לקראת ראש השנה תשס"ה (ספטמבר 2004) הצביע רוב מוחץ במרכז המפד"ל ז"ל נגד פרישה מהממשלה, כהצעתו של השר דאז זבולון אורלב, ובכך למעשה ניצלה ממשלת שרון ויחד עימה תכנית ההתנתקות שהוא קידם בריש גלי. אחד הנימוקים שהביאו אורלב נגד פרישה מהממשלה היה, שבעקבות פרישתו המוקדמת של השר אפי איתם "הפסדנו את משרד השיכון, הפסד שגרם להפסקת המשכנתאות והשכרת דירות של עמידר בגוש קטיף"..
ובכן, ההמשך העגום ידוע ומפורסם. נציגי הציונות הדתית נותרו בממשלה עוד חודשים ספורים, שהיו חיוניים לשרון כמו אוויר לנשימה כדי לקדם את תכנית ההתנתקות, שבאופן מפתיע לא תרמה להשכרת דירות של עמידר בגוש קטיף.. היו עוד מספר צמתים גורליים בהם נציגי הציונות הדתית הצילו בהתנהלותם את המהלך להחרבת יישובי גוף קטיף וצפון השומרון, כמו בליל הפוטש הכושל שנתניהו ניסה להוביל בעת ההצבעה בכנסת על התוכנית ועוד.
העובדות ההיסטוריות הללו מעולם לא הפריעו לנציגי הציונות הדתית להאשים דווקא את החרדים בתוכנית ההתנתקות, כי היהודים הרי תמיד אשמים בכל מה שקורה. אולם נדמה כי כעת ההיסטוריה חוזרת על עצמה במתכונת משודרגת. מפלגת המפד"ל אמנם שילמה בחייה על תוכנית ההתנתקות, אולם יורשיה הסרוגים נחושים לחזור על כל הטעויות מבלי לדלג על אף אחת מהן.
בגידת בנט וסער במצביעי הימין מחד, והתעקשות סמוטריץ' להתנגד לממשלת ימין בהימנעות רע"מ מאידך, מקרבים אותנו לממשלת שמאל קיצונית והזויה במיוחד, בהשתתפות איווט ליברמן, האיש והמריצה הידועה לשמצה. בשלב זה ייתכן שרבים בציונות הדתית תומכים במהלכים של בנט, אולם ברור כי אם וכאשר יפונו יישובים וייעקרו יהודים מבתיהם במסגרת "תוכנית" כל שהיא בהובלת ממשל ביידן, הם שוב יחזרו להאשים, איך לא, את החרדים. עניין של הרגל.
בינתיים פרשנים רבים מבקרים את הנאמנות המוחלטת של הנציגות החרדית כלפי נתניהו, גם בתקופה בה נראה שהגיע למבוי סתום, והוא ניגף בקרב שמנהלים נגדו כוחות אדירים בשנים האחרונות, בגלל היותו סמל 'ישראל השנייה', זו שגנבה באישון ליל את המדינה מידיהם של אנשי ישראל הראשונה. "החרדים איבדו את מעמדם כלשון מאזניים" הם טוענים, ומציעים לחברי הכנסת של יהדות התורה וש"ס: "תברחו מהספינה הטובעת" של נתניהו.
נאמנות - נכס פוליטי
דווקא לנוכח הבוגדנות המדהימה שמפגינים נציגי הציונות הדתית, זוהרת בבדידותה הנאמנות החרדית לנתניהו, ודווקא היא עשויה לחזק את כוחם הפוליטי מעבר למשקלם האלקטוראלי. כל ראש ממשלה בעתיד, בכל קואליציה שתתגבש בעשור הקרוב, כולם ידעו ויזכרו שהחרדים נאמנים למי שהולך איתם, למי שמכיר בצרכיהם, למי שרואה בבוחריהם אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל.
סביר להניח כי המפה הפוליטית תתרסק לרסיסי רסיסים ביום שאחרי נתניהו. יד איש באחיו וכל דאלים גבר יהיו סימני ההיכר של מליאת הכנסת בשנים הקרובות. ודווקא אז כולם יבקשו את תמיכתם וקרבתם של אחרוני הנאמנים במערכת הפוליטית, הנציגים החרדים, אלו שעמדו במילתם, לא בגדו, לא תקעו סכין בגב, לא זממו מזימות ולא הריחו דם ומיד הסתערו על הפגר. גם המצביעים החרדים יכולים להיות רגועים יותר, בידיעה שכאשר מבטיחים להם משהו לפני הבחירות, זה מחייב את נציגיהם גם ביום שלמחרת, בניגוד למה שרואים היום במפלגות אחרות, ונראה ביתר שאת בעתיד הנראה לעין.
נתניהו איננו חף משגיאות כלפי המגזר החרדי, בעיקר בתקופת הקורונה אבל לא רק. ועדיין חשוב לזכור ש-99% מרודפיו וציידיו מתעבים את החרדים ואת היהדות, וחלק גדול משנאתם כלפיו נובעת מהזיהוי שלו איתנו, עם ישראל השנייה, ישראל היהודית. נתניהו שילם מחיר אלקטוראלי כבד בגין ההסתה נגד החרדים לפני הבחירות (זאת הייתה מטרת המסיתים) ועדיין השותפות הזאת טובה למגזר וטובה למדינה.
בנוסף, אסור לשכוח ולו לרגע, מהי האלטרנטיבה הנוכחית ל"ספינה הטובעת". מדובר באנשים כמו איווט ליברמן, שהוביל קמפיין אנטישמי מחליא נגד החרדים במהלך הבחירות. אם נציגי השמאל יוצאים ממליאת הכנסת בכל פעם שאיתמר בן גביר נושא דברים, הרי שהנציגים החרדים אמורים להימלט מירושלים כאשר איווט עולה לדבר. כל שיג ושיח עימו תהווה יריקה בפרצופם של חצי מיליון מצביעי המפלגות החרדיות, שלא לדבר על מאות חרדים שספגו אלימות מילולית ופיזית כתוצאה ישירה ממסע ההסתה שהוביל ליברמן.
גם יאיר לפיד ושאר חברי "ממשלת השנאה" לא טמנו את ידם בצלחת ההסתה. אפילו בתפקידו כ"שוטר הטוב" לא שכח לפיד לדבר שוב ושוב על הסחטנים החיים על חשבון החילונים, משלמי המיסים. אמנם את עיקר הבמה פינה לחברו הטוב ליברמן, אבל זה נבע רק משיקולים טכניים של "איפה כל אחד יכול למקסם את כוחו האלקטוראלי". כל תמיכה בממשלה המבוססת על שונאי חרדים להכעיס ולתיאבון תכשיר את קמפיין ההסתה הבא נגד החרדים, בידיעה שאין לזה כל מחיר פוליטי ביום שאחרי הבחירות.
הנציגות החרדית בכנסת נשלחה על ידי גדולי ישראל להגן על זכויות הציבור החרדי בארץ ישראל. נתניהו היה, בדרך כלל, שותף נוח והוגן כלפי החרדים, וזהו המבחן גם לשותפים עתידיים ביום שאחרי. יחד עם זאת, הנאמנות הפוליטית של החרדים מהווה נכס פוליטי יקר ערך, כזה שכל שותף עתידי ייקח בחשבון בבואו לעשות איתנו עסקים. במקביל, חייב להיות תג מחיר פוליטי ברור להסתה והכפשה כלפי המגזר החרדי, בטח לא להגיש את הלחי השנייה.
- הכותב הינו יועץ אסטרטגי