באחת מפגישותי ניגש אלי יהודי מדוכא, שבור ומדוכדך, חסר תקווה ומוטיבציה. עובר עליו תקופה לא פשוטה והוא אינו רואה את האור בקצה המנהרה. לאחר שהאזנתי לסיפורו נזכרתי במעשה של רבי עקיבא ותלמידיו.
הגמרא מספרת (במסכת יבמות דף סב עמוד ב') שהיו לרבי עקיבא 12 אלף זוגות תלמידים וכולם מתו בתוך זמן קצר בימי ספירת העומר. את המצב שהיה בעולם לאחר מכן, מתארת הגמרא ש''היה העולם שמם'' - חורבן של ממש. כל האימפריה שהקים רבי עקיבא במשך 24 שנים, בפרק זמן קצר הכל נחרב. זהו שבר איום ונורא, ואעפ''כ רבי עקיבא לא נופל לייאוש וממשיך הלאה בעשייה המבורכת שלו. כפי שמספרת הגמרא ''עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם'' - לימדם תורה.
חמשה תלמידים אלו היו: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע. ''והם הם שהעמידו תורה אותה שעה''.
מעשה זה מגלה כוחות ותעצומות נפש אדירים שהיו לרבי עקיבא, על אף השבר והחורבן הנורא שפקד את עם ישראל באופן כללי ואותו באופן אישי, רבי עקיבא לא מוותר ומחפש תלמידים חדשים ומקים איתם ישיבה שהם העמידו את התורה באותו הזמן.
מקרים דומים אנו פוגשים לאורך כל ההסטוריה היהודית ובפרט לאחר שואת יהודי אירופה, קמו תלמידי חכמים מתוך השבר והחורבן והקימו מחדש את עולם התורה. כדוגמת הרב כהנמן מפוניבז' והרבי מקלויזנבורג זצ''ל ועוד. אנשים שאיבדו את משפחותיהם וכל היקר להם ועם כל זה הקימו מחדש דור ישרים מבורך וחיים חדשים. אלו תעצומות נפש אדירות, מעשים מעוררי השראה.
אמר אחד החכמים ''איני מכיר עובדה מעודדת יותר מיכולתו הבלתי מוטלת בספק של האדם לרומם את חייו במאמץ מודע'' – אם זה אפשרי עבור אדם אחר זה אפשרי גם עבורך –
ישנה נטיה להתלות בכל מיני מצבים בטענה ''שהכל משמים'' ומחמת זה נוקטים בשב ואל תעשה ולא מוכנים לפעול על מנת לשנות את מצב לטובה וכיבכול זהו רצון ה' ח''ו.
האמנם כן הוא?! מנין שזהו רצון ה'? להיפך הוא הנכון, רצונו יתברך שנפעל ונעשה ככול יכולתנו להיטיב, לקום מתוך השבר והנפילה לא לוותר, להמשיך הלאה ביצירת חיינו.
דווקא בזמני קושי אדם מגלה בעצמו כוחות ותעצומות נפש גדולים אשר בימים כתיקונם לא הכיר כלל בקיומם.
ויקטור פרנקל יהודי ניצול שואה מתאר בספרו ''האדם מחפש משמעות'', איך בזמן שעבר עינויים קשים, החל לדמיין בעיני רוחו כיצד הוא מרצה בפני קהל אחרי שחרורו ממחנות המוות. הוא היה מתאר לעצמו כיצד ייראה בחדר ההרצאות וכיצד ילמד את הלקח שלמד במסע העינויים שלו.
האדם התברך בדבר נפלא שאינו מוגבל בזמן ובמשאבים, והוא כוח הדמיון. על ידי הדמיון האדם יכול להגיע לאן שרק ירצה, אפשר לחוש תחושת חופש וחירות ואין לשום גורם חיצוני יכולת לשלוט עליו – השליטה בידיים שלך.
אחת הדרכים לצאת ממצבי דיכאון ועצבות, היא בכוח הדמיון ע''י שתראה את עצמך בעוד חמש / עשר שנים, באיזה מצב היית רוצה להיות בהנחה שיש לך את כל המשאבים והיכולות להגשמת חלומך. הבט בעיני רוחך את ביתך ומשפחתך, את ''בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך''. ראה את עצמך שאתה מצליח, מלא סיפוק והגשמה עצמית. חשוב לרדת לפרטי פרטים ולערב את כל חמשת החושים בדמיון כל אחד לפי עניינו וצרכיו. מה אתה רואה ושומע? מה אתה חש? אל תגביל את עצמך.
המוח אינו מבחין בין עבר הווה ועתיד, בין מציאות לדמיון. המוח מבחינתו מקבל כאילו זה קורה כאן ועכשיו במציאות.
תשאב משם כוח תשאל את עצמך ''העתידי'' איזו עצה טובה יש לו לתת לך ''העכשווי'', אילו למידות ותובנות אפשר ללמוד ממנו.
כל יצירה במציאות תחילתה בדמיון, כאדריכל המסרטט קודם בניית הבית.
זהו תרגיל הנותן כוח, נוסך תקווה והרגשה טובה. דרכו אפשר לגלות אפשרויות חדשות ועצות טובות שקודם לכן לא נראו. על ידו ניתן להרחיב את המפה האישית ולראות ''מחוץ לקופסא''.
בהצלחה רבה ולעתיד טוב וחיים מלאי שמחה והגשמה.