראל'. זה מצד אחד מנחם, אבל זה חובה עלינו. לב יודע מרת נפשו".
הרב לוי מתמלא גאווה על בנו, שעל אף גילו הצעיר, לא התפתה ונמשך לתאוות העולם הזה: "הרב אביגדור חיות היה שליח נאמן למלא את משאלת ליבו להגיע למירון. הוא יצא לשם עם תיק וחפצים. אחד הדברים שהיה שם הוא היה נגן, שקנה לעצמו. כשהוא קנה את זה, הוא פתח את הקופסה וראה שאין על הנגן חותמת של מהדרין, אז הוא לא ויתר למוכר עד שהוא החליף לו".
אחד מהחפצים שהיו בתיק בנו, מספר האב, היה ספר תהילים, אותו לקח כדי להתפלל על משפחתו ועל שכניו במשפחה ש"התקלקלו", כהגדרתו. "כשהרב אביגדור הגיע אלינו הוא הגיע עם התיק, ואח"כ כשפתחנו, הכל היה שם - אבל לא היה ספר תהילים", בוכה הרב לוי. "התהילים היו חשובים לו יותר מדברים אחרים, מכל הצעצועים שחשובים לבני גילו. הוא השתוקק להגיע לרשב"י, הנה הוא הגיע - ועלה בסערה השמימה מתוך שמחה והיטהרות. בטוחים שטוב לו שם, אותנו הוא השאיר עם הצער".
האב, שעשה את אחד הדברים הקשים ביותר לאדם, סיים במשפט שכולו אמונה בבורא: "אנחנו בעולם עראי, בפרוזדור. מי שזוכה לצאת מפה מוקדם, כנראה שהוא הספיק יותר ממי שלא. מוישי היה עולה תמימה".
כפי שנכתב למעלה, אל אוהל האבלים הגיעו 22 תלמידי כיתה ח' בת"ת "אוהל דוד", שאיבדו שניים משותפיהם ללמידה, רגע לפני המעבר לישיבות הקטנות השונות, כשהם ללא מפסיקים לשבח את שני חבריהם, שאיבדו באסון.