ילדים צפויים להגיב בצורות שונות לאירוע אסון, בהתאם למידת החשיפה שלהם לאסון ולסגנון הנפשי של הילד. ישנה חשיבות רבה לאווירה בבית ולתחושות שהילדים קולטים מההורים. המטרה העליונה שלנו להגביר את החוסן הנפשי של הילדים וסייע להם להכיל את האירוע כדי למנוע נזקים נפשיים לטווח ארוך. הנה כמה נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. חשוב להדגיש כי הדברים מכוונים עבור ילדים שנחשפו לאירוע מרחוק. במקרה שהילד נחשף ישירות לסביבת הנפגעים או שהוא מגיב בצורה חריפה, יש לפנות לייעוץ מקצועי. בכל מקרה היו עירניים לאפשרות שהילד יגלה מצוקה רגשית.
ההתמודדות היא בעזרת שלוש רמות, שכל, רגש והתנהגות.
ברמה השכלית:
רצף ופרופורציות – חלק מההתמודדות עם טראומה קשורה ליכולת לשמור על תחושת רצף, ולהכניס את האירוע לפרופורציות נכונות. נסו להבין מה הילד יודע בבהירות ומה לא ונסו לעשות לו סדר במחשבות, בהתאם לגילו, מצבו הרגשי ויכולת ההבנה שלו. קחו בחשבון שהילדים עשויים להיחשף למידע רחב יותר בהמשך וחשוב שיקבלו אותו לראשונה מכם בצורה מבוקרת.
סיום והמשכיות – רכיב נוסף בהתמודדות קשור להבנה שכלית ורגשית שהאירוע הסתיים, הסכנה פחתה והחיים חוזרים למסלולם. באופן כללי כדאי לנסות למסגר את האירוע בקווים כלליים ולסייע לילד להימנע מכניסה לפרטי פרטים.
אמונה ובטחון – חלק מתפיסת הרצף ההגיוני שצריכה להישמר קשורה לחיזוק באמונה וביטחון. אם אתם מרגישים שנושא זה עלול להטריד את הילד, קחו בחשבון שיש לכך חששיבות גם לשלומו הרגשי של הילד וכדאי שתדברו איתו בעניין לאחר שגיבשתם עמדה.
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן
דוגמה: "אתמול הייתה הילולה גדולה במירון, באחד המקומות היה עומס וארבעים אנשים נהרגו. האירוע הסתיים ורוב האנשים חזרו בשלום לבתים שלהם. זהו אסון כבד, כעת מגישים עזרה לנפגעים ובודקים מה לעשות כדי שאירוע כזה לא יחזור על עצמו". חשוב לשים לב לאפשרות שהאסון פוגע בתחושת הרצף של האמונה והביטחון של הילד.
ברמה הרגשית:
שיח רגשי – דאגה או סערה בלב איש, לפעמים הפתרון להסיח אותה מהדעת ולפעמים הפתרון לשוחח עליה. ככל שהילד לא מצוי בסערת רגשות חזקה, יש להזמין שיח רגשי עמו. חשוב לשים לב שדברי הנחמה והעידוד אינם "סותרים" אם הרגש של הילד אלא עומדים לצידו. יש מקום לשתף את הילד בצורה מבוקרת ברגשות של ההורה ולהזמין אותו לשתף את ההורים בשאלות, מחשבות ורגשות. הפעילו שיקול דעת ושימו לב שאתם לא "מגדילים" את הארוע בעיני הילד יותר ממה שהוא בעיניו כעת. כאשר הילד מצוי בסערה רגשית חזקה ייתכן שהוא זקוק דווקא למיקוד ברובד בשכלי והמעשי ופחות עיסוק רגשי. במקרה כזה יש להתייעץ עם איש מקצוע.
תיקוף ואמפתיה - חשוב לתת מקום לזמן שלוקח לעכל את האירוע וייתכן שהילד מבולבול. יש לתת לגיטימציה לרגשות של הילד גם אם הם לא נראים הגיוניים. הרגש נורמלי, האירוע לא. רבים חשים כמוך. לכל אדם יש סגנון משלו לבטא את רגשותיו.
עידוד ותקווה - לצד קבלת הרגש יש מקום להבעת עידוד, תקווה ותמיכה מילולית ולא מילולית. חיבוק, מחווה של קרבה. להדגיש לילד את העובדה שהוא לא לבד ברגשות שלו ויש לו מקורות עזרה ותמיכה משפחתיים וחברתיים.
פוקוס גם על צדדים חיוביים – רצוי לחבר את הילד לצדדים חיוביים שהתגלו באסון הנורא, למשל הסולידריות הרבה והגשת הסיוע מצד אנשים רבים כל כך, סייעתא דשמייא שהאסון לא היה כבד יותר, סיפורים על אנשים שניצלו מהאסון וכדומה.
חיבור לחוזקות – ניתן לחבר את הילד למקורות החוסן האישיים שלו בהתמודדות עם מצוקות בעבר. למשל, מה עזר לך בעבר כשהיית עצוב? האם אתה זוכר שכשמשהו כאב לך הכאב חלף כשעבר זמן?
דוגמה: "אני רואה שזה מאוד כואב לך, כולנו מזועזעים מהאסון. זה באמת כואב ומזעזע וכל אחד מבטא את רגשותיו בדרך משלו. התגובה שלך נורמלית, המצב הוא לא נורמלי. זהו אירוע חריג, רוב הזמן החיים מתנהלים כסדרם. לפעמים יש אסונות, אבל בני אדם מתאוששים וממשיכים הלאה. אנחנו איתך תמיד, נשמור עליך ונעזור לך".
ברמה ההתנהגותית:
שמירת שגרה - חשוב לשמור על שגרה ככל שניתן, היא מסייעת לילד לשמור על תחושת רצף שיכולה להיפגע מאירוע אסון חריג. למרות הקושי, נשתדל ככל שניתן להמשיך את החיים כסדרם הקבוע.
פעילות גופנית - פעילות גופנית עשויה לסייע לאדם לאסוף כוחות להתאוששות והתמודדות, עזרה בבית, משחק עם חברים, יציאה להליכה משותפת עם אחד ההורים וכדומה.
עשייה אקטיבית - רצוי לכוון את הילד לדברים שהוא יכול לעשות כדי לעזור, אם בעזרת עזרה בבית, שיחה עם חבר או תפילה. הכוונה לעזרה יכולה להפחית תחושת חוסר אונים ולחבר אדם למוקדי החוסן שבקרבו.